דף הבית

יהדות קווקז משייכת עצמה לשבט העברי הקדום והמקורי. כאבותיהם בעבר הם קשורים לעבודות האדמה, בגולה חיו בקרב סביבה עוינת, ונאלצו להגן על חירותם בנשקם,פעולה דומה: שמירה ועבודת האדמה, חריגה בקרב עדות ישראל אחרות כיהודים שמורי מצוות, העלייה הייתה חזונם שהגשימו אותה בדחף דתי והיסטורי, ירושלים וציון נאמרו בנשימה אחת. ואת הציונות הגשימו בטרם קום התנועה הציונית. יהודי קווקז עלו ירושליימה עוד בתקופות קודמות הם עלו כבודדים וגם כקבוצות, הם צעדו במסע ארוך ומיגיע תוך סכנת דרכים ומארבי שודדים, שתבעו גם קורבנות, דבר לא הרתיעם המצפון שבלייבם הרה להם את הדרך ציונה.את הערגה הכמיהה והרצון לעליה שאבו יהודי קווקז מדברי זקניהם שחזרו וטענו זה דורות רבים ששיכים הם לעשרת השבטים שהוגלו ע"י שלמאנסר מלך אשור. יודעי ספר תנ"ך מצביעים על הפסוק מספר "עזרא" פרק ח' פסוק ט'ו ושם נאמר: "כי בראותו שבשירה העומדת לעלות לא"י סרים לויים, שלח להביאם מכספיא המקום". דברים אלו נאמרו בתאריך 465 לפני הספירה. זרם העלייה הלך וגבר עם השנים ועם הקלטתם עסקו רובם בעבודת האדמה, וכאן במולדת העתיקה הכו שורשים עמוקים, אנשים העדה ההררית נמנים עם ותקי הישוב, הם מראשוני ומבוני המושבות הותיקות, כאן השתרשו מתחילת המאה השמונה עשרה והם החלו להקים בסיסים בשכונות ובמושבות שהיו משיכה לעליית אחיהם מהגולה. כאנשים שומרי מצוות , לראשונה בנו בית-כנסת, כפי שנהגו בגולה, המקום הקדוש הזה שימש להתייחדות, מקום כינוס ומפגש, ניהול חיים חברתיים, תרבותיים, חדשות, חיפוש קרובים, סידורי עבודה, כאן הרגישו קליטה וביטחון, כאן דיברו בשפת הג'והורי. במהלך הזמן נבנו בירושלים 3 בתי-כנסת. וקיום קיים בית-כנסת אחד. בשנת 1865 עלה לירושלים, הרבה שרבת אנוסימוב במטרה להקים ישיבה ותלמוד תורה ליד שער האריות, הוא היה איש אמיד, ולמטרה הזאת קנה מכספו חלק מהאדמה, בנוסף עזר לאחיו שהתגוררו בירושלים, מצבם הכלכלי היה בכי רע, הוא ערך מגביות אך חוסר מימון נוסף ניתק אותו מיוזמתו. בשנת 1865 ביקר בהר-הזיתים ומצא שם קבורים מאה ועשרים איש וטף. דבר המעיד על התיישבות קדומה, וחיזוק לישובים של קהילות יהודי קווקז בירושלים, אנו מוצאים במכתבו של מנשה בן-בנאה תושב ירושלים לבני משפחתו בקוקז שהוא מתגורר בעיר מתאריך 1833 המכתב נכתב בתאריך: י'ז בשבט 1873. כלומר הוא חי כאן מזה 40 שנה. בדוח המשרד הא"י מצוין שבירושלים גרים 260 הרריים. חלק ירדו למושבות, חלק ירדו לקוקז מפאת המצב הכלכלי הקשה וכו'. בשנת 1865 תייר בירושלים הרב יהושע בר חנכה, עזר לעניי עדתו ותרם שני ספרי תורה לבית-כנסת מאולתר של עדת יהודי קווקז. בעיתון "הלבנון" משנת 1875 נכתב: "העולים היהודים מקוקז, עלו ירושליימה בדרך כלל, ומנו כמאה משפחות ואלה כולם מכספם, אשר הביאו עימהם, כאלה רוכלים ובעלי משפחות וחניות גם הם בנו,עמלו, חצר, ויבנו שם בית תפילה, היות והם ענווים, אין רישומם ניכר בירושלים". בית הכנסת נבנה ע"י הגביר: אברהם דאדאשוב מקווקז, מעדויות מתברר שבית הכנסת נהרס ע"י צבא ירדן במלחמת העצמאות. אנוסימוב ייסד והקים, את ועד עדת היהודים ההרריים הראשון בשנת 1894, כתב מכתבים לברון הירש ולמשפחת רוטשילד, שיממנו כספים לרכוש קרקעות וכלי עובדה ולהכשיר אנשיו ואלה הבאים, לעבודה חקלאית "הוא מוכן לקנות אדמות אפילו ביריחו, כי שם זול יותר". "אנו לא חוששים ובגולה חינו עם מוסלמים" "אנו נגן על עצמנו, רק תנו אמצעים". בעיתון "חבצלת" שבט תר'נד 1894 פניה נוספת: "קבלו את בני עדתנו, תחת חסותכם ולהעלותם לפלסטינה" "הם רוצים להיות קולוניסטים". מנתוני ההנהלה הציונית משנת 1881 גרו בירושלים 300 איש מבני קובה, ו200 הרריים מאזורים אחרים, כל העליות עד כה היו מדחפים דתיים, ומתוך חזון שבארץ ימשיכו לעבוד בעבודה החקלאית, כפי שהיה נהוג בגולת הקווקז. ראשיתה של הציונות המודרנית החלה לאחר הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1894, והיא נתנה תנופה רבת היקף, נשלחו מברקו ברכה לקונגרסים הציונים הראשונים, נכרת פעילות של צעירים להתיישבות,בשנת 1899 התקיים הקונגרס הציוני השני בבאזל, דר' הרצל הקריא מכתב ברכה מהיהודים ההרריים, הוא התפעל ואמר: "הם יהיו חלוצי עבודת האדמה בא"י ". הפעילים בארגונים הציונים ונבחרי העדה וציריה לקונגרסים היו מרדכיוב ובוגאתירוב, בב5 לאפריל 1904 הם כותים לד'ר הרצל: "אנו יהודי קווקז מצבינו קשה, נא למסור לנו אדמה לעבוד", "אנו מוכשרים לכך מאז", "אנו דורשים לעלות 40-30 משפחות שמחכות לעלייה". ביוזמה עצמית עלו ב-1904 מספר משפחות ב-1905מתארגנים יהודים אמיצים, רצונם לקנות אדמה בזיכרון-יעקוב, הוצע להם בנהלל או בדגניה ב'. הם תבעו לעבוד בישוב מתחיל, ולא במבוסס, וחזקיה מושאילוב אירגן600 איש להתיישבות ב-1906הוא מארגן קבוצה נוספת מטאמיר חאן- שורה 60 משפחות שמנו 600 איש עם הון קטן, המוסדות ענו בשלילה, אין תקציב, השעה לא כשרה, וחבל מאוד שדבר לא צמח מההשתדלויות הללו, וזרם העולים מקווקז דליל מאוד. בשנת 1907 עלה לארץ, הרב רבי יעקב-יצחקי רבה הראשי של דרבנד, אליו חברו 8 משפחות ממוקירם, מטרתם להקים מושבה חקלאית, הוא ייסד את המושבה ב-ג' בחנוכה תר'סז 1907,וקרא על שמו "באר יעקוב", נרכשו 1000 דונם, לאחר זמן הצטרפו אליהם עולים אחרים הם נטעו עצי שקדים, פרדסים, ועצי פרי שונים, ייסוד המושבה היה מעשה נועז וחלוצי הסביבה העוינת ורבת פורענויות, המים יובאו ממרחקים ובמשורה, המכשולים רבים. את האדמה רכשו בכספם ובין תקציב נוסף, בנו בתיהם בלבני טיט מיובשים בשמש, ומכל הבא ליד. הבתים כמחילות, תזכורות לבתיהם בכפרי הגולה, כאן נעשה הכל מרצונם וללא כפיה, שמרו על המצוות והיו מלוכדים והדפו פורעים ערביים שהתנכלו בהם, העימותים גרמו לפצועים משני הצדדים, בסופו של דבר נהדפו ללא שוב. בשנת 1910 מנה הישוב 308 נפשות, היו עזיבות, ותמיד חודשו השורות, במלחמת העולם הראשונה חוילו אנשי המושבה לצבא הטורקי שהעביד אותם בכפיה בייבוש בים המלח. בגמר המלחמה חזרו לכפרם הנטוש שנשדד בידי הטורקים,העבודה החלה מבראשית, הופיע הארבה שחיסל כל חלקה ירוקה, רבים נזקקו לסעד , ובעקשנותם כי רבה התאוששו , עת רווח לישוב , פנו המוסדות המיישבים אל הנהלת הכפר, לקבל מתיישבים חדשים מקרב האשכנזים ללמדם חקלאות, זאת הייתה משימת כבוד, ושזקוקים לעזרתם המקצועית. כיום באר-יעקב ישוב משגשג, חלומם של המייסדים ההררים התגשם מעל ומעבר. שנת 1907 שנת עלייה גדולה, 998 נפשות עלו מקוקז, יפו קלטה 360 נפשות, הקולוניות 104 נפשות, ובירושלים נקלטו 416 נפשות. מלבד עבודה חקלאית עסקו רבים בשמירה, ירחמיאל בן-שלום איש ירושלים כותב: "קווקזים רבים עובדים בשמירה" "גם משפחת אניסימוב שומרים במושבות", בראש הקבוצה הירושלמית עמד ששון מכתיוב, איש אמיד וסוחר, בן משפחתו של בוגאתירוב, שייצג את יהדי קווקז בקונגרסים בבאזל, על עלייתו יזם מכתיוב מגעים עם מנהיגים ציונים לרכישת קרקע להתיישבות, וללא הצלחה, תפש יוזמה, וראשית פועלו היה לבנות בית רב מידות עם חנויות למסחר ולבעלי מלאכה, את הבניין בנה בשכונת בית ישראל, בכמה חדרים שיכן עולים מקווקז, דאג לסידורם הראשוני עד לייצובם, הקים רפת מהגדולות בירושלים, סיפק חלב ומוצרי גבינה לישוב הירושלמי, בזמנו היה זה חידוש כלכלי, הוא החזיק עדר בן כמה מאות ראשים של עזים וכבשים, והרועים הראשונים, היו מבני קהילתו, בסיפוק רב היה משנן: "אנו ממשיכים במעשי אבות , עת העם ישב בארצו", בנו נתנאל המשיך בדרכי אביו, ובנוסף עסק כקבלן בנין, שנים רבות שימש כחבר ועד העדה בירושלים. בוגאלנירוב פונה בשנת 1908 לדר' רופין ודורש אדמה חקלאית למכירה, מוכן להשקיע 35 אלף רובלים, הון שגייס, פנייתו נדחית בשנת 1908 בנה ר' שמואל שמואלוב בית-כנסת וישיבה בשכונת מילנר ליד מאה-שערים, את המבנים הקדיש לטובת העדה העדה הוורטשינית מקווקז.ההקדש הזה קיים עד עכשיו אלא שהוא נטוש ועזוב, ומחכה ליד גאולת ומתקנת, בשנת 1909 עלו מהעיר גרוזני 64 משפחות וב-1910 כמספר הזה , והם התחברו לבני קהילתם ברחבי הארץ. בשנת 1909 התיישבו במושבה "מחניים" עולים מקווקז הבתים שופצו, ועשר המשפחות הראשונות שהתנחלו במקום נקראו ע"י המקומיים צ'רקסים, ערב מלחמת העולם הראשונה , ושלא מרצונם ננטש המקום, כי חילות הצבא הטורקי, שדדו את כל מה שנמצא במקום, הם השאירו שממה. עולים נוספים מהכפר חסאן-ארט, הופנו ע"י הנהלת יק'א לכפר ,קבלו עזרה לשיפוצים, המשואה הייתה קשה ונאלצו לעזוב את המקום לאחר שנתיים, הם מצאו פרנסתם במרומות אחרים, ולא תמיד בעבודת האדמה. בשנת 1910 יוצאי רוסטוב ייסדו מפעלים מסחרים ותעשייתיים קטנים בעיר יפו. יקותיאל ראבייב שעלה ב1910, נהרג בפתח תקווה בשנת 1916 בידי פורעים ערביים, בנו הידוע בקליטת עולי קוקז ונכדו יקותיאל אדם האלוף שנהרג בלבנון.משנת 1910 עד 1920 יור' הועד הציוני בטאמיר חאן שורה, כותב מכתבים לאשי המוסדות, ובאחד מהם הוא פונה לגבוטינסקי בנידון לעליה והתיישבות, וכן לגיוס לגדודים העבריים, הוא מצליח להעלות 10 משפחות לירושלים, שהשתכנו בשכונת מחניים אשר בירושלים ליד סנהדריה. בשנת 1923 עלו 62 משפחות מהעיר, באטום וכרגיל ללא עזרה בהגיעם לארץ הצטרפו לבני משפחתם ברחבי הארץ, לפי מפקד של יהודי ספרד בשנת 1923 עלה מספרם של היהודים עלה מספרם של היהודים ההררים ל-1700 נפשות נפש. בשנים 1922 –1923 עליה רבתי של עשרות משפחות, שמנו כאלף איש באזמתם העצמות הם הגיעו לקושטא, בתקווה שמשם תתאפשר עלייתם, ובאין כספים להמשך דרכם, התגלגלו במוסדות השונים , רעבים וללא תעודות , המשרד האי' פנה בדרישה לשלטונות הבריטיים שיקציבו רשיונות, קבל 63 רשיונות עליה, יתרם עלו מאוחר יותר , עם העלייה הזאת עלו גם משפחת עזרא סעדיה שלאחר זמן בנתה בית בירושלים, הם עשו רבות לקליטת העולים החדשים דאז. ועד עדת היהודים ההררים באי' פנה למחלקת ההתיישבות ולקרן בקיימת להקצות קרקע להתיישבות, המוסדות אישרו להם באזור ההר בפניה הזאת השתתפו משפחות שנמצאות בארץ 18-20 שנה, המשפחות רצו באזור העמקים, ולכן לא צמח דבר. בשנת 1926 עלו 126 משפחות, וחלק מהם גרו זמנית באוהלים בשפת ימה של ת"א, ביניהם היו עולים חסרי אמצעים,שהלכו רגלי מקווקז לפרס ומשם לעיראק, רבים נפלו בדרכים מתישות וממחלות והיו גם קורבנות לשודדים. בעליות השונות חוו גורל דומה של סבל ויסורים. בשנת 1926 נוסד "כפר-ברוך" ביח' שבט תרפו' 1926 כישוב של יהודים ספרדיים, רוב מנין תושבי הכפר היו מעולי קווקז. בתרפה' 1928 מתוך 84 נפשות בכפר, 47 נפשות שכללו 9 משפחות היו מעולי קוקז, בתחילה הכפר היה במקום שומם, לאחר שנים הוטב נבנו דרכי גישה, רכבת, סכר וכו' , וכיום מתגוררים במקום חלק ממשפחות הראשונות בראשית הכפר עמד שאול רביוב, עסקן מקובל על כל הישוב, הוא עמד בקשר עם המוסדות, הצטיין כחקלאי מנוסה, התמחה בגידול גפנים זאת ההתיישבות היחידה שהחזיקה מעמד מאז ועד עתה. בתאריך 18.06.81 הוקם ישוב של עולי קווקז בשם: "חיננית" עם 70 משפחות, הישוב נמצא בואדי ערה, בנפת ג'נין, סביבה עוינת ומבודדת. ודברי מזכיר הישוב יצחק איזאקוב, חייבים לשמש דוגמא ומופת למתיישבים באשר הם: "שפר גורלנו שזכינו לעבד אדמת המולדת" "אנחנו יהודי קווקז שנמנים ע עשרת השבטים, גילנו מהרי שומרון אל חופי הים הכספי, בימי גלות אשור, ועכשיו חזרנו לצור מחצבתנו" "אבותינו חיו לפני אלפיים וחמש מאות שנה בשומרון, זו אדמתנו, לא נזוז מכאן, נמות ולא נזוז". אבני הדרך בשנת 1898-1896 נבנו הבתים הראשונים של עולי קווקז בשכונת בית-ישראל 6 משפחות. 1905 משפחת אביוב נוטעים פרדסים ורפת בראשון לציון, חלקם מצטרפים בייסוד באר-יעקוב. 1906 עלה יוסף בנימינו, עבד ביקב, שירת בגדודים, פעיל בגדוד העבודה,ממקימי "אבי-חיל" בעמק חפר, נרצח ע"י בדואים כ'ו בשבט תר"צג 22.02.32 1906 עולים האחים ניסנוב, ממארגני השמירה בישוב הצפון, ממייסדי סג'רה, יחזקאל נפל ב-כ'ה שבט תר"עא 23.02.1911 1907 –6 משפחות הרריות בונים בתיהם בגבעת שאול, הם היו ממייסדיה הראשונים. 1908 נבנה בית-הכנסת בשכונת בית-כנסת בשכונת בית ישראל ע"י הנדיב. פסח אלקנה סובאיוב וחמישה חדרים נוספים ששימשו תלמוד תורה,ישיבה,והכנסות אורחים, ביוזמתו של ר' יעקב יצחקי ובתרומות אנשי העדה. 1916 – 174 נפשות התגוררו בירושלים דוח המשרד בא"י. 1924 נוסדה שכונת הקווקזים בתל אביב, 320 משפחות, שלושה בתי –כנסת, צרכנייה, השכונה היחידה שהחזיקה מעמד 60 שנה, כיום נבנה על הריסות השכונה, חניון ואין זכר לחיים שוקקים, כאן נקלטו הראשונים, ולדאבון כולם פוזרו לשיכוני מפונים. 1938 נספרו בירושלים 296 נפשות; 1940- 220 נפשות 1947- 198 נפשות וכולם בירושלים, וכיום רבים מהעולים החדשים מתגוררים בירושלים. 

פעילות בעמותה

חדשות עמותת קש"ב

לקט מגלריה

מאמרים אחרונים שפורסמו

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים