דף הבית

מאמרים

מסורת עבודת האדמה, חייבה לשיתוף רוב בני המשפחה, שעזרו איש לרעהו
 
משפחה מורחבת. מסורת עבודת האדמה, חייבה לשיתוף רוב בני המשפחה, שעזרו איש לרעהו, העבודה בצוות הייתה חובה קיימת כי המשימות היו רבות, המשפחה הייתה מורכבת לעיתים מ-4 דורות כולם היו גרים ביחד, בחצר אחת, או בבתים סמוכים, ושוררים בתוכם, יחסי קרבה ושותפות, הזקן הוא הפוסק, בעניינים הרוחניים מעביר מסורת, ערכים ומנהגים. בין הקהילות יש קרבת דם, אפילו בערים גרים בשכונות נפרדות האיחוד וקרבת המסגרת המשפחתית, נותנים ביטחון הריכוזים המשותפים, מאפשרים הגנה על השכונה מפני פורענות כי תחולל וההתנכלויות היו רבות. וכאמור השיתוף והחיים בצוותא בין קרובי הדם שלך מחייבים להיצמד יחדיו, לעבוד, להתגונן, וכאמור כולם לקחו חלק באירועים משפחתיים, הריכוזיות שימרה אותם מטמיעה, היה חשוב שהמנה המשפחתי יהיה גדול ומרוכז, כי עבודת האדמה והחקלאות דורשת הרבה ידיים עובדות, ורצוי מדלת אמותיהם, ומשפחות מרובות ילדים הביאו יותר תועלת לכלל. הגורם הדתי תרם רבות, להצמדות ולשיתוף המשפחה המורחבת, כגון: מנין בבית הכנסת, טכסים, חתונה, ברית, בר-מצווה, לוויות, ועוד... כל אלו הצריכו מס' גדול של משתתפים. האנטישמיות והפורענויות נגד יהודי קוקז מצב שכניהם, חייבה את היהודים להיצמד ולחיות בקבוצות משפחתיות מורחבות, כי כך קל יותר להגן לעבוד לחיות ולשמור מורשתם, המלחמות שנכפו עליהם חייבה אותם ללמוד את ההתגוננות, הם למדו את מלאכת הרכיבה ונישאת הנשק. בשנות המהפכה ומלחמת האזרחים בשנים 1912-1917 החלה הנדידה מכפרם אל המרכזים העירוניים, כמו באקו, דרבנד ומחצ'קלה, גם כאן שמרו על המבנה המשפחתי מהסיבות המובנות. ועם עלייתם לישראל יש המשמרים את המסורת העתיקה,הדור הצעיר מצא כאן חברה אחרת, והתאימו עצמם למציאות החדשה כגון: עבודה ומגורים שלא קרובים פיזית למשפחה וחשוב ביותר הם מכבדים את הזקנים שומרים על קשרים הדוקים, חבל ומצער שהדור הישן הולך ונעלם.
תעשיות ועבודות הבית היו מאוד מגוונות: חקלאות דייג צייד, צבע גידול חיות ועופות נגרות פחחות סנדלרות רוכלות טווית שטיחים קצרות עיבוד עורות ,עיבוד אריגים ועוד...
 
תעשיות ועבודות הבית היו מאוד מגוונות: חקלאות דייג צייד, צבע גידול חיות ועופות נגרות פחחות סנדלרות רוכלות טווית שטיחים קצרות עיבוד עורות ,עיבוד אריגים ועוד... בנאים חומרי הבניה נלקטו והובאו מהסביבה, קירות הבתים נבנו מלבני טיט שיובשו בשמש הטיט הוכן מעפר המקום הוכנסו ב זרדים וקש לחיזור, בכפרים הרריים נבנו הבתים מאבן בלתי מעובדת, הברזל היה קשה להשגה לכן את הקירות התקרות הדלתות והחלונות בנו מעץ שנכרת מיערות הסביבה, המחסנים המכלאות על טהרת העץ. 
ציידים בתיהם של יהודי קוקז מקושטים בפרוות וקרניים של חיות בר הרצפה וקורות הבית מכוסים בפרוות החיות שצדו ביערות, הציידים מתפארים בכלי נשקם שבעזרתם הם מתפרנסים, ידוע שציידים רבים מיהודי ההר קבלו מקצוע זה מאבותיהם. הם למדו להכיר עופות כשרים לאכילה וקבלו מהרבנים הכשר מיוחד לשווקם לאחיהם היהודיים, כמובן ידעו להכיר גם חיות בר שיש הכשר לאוכלן, הם סיפקו מציידם גם לכפריים המוסלמים ובכך פרנסתם. 
חקלאות בקיץ עובדים כל בני המשפחה בשדה בכרם כל פיסת קרקע מנוצלת, האדמה מדורגת במדרגות, יש מקומות שהוזרמו לשדות מים מתעלות, ממימי הנחלים והנהרות, התוצרת העודפת שווקה לערים הסמוכות בכפרים הרבים עסקו בגידול גפנים,טבק,עצי פרי,ענבי מאכל,וענבים שיצרו מהם את היינות המשובחים,עודפי פירות וירקות יובשו לעונות החורף . אנשי המעמרים זרעו חיטה שעורה תירס וירקות הישובים ההרריים גידלו צאן ובקר ויצרו תוצרת חלב גבינות שמנת ועוד... את המקנה צאן ובקר הובילו בוקרים ורועים למרעה, הם חלבו את העדרים ועד הערב החזירום למכלאות, במשק החי היו: פרות סוסים חמורים שוורים תרנגולים ועופות בית, כוורות דבורים, החקלאים עיבדו חלקות גדולות לספק את צורכי המשפחות מרובות הילדים וכן לשיווק. 
מאראנא משורש הצמח "המאראנא" ומפרותיו הפיקו צבע אדמדם וירקרק לצביעת פישטן צמר משי עור, הצבע נקרא גם "פואה" היה קשה לעיבוד ומחירו בשוק יקר מאוד יש ראיות ששווק גם לחוץ לארץ. לגידול צמח ה"מאראנא" צריך ידע ומיומנות מקצועית רבה, הצמח מפיק פירות לאחר שלוש שנים, הצמח מפיק פירות מידי שנה עד לעשרים שנה ולאחר מכן שותלים שתילים חדשים במקצוע עתיק זה עוסקים גם כיום תושבי הכפר "שועמרא" ליד דרבנד, ומתפרנסים בכבוד מהפקת הצבע. צורפות הצורפים יצרו: עגילים טבעות שרשראות חגורות צמידים מכסף וזהב ועבודות אומנותיות שונות במיוחד חגורות לנשים "כמרבנד" מנורות חנוכה כלים עדינים כוסות וצלחות לקידוש רימונים וידות לספרי תורה ועוד... 
נגרות הנגרים הכינו ארגזי אחסון לבגדים, אשר היו מקושטים בקישוטים שונים מנחושת, זכוכית, עור וקטיפה, בנו כסאות,שולחנות שרפרפים מחסנים גגות דלתות חלונות לשם כך כרטו עצים מהיער עיבדו אותם לשימושם. 
סנדלרות הסנדלרים עבדו בשווקים ובכפרים, הכינו נעלי עור סנדלים מגפיים נעלי בית נעלי כותנה נעלי חורף עם פרווה בפנים הם עיבדו את העורות שהופשטו מחיות הבית כגון: כבשים ופרות, השרו אותם בשידה ניקו גירדו רחצו ויבשו עד לקבלת צורתו הסופית. העבודה הייתה מפרכת, טבלו את העורות בגיגיות צבע ה"מאראנא" לפי הגוונים הרצויים, העורות שימשו לכריתת ספרים , ספרי תורה ולמזוזות. 
רוכלות הרוכלים סובבו בכפרים ימים ושבועות הם יצאו בחבורות מפחד השודדים והליסטים מכרו מרכולתם בכפריים הנידחים היו גם חילופי סחורות. כל רוכל מכר מרכולת שונה: סיגריות סבון מראה צבעים חרוזים כלי תורה אריגים מצרכי אוכל תבלינים וחשוב לציין שהיו מעבירים דואר וידיעות לאנשי העדה השוכנים בכפרים הנידחים כעין דואר נע. 
תעשיות הבית מצמחי הקנה זרדים וגבעולים הכינו מחצלאות קלעו סלים, מעורות הכינו נעלי בית מן הצמח צבע, את ימי ולילות החורף ניצלו לעבודות שונות מסביב לאח הבוערת הנשים עבדו בסריגה תפירה ריקמה קליעה טוויה תפירה. הגברים הכינו כלי נגינה ועבודות נחושת הגברים יצרו כלי חרס לבישול ולאחסון גרעינים ואחסון בשר שמן יינות כל כלי מתאים למשימתו, לאחר שיבשו הוכנסו לתנור לקבל חוזקם. 
ואלה הדברים שנאמר על יהודי קוקז. ההיסטריון מסעודי 950 לספירה כותב: "המסגרות היא מקצוע עתיק יומין" "יהודי קוקז היו בן אלה שעשו שריונות אוכפים מתגים חרבות וכלי נשק". 
עיתון המגיד 1895 על מקצועותיהם של יהודי קוקז " קדרות,עשיות סבון שמן זית שימור שמן ושומנים, תעשיית יין , אפסרים,מרבדים דייגים שדגו בנהרות ואגמים ,כריית מלח מאבני ההרים מאשד מים מלוחים מכינים מלח".

פעילות בעמותה

חדשות עמותת קש"ב

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים