מורשת קווקז

אזורי המוצא

אזור הקווקז מחולק לשניים: צפון קווקז ועֵבֶר הקווקז (או טרנס-קווקז), שהוא, מנקודת מבטם של הרוסים, החלק הדרומי. בעבר הקווקז יש כיום שלוש מדינות עצמאיות: גיאורגיה (או בשמה הקודם, גרוזיה), ארמניה ואָזֵרבָּייגָ'ן. במדינות הללו חיו קהילות השונות לגמרי זו מזו: ליהודי גיאורגיה שפה, תרבות והיסטוריה שונות מאלו של אחיהם, יהודי אזרבייג'ן, שאף הם חלק מיהדות קווקז. 

יהודי ההרים הגיעו לקווקז מאזורי-מוצא שונים במזרח החבל ובצפונו:

  • אזרבייג'ן העצמאית שבדרום קווקז. יהודי אזרבייג'ן התיישבו בעיקר בעיר הבירה בָּאקוּ, ובעיר קוֹבָּה, שנודעה בכינוייה "ירושלים של הקווקז", בשל מספרם הרב של בתי-הכנסת והרבנים שפעלו בה.
  • הרפובליקה האוטונומית דָגֵסְטָאן ("ארץ ההרים") בצפון-מזרח קווקז, המהווה חלק מהפדרציה הרוסית. צפונה מאזרבייג'ן ישנו מעבר צר בין אסיה לאירופה, היחידי באזור שדרכו ניתן להגיע לים הכספי. במעבר זה הוקמה לפני אלפי שנים העיר דֶרְבֶּנְט (נקראת גם דֶרְבֶּנְד), או בשמה העתיק, בָּאבּ אֵל אָבּוואבּ ("שער השערים"). בעיר זו היה מרכז חשוב של יהודי קווקז. בדגסטאן עצמה יש קבוצות אתניות רבות, והיהודים חיו בעולם זה של "מיעוטים ללא רוב" במספר קהילות: מַחַצ'קָלָה, בוינאקסק ועוד.
  • הרפובליקות האוטונומיות קָבָּרְדִינוֹ-בָּלְקָרְיָה, צֶ'צְ'נִיָה, אִינְגוֹשֵטְיָה ואוֹסֵטְיָה בצפון הקווקז, המהוות חלק מהפדרציה הרוסית. בגרוֹזְנִי, בירת צ'צ'ניה, ובנָאלְצֵ'ק, בירת קָבָּרְדִינוֹ-בַּלקָרְיָה, היו קהילות גדולות של יהודי הקווקז.
  • מחוז סְטַווֹרוֹפּוֹל בצפון הקווקז השייך לרוסיה עצמה. מערבה משם, בעיר פִּיאָטֶגוֹרְסְק ובסביבתה, יש עד היום קהילות של יהודים.
  • ערים בברית-המועצות לשעבר (מוסקבה, סנט פטרבורג וערים נוספות) ובגרוזיה.

יהודי ההרים או טאטים

שם הקבוצה הוא נושא מורכב ורגיש, הן בשל המורכבות הגיאוגרפית והדמוגרפית והן בשל סוגיות הקשורות לסטריאוטיפים ולדימויים. הגירסה המקובלת היא כי יהודי קווקז ישבו בעבר בכפרים הרריים. מאוחר יותר, כחלק ממגמת ההגירה הכללית בקווקז, הם ירדו והקימו ביתם בערים ובעיירות אשר לחופי הים הכספי. 

ההגירות המשמעותיות ביותר של יהודי ההרים היו בימי המרד הגדול בקווקז נגד הכובש הרוסי (1859-1828), ובשנות המהפכה ומלחמת האזרחים בברית-המועצות (1921-1917), כאשר הם גורשו ממקומות מושבם, או נמלטו מפחד האוכלוסייה הסובבת. עם זאת, כינוים דאג ג'והור ("יהודי ההרים") נותר בעינו. בני העדה, לפי אריאל ונועה ישי, כינו עצמם ז'וּהוּר או ישרואיל נוּמֶא ("בשם ישראל"). 

בני עממים שונים שחיו בשכנות ליהודים, הצמידו להם את כינוי-הגנאי ז'וּהוּד (בתרגום חופשי, יהודונים. בדומה לז'יד ברוסית). היו כאלה אשר כינו אותם יהודים טאטים או סתם טאטים. היהודים ראו בכך כינוי-גנאי ("טאט" בשפה הפרסית פירושו טמבל). בנוסף, כינוי שנוי-במחלוקת זה עורר לא מעט בעיות, בכך שיצר בילבול בין הטאטים, קבוצה אתנית של מוסלמים ונוצרים שחייתה באזור, לבין היהודים. לדברי האנתרופולוג והפסיכולוג חן ברם, הכינויטאטים רומז על מדיניות אתנית סובייטית, שבאה להוציא את הקבוצה של יהודי קווקז מכלל ישראל.

מאפיינים משותפים ומפרידים

יוצאי קווקז תופסים את עצמם כקבוצה אתנית ייחודית, ובה בעת לא מתכחשים לזהותם היהודית במובנה הרחב. בישראל, הם מכלילים עצמם בהגדרה של עולי ברית-המועצות לשעבר, אם כי היחס בין רכיב זהות זה לתפיסתם את עצמם כקווקזים, תלוי ברקע שלהם בקווקז ובהקשר של מיקומם בארץ. יוצאי קווקז מייחסים חשיבות רבה לשימור הגבולות הקבוצתיים, והדבר מתבטא בין היתר בדפוסי האנדוגמיה (נישואים בתוך הקהילה) שלהם. 

בצד הרכיבים המאחדים והגבולות הקהילתיים המשותפים, קיימת שונוּת פנימית בקרב הקהילה המהווה יסוד מרכזי בהבנת המבנה החברתי של יהודי ההרים. במאות השנים שבהן חיו בקווקז, נפרסו הקהילות היהודיות על פני שטח רחב-ידיים, רובו בעל תנאים טופוגראפיים קשים, שהכבידו מאוד על הניידות. משתנה זה מעורר ספק בכך שמדובר בקהילה אחת גדולה, ומעלה את הסבירות של מספר רב של קהילות קטנות בעלות מכנה משותף. בנוסף, חוקרים זיהו שונוּת גם באופי היישוב ובסגנון המגורים, אשר נוצרה עקב תהליכים היסטוריים ובידול חברתי-לשוני. 

סוגי השונוּת כרוכים זה בזה, ויחדיו הם יוצרים תמונה מורכבת של המבנה הקהילתי. מורכבות זו אופיינית לאזור הקווקז בכללותו, פרשת דרכים בין יבשות, תרבויות ודתות, אזור עתיר קבוצות אתניות, לשונות והיסטוריה רבת-תהפוכות.

החלוקה הפנימית של יהודי ההרים

האנתרופולוג חן ברם חילק את יהודי ההרים לארבע קבוצות, על-פי הניבים (דיאלקטים) העיקריים של השפה הטאטית:

  • ניב דֶרְבֵּנְדִי של תושבי דֶרְבֵּנְט ומזרח דגסטאן.
  • ניב קוֹבָּאי של תושבי קוֹבָּה באזרבייג'ן של היום.
  • ניב חַיְטוֹרִי, בעיקר של יהודי צ'צ'ניה וקברדינו-בלקריה.
  • ניב וַארְטַאשֶן (שם של יישוב), שהולך ונעלם. שורשיו בניב השִירְווֹנִי.

חלוקה אחרת המבוססת על כלל המשתנים, שהיא גם הרחבה של שיטת החלוקה הכללית ליהודי צפון קווקז וליהודי אזרבייג'ן, מונה שלוש קבוצות:

  • יוצאי דגסטאן.
  • יוצאי רפובליקות אוטונומיות ואזורים אחרים בצפון קווקז.
  • יוצאי אזרבייג'ן.

קבוצות אלו נבחנות לא רק על-פי מוצאן, אלא גם בהתארגנות הקהילתית, ביחסים התוך-קהילתיים, בדפוסי מנהיגות, במבנה המשפחה ובחינוך וכיוצא בזה. יהודי ההרים ספגו גם השפעות תרבותיות ומנטאליות משכניהם הגויים. לדוגמה: יהודי אזרבייג'ן שמרניים יותר מיהודי דגסטאן, משום שאזרבייג'ן היא רפובליקה מוסלמית, בעוד אשר דגסטאן מושפעת יותר מהתרבות הרוסית-האירופית. בנוסף, יש לקחת בחשבון משתנה כמו שנת העלייה לארץ.

חדשות עמותת קש"ב

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים