מורשת קווקז

המלחמה הסובייטית גרמנית ב-22 ביוני 1941 באה כהפתעה ליהודים ההרריים, כמו לרבים מאזרחי ברית - המועצות. אך לא יצאו ימים מרובים ותושבי קווקז , ובכללם היהודים, חשו בתוצאותיה העקיפות. לקווקז הועברו בתי חרושת על עובדיהם מאוקראינה ומרוסטוב על הדון, אלפי פליטים זרמו לאיזור. בין המפונים והנמלטים היו גם יהודים לא מעטים מבוברויסק,אודסה,קרים,ובסראביה. היהודים ההרריים ניצבו אפוא לפני אתגר הסיוע לאחיהם הפליטים, ואמנם הם הכניסו לבתיהם את היהודים מקרוב באו והתחלקו עמהם בכול כאילו אחים ואחיות מבטן ומלידה. יתירה מזו, בדרבנט התארגנה ועדה יהודית מיוחדת, שמטרתה הייתה לסייע לפליטים יהודים, כפי שמספר פליט צעיר מפולין:

מלחמת העולם השנייה-הרס וחורבן

"בטלטולי הדרכים שלי ברוסיה בימי המלחמה, בחתירתי לארץ, הגעתי באחד הימים בשנת 1941 לדאגסטאן נשארתי תקוע בעיר דרבנט.. האדם הראשון שפגשתי... נתן לי כתובה של בית כנסת .. הראו לי שם אדם אחד שאליו עלי לפנות. היה זה חבר ועדת העזרה לפליטים יהודים..היהודי,כבן חמישים,נתן לי פתקה למלון."

ברם האפשרויות של היהודים ההרריים להושיט עזרה לאחיהם הצטמצמו והלכו, כיוון שהמצב הכלכלי בקווקז החמיר עם התקרבות הצבא הגרמני לאיזור. עם התקרבות הצבא הגרמני לאיזור הורחבו עבודות הביצורים והקיפו חלקים גדולים מתושבי הקווקז. בעבודות הביצורים פותחה תחרות, כנהוג בברית המועצות באותם ימים, ובה השתתפו גם יהודים ההרריים. בעבודות אלו הצטיין מ' איסאקוב, שביום עבודה אחד חפר תשעה מטרים מעוקבים,גם היהודיה מכפר מדז'ליס או' איסאייבה שזכתה לפרסום רב שהתנדבה לעבודות הביצורים,ביום חפירות אחד הגיעה לשישה מטרים מעוקבים, היהודיה טאבאט סאדיקובה הצהירה באסיפת רבת משתתפים, כי היא מבטיחה להגדיל את המכסה היומית של החפירות ולתרום בכך את חלקה להגנת הארץ. בזמן המלחמתי השתלבו הנשים בנות היהודים ההרריים במאמץ המלחמתי, ויצאו לעבודות המפרחות של ביצורים במרחק רב מבתיהן ומשפחותיהן. אולם חלקם של היהודים ההרריים בלט בעיקר בהגנת האיזור מפני הפעילות הפארטיזנית הפרו-נאצית. 

אמנם מרד פרו גרמני לא פרץ בקווקז, ובחלק מן השטחים הכבושים אף התארגנו יחידות פארטיזניות אנטי נאציות, שגם בהן השתתפו יהודי ההרים (ג אלחסוב). ביטוי ספרותי לשנאתם התהומית של היהודים ההרריים לפולש הגרמני נתן הסופר דוד ברגלסון בסיפורו "בינות להרים", שכתב ב- 1943:
שלושה גרמנים שנותקו מיחידתם הנסוגה פרצו לבקתה של יהודי, אשר היה עדיין דתי במקצת, אדם חמור-סבר ומאופק אפילו כאשר ביטא את הרגשות האבהיים החמים ביותר, את זקנו לא גילח בתער אלא גזז במספריים. הם תבעו מהיהודי שיראה להם מוצא ממבוך ההרים, אך הוא סירב. הוא שתק גם לאחר שהוכה עד זוב דם, עד שכדור פילח את ראשו. בנו הפצוע, חייל שבא לחופשה ונקלע לכיבוש הגרמני, התנדב להראות לגרמנים את הדרך. הוא סובב עמהם שעות על גבי שעות בין נקיקי ההרים, ולאחר שהיה בטוח כי לא ימצאו עוד בכוחותיהם את המוצא מן המבוך, סירב להמשיך ולהובילם, בחינת תמות נפשי עם פלשתים. לעומת תגובות מעין אלו של רבים מן היהודים ההרריים!

מתוך ספרו של מרדכי אלטשולר "יהודי מזרח קווקז".

חדשות עמותת קש"ב

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים