מורשת קווקז

האמונות והטקסים הרווחים בקהילה, הינם בני מאות שנים ורובם מתקיימים עד היום. רוב האמונות והמנהגים הקשורים בהם, אפיינו את כלל עמי קווקז, ובכללם היהודים. כך, על-פי מחקרה של לאה מקדש-שמעאילוב, משנת 2001. שנה לאחר מכן שימשה מקדש-שמעאילוב, בעצמה בת העדה, כאוצרת התערוכה "יהודי ההרים - אורחות חיים ומנהגים בקהילות הקווקז", שהוצגה במוזיאון ישראל. המוצגים בתערוכה התבססו על מחקר מקיף שערכה. באוקטובר 2002, בהמשך לתערוכה, התקיים בירושלים כנס בינלאומי ראשון בנושא "היהודים ההרריים - מקווקז לישראל", בהשתתפות חוקרים בעלי שם מהארץ ומחו"ל.

עין הרע

עין הרע היא מושג מיסטי, לפיו גורלו של אדם מושפע מרגשי הזולת כלפיו, בדגש על רגש הקנאה. בתרבויות שונות, וגם ביהדות, ננקטים אמצעים שונים להגנה מפני עין הרע, ובהם קמעות, טקסים פולחניים ותפילות. לפי האמונה העממית, כל אדם חשוף לעין הרע, אך אנשים רמי-מעלה, גברים ונשים מצליחים, יפים ומאושרים, וכן תינוקות, הם בדרגת סיכון גבוהה מהממוצע.
האמונה בעין הרע מושרשת בקרב הקווקזים, ורובם נוקטים אמצעים שונים ומשונים לנטרל את פגיעתה הרעה, כדלקמן:

  • במקרה ונתקלים בדרך באדם שצבע עיניו ירוקות או כחולות, חובה לחזור לאחור ולא להמשיך. בבסיס מנהג זה האמונה התפלה, כי מי שצבע הקשתית שלו מתמזג עם לובן העין, עלול להטיל עין הרע גם מבלי שהתכוון לכך.
  • יש להימנע מוויכוחים עם מבוגרים עריריים, יתומים, עניים וחולי-נפש. האמונה היא כי מוכי-גורל אלה חוסים בצילו של האל, וקללותיהם מגיעות הישר לאוזניו.
  • חל איסור להשליך לרשות הרבים קווצות שיער או ציפורניים שנגזזו, או לדרוך על אלו של אחרים. בקווקז האמינו כי רוחות רעות נעזרות ב'עודפים' אלה כדי להטיל כשפים.

 

קמעות

האמצעי הבדוק ביותר לנטרול השפעתה של עין הרע, הם קמעות מחומרים טבעיים, שהוכנו על-ידי רבנים וידעונים. מבוגרים שענדו קמע נהגו להסתירו, ולעומת זאת, הובלטו קמעות שנועדו להגן על ילדים ופעוטות.
להלן סוגי הקמעות שהיו נפוצים בקווקז:

  • פיסת בד כהה ובה גרעיני שעורה ופחם עץ. קמע זה נחשב פשוט יחסית.
  • פסוקים מן התלמוד בכתיבה תמה. לרוב נתלו מעל עריסת הפעוט, ולצידם מחרוזות מחומרים טבעיים.
  • מחרוזות מאבני חן.

 

כיצד לזהות עין הרע ולהיפטר מן הרע

ישנן שיטות שונות ומשונות לזיהוי האחראי למצב הביש של אדם (מחלה קשה, לדוגמה):

  • משליכים כדורי בצק לאש, ואגב כך קוראים בשמות אויביו של האדם. במידה ואחד הכדורים התפוצץ, יש לתלוש פיסת בד מבגדו של האויב, לשרוף אותה ולמשוח את מצחו של החולה באפרה.
  • משליכים גוש שעווה או עופרת מותכת לכלי המכיל מים, ואז מתקבלות צורות המדמות את זה שעשה עין הרע. כאשר נחשפת דמותו של המזיק, הידעוני מפזר מלח על האש כדי לעוור את עיניו ולהשמידו.
  • נוטלים רגב אדמה מקברו של קרוב-משפחה, ומפזרים על מיטתו של האויב.

 

רוחות רעות

  • שֶעֶטו. רוח רעה שבכוחה להטריף את דעתו של מי שלגופו נכנסה. הרוח מסתתרת בבתים נטושים, ליד מקווי-מים, בשדה פתוח או במעבה היער, ויוצאת לשוטט בשעות החשיכה. הקווקזים האמינו כי השעטו פוחדת ממים חמים ומשתוללת בקרבתם. לכן, אסור לשפוך מים חמים על הרצפה. כמו כן, כשמקבלים פני אורח, אין להשתהות יתר על המידה במפתן הדלת, מפני ששם שוכנת הרוח. כשיוצאים לנסיעה ארוכה נהוג להצטייד בכלי מתכת, המרתיעים את הרוח, ולומר נוּם חוּדוֹאִי ("בשם האל האחד").
  • נוּם נֶגִיר ("לא תקרא בשמו"). רוח רעה המהלכת אימים על הקווקזים. מייחסים לה יכולת רצחנית לחנוק ילדים והוריהם. הואיל ואין יודעים מה מעורר את זעמה, נמנעים מלהעניק לה שם. ניתן לפייסה על-ידי אהבת הזולת, אהבת ילדים והכנסת אורחים.
  • סֶר-אוֹבִי ("ראש מים") או דֶדֵיי אוֹבִי ("אם המים"). רוח רעה הזוממת למשוך זוגות נאהבים ונשים הרות לנהר, במטרה להטביעם. לפיכך, מומלץ לנשים הרות לא לטייל בגפן. דרכים להתמודד עם "אם המים": לתפוס אותה ולגזוז את שיערה, או לנפנף מולה בטבעת פלדה.

 

ברקים, רעמים וגשמים

יהודי קווקז התייחסו לרעמים ולברקים ביראת כבוד. מי הגשם הראשון נחשבו קדושים, ויוחסו להם סגולות לאדם ולאדמתו. כשהחל היורה לרדת, נהגו לאגור את מימיו לרחצה מתוך אמונה כי בכוחם לסייע לצמיחת השיער ולמנוע מחלות שונות.
בקווקז היה טקס מיוחד לריסון תופעות טבע, הפוגעות ביבולים החקלאיים. הטקס נקרא גוּדִיל (בובת דחליל עשויה ענפים וסמרטוטים) והוא נועד הן לסיכול בצורת והן לעצירת גשמי זעף. תהלוכה של ילדים, ובובת הדחליל בראשה, התנהלה בסמטאות הכפר. נשים מבוגרות שניצבו בצידי הדרך מלמלו תפילה לעצירת הבצורת ושפכו מים קרים על הדחליל, מעין המחשה למשאלת-הלב שארובות השמיים ייפתחו. בטקס שנועד לעצור גשמי זעף, צבעו את הדחליל באדום וקראו לשמש להפציע.

אש

האש נתפשת כמקור הטוב. היא מופקדת על שלום בני הבית, ממלאת תפקיד מרכזי בטקסי אשכבה ובחתונות ומבריחה רוחות רעות. מכאן האיסורים הקשורים באש, והעונשים הצפויים למי שיפר אותם:

  • אין להשליך לאש שערות כדי שלא לטמא אותה.
  • אין להשליך לאש קליפות בצל, מחשש שהמשליך ומשפחתו יהפכו חסרי כל.
  • המשליך לחם לאש עלול להיענש בעיוורון.

 

בעלי-חיים

  • נחש ("מַאר"). הנחש, בניגוד לדימוי הקטלני והמאיים שלו, נתפש באמונה הקווקזית כמופקד על שלום בני הבית. בסיפורים עממיים רבים, הנחש הוא סמל למזל ולרווחה ומיוחסות לו תכונות כגון חוכמה, יושר, אצילות ומתינות. הקווקזים מאמינים, כי הזוחל הארסי הזה יודע לגמול טובה למי שעשו עימו חסד, ואף להעניק עושר. אדם שלכד נחש ומגדלו בביתו, חזקה שיצליח בכל מעשה ידיו.
  • סנונית ("בַּעַוְוצֶ'ה"). ציפור-שיר קטנה זו זוכה ליחס אמביוולנטי במרחב האווירי של קווקז. הקן שהיא מקימה מהווה מטרד, ועם זאת חל איסור להרוס אותו, או לגרשה ממנו. יהודי קווקז ניהלו יחסי אהבה-שנאה עם הסנונית. מחד גיסא הם העריצו אותה ומאידך גיסא החרימו אותה, כיוון שנתפשה כציפור קדושה לאיסלאם (לפי אמונת המוסלמים, הסנונית הגיעה מהעיר מֶכָּה).
  • יונה ("קוֹבְטֶר"). סמל הבדידות והתמימות. היהודים האמינו,כנראה, בהשפעת שכניהם המוסלמים, שכנפי היונה יגנו עליהם מאש הגיהינום, כשייקראו לבית-דין של מעלה.

צמחים

הקווקזים ייחסו לצמחים רבים תכונות מאגיות וסגולות מרפא שונות. שתי דוגמאות:

  • עץ האגוז: מונע עקרות ומחלות ילדים, אך אין לישון למרגלותיו, כי הוא רגיש לפגיעת ברק. כמו כן, אין לכרות את ענפיו מחשש להכעסת הרוחות המקננות ביניהם.
  • עץ זוּגוֹל (cornel). בעברית, מורן, עץ או שיח ירוק-עד. ידוע בסגולות המרפא שלו. עליו נחשבים אמצעי יעיל נגד עין הרע.

 

אובייקטים מקודשים בטבע

בגלל החיים בסביבה מוסלמית הפכו חפצים מהטבע למקודשים, הן לעמים הקרובים והן ליהודים. סלעים, מבנים ועצים שניזוקו מפגיעת ברק, נטענו בכוחות מיוחדים שהגנו מפני מחלות, עקרות ועין הרע.

חדשות עמותת קש"ב

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים