מורשת קווקז

עבור יהודי קווקז הכנסת אורחים היא חוק ומשפט מימי קדם. כבוד גדול הוא לכבד ולארח. היהודים ההרריים מייעדים עבור האורח חדר מיוחד שהוא המפואר ביותר בבית. הכנסת האורחים חמה ולבבית והיא לפי כל כללי המסורת. ברוב הישובים, הנשים רוחצות את רגלי האורח; דבר הנחשב בעיניהן לכבוד גדול השמור לאורחים ולשליחים שבאו מארץ הקודש (רחיצת הרגלים היא מעשה המזכיר את אברהם אבינו עם המלאכים). מנער ועד זקן, יעמדו לכבוד האורח עד שבתו. נהוג שאם אב המשפחה עולה לתורה, יעמדו בניו עד שובו למקומו וינשקו את ידיו. רק לאחר שישב, ישבו גם הם. 

יהדות קווקז מכבדת גם את הגרים. זוכרים הם כי היו גרים בארץ מצרים, וגרים הם עד עצם היום הזה בארץ לא להם.

אם אדם חדש או אורח זר שמגיע למקום נזקק לעזרה, הוא פונה לקהילה ושם מעניקים לו הלוואות ומתנות. הקהילה מגלה רוחב לב; כידוע הכנסת האורחים מקובלת גם על השכנים המוסלמיים וגם הם נוהגים לפי כללים דומים. 

לרוב, האורח מוזמן לבית אחד מנכבדי הקהל המזמין גם אורחים נוספים מבני המקום. האורח יושב במרכז חדר האורחים ומסביבו נכבדי הכפר. האנשים הצעירים אינם משתתפים. 

לפני הארוחה מתפללים. לאחרי מגישים פירות – אבטיחים, אפרסקים, אגסים, רימונים ופירות העונה. אחרי מנוחה קצרה ודברי הכרות, מגישים מנה שנייה – סלטים שונים, דגים ויינות. 

ראשונה יטעם האורח מן המאכלים שהכינו, ולאחריו המכובדים האחרים. ראשון המדברים הוא האורח הנכבד ולאחריו הזקנים. מאכילים אותו מן המובחר ביותר. 

המנה העיקרית היא בשר כבש שנצלה על שפוד. האורח מתכבד בחלקים המובחרים ביותר. 

צעירי הבית אינם משתתפים בארוחה. הם עומדים ליד הפתח ומגישים את המאכלים לאבי המשפחה. הוא, בכבודו ובעצמו, מגיש את המאכלים. רק אחר כך ישב לאכול עם יתר המסובים. נוהגים להרבות שם בשירה ושתייה. 

הסעודה מסתיימת בדברי מתיקה, ובגמר, המסובים נוטלים את ידיהם ומברכים. רק לאחר מכן יכולים הצעירים והנשים לשבת לארוחה נפרדת בחדר הסמוך. 

מכינים לאורח צידה לדרך. זאת, רק אחרי הפצרות שיישאר עוד כמה ימים. אם אצה לו דרכו, יכבדו את רצונו. ידועים מקרים על אורחים שישבו במקום אחד למעלה מחודש ימים. הדברים אמורים לגבי משלוחים וקרובי משפחה. תמיד האיצו בהם להישאר זמן רב יותר, כי כבוד רב נופל בחלקם של המקיימים מצוות כיבוד אורחים. 

חדשות עמותת קש"ב

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים