מאמרים

העיר בה נושבות הרוחות, זו המשמעות של המילה בפרסית עתיקה ואכן במדבר ההוא סחוף הרוחות נושבות תדיר רוחות קרות העולות מהים הכספי .... בימה"ב נראתה העיר כך... עיר בצפונה של פרס... על  דרך המשי... עיר של מסגדים, חאנים  (פונדקים) בהם התגוררו הסוחרים שהגיעו לעיר על שיירות גמלים, נושאים עימם אריגים יקרים ותבלינים, חממים ( בתי מרחץ)...עיר קטנה במזרח.... 

 

כמו הפרסים מדרום, גם האזרים הם שיעים, אבל שפתם אחרת, טורקית, והיא אינה שונה בהרבה מהשפה המדוברת בטורקיה... רוב האזרים , (כפליים לפחות ממספר תושבי אזרביג'אן)  נמצאים מעבר לגבול בדרום, באיראן.

 שם נמצאת הבירה ההיסטורית טאבריז, שבמאות השבע עשרה והשמונה עשרה הייתה בירתה של הממלכה הפרסית כולה.

העיר באקו ורוב שטחי אזרביג'אן של היום, נשלטו על ידי פרס, ואחר כך במאה החמש עשרה נכבש האיזור על ידי העותומאנים ו אחר כך  הגיעו הרוסים. כבר ב-1729 נכבש העיר באקו על ידי צבאותיו של הצאר פטר הגדול ומאז במהלך כל המאה השמונה עשר, ניסו הרוסים שוב ושוב לבסס את שלטונם סביב חופי הים הכספי. ב-1796 נכבשה העיר מחדש  על ידי צבאות הרוסים ומאז, במהלך המאה התשע עשרה, נערכו  ברחבי אזרביג'אן קרבות רבים והרוסים ביססו את שליטתם באיזור צפון אזרביג'אן או במה שנקרא אז  צפון פרס או דרום הקווקז.

ואז  -1860 החלו להפיק באיזור את הזהב השחור את הנפט וגורלה של באקו ואזרביג'אן בכלל, השתנה ללא הכר.

העיר באקו החלה להתפתח במהירות.... כמו לס ווגס, עיר ההימורים שצמחה בתוך מדבר נאוודה תוך שנים ספורות בלבד, כך  גם התפתחה באקו במהירות. הכספים הרבים שהגיעו, העשירים הרבים , ברוני הנפט,  שהשקיעו בבארות הנפט שמסביב לעיר ( הידוע בהם היה אלפרד נובל השוודי).

הפכו אותה תוך שנים ספורות לעיר אירופית לכל דבר... עיר של כיכרות, שדרות רחבות, בתים מפוארים, בית אופרה מפואר ובתי קפה.

 

בימי הביניים נבנה בבאקו מגדל מבוצר, "מגדל הבתולה" שהפך מאז לסימלה של העיר. על פי האגדה נבנה המגדל על ידי חאן רב עוצמה ובו הוא כלא את בתו היפה אותה זמם לקחת לו לפילגש... האגדה מספרת שביום שבו הגיעה הנערה לפירקה ואביה האשמאי בה לקחת אותה אל הרמונו,  קפצה הנערה אל מותה מראש המגדל.

כך נראה מגדל הבתולה והטיילת של באקו באמצע המאה התשע עשרה.

תקופת הזוהר של באקו  הייתה בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים עד למלחמת העולם הראשונה  ב-1914 . המהפכה הבולשביסטית ב-1917 וכיבושה של אזרביג'אן שהייתה עצמאית במשך כמה שנים, על ידי חיילי הצבא האדום   ב-1921 , היו תחילתה של תקופת של דעיכה,   הזנחה ועזובה . ורק בשנות התשעים של  המאה העשרים, חזרה העיר להיות  שוב מוקד לפעילות כלכלית נמרצת.

 

בשנים ההם בהם התגוררו בעיר רוסים, גרמנים, ארמנים, גאורגים ויהודים לצד תושבי העיר האזרים , ניבנו בעיר ארמונות פאר רבים. הארכיטקטים שבנו אותם בחרו פעמים רבות בסגנון פסוודו אוריינטלי והשתמשו באלמנטים קישוטים האופיינים לארכייקטורה המוסלמית.

בתקופת הזוהר של באקו ,המשיכו  התושבים המקורים של העיר, האזרים המוסלמים, להתגורר בעיקר בעיר העתיקה שם המשיכו לנהל אורח חיים מסורתי,  בין השווקים, בתי המרחץ והסמטאות הצרות שעליהן מטילים את צילם בתים וארמונות מיסתורים שאיש לא יודע מה קורה מעבר לקירותיהן האטומים. בבתים העתיקים האלה, שהתחבאו בין החומות,  הסבו האנשים על ספות ודיוואנים  והנשים שלהן, עטופות באלף צעיפים היו כלואות מאחורי חומות, ובאותו זמן  בעיר  המודרנית שבחוץ, נסעו במרכבות נשים רוסיות וגרמניות בשמלות נשף חשופות....   האוירה הקסומה  של ניגודים בין מזרח ומערב שהייתה בבאקו  באותה תקופה , מתוארת בדרך פיוטית ברומן האהבה הנפלא, " נינו ועלי" של הסופר המיסתורי "קורבאן סעיד".  סיפור אהבה בין עלי חאן שירוואנשיר המוסלמי, בין למשפחה מוסלמית אצילה עתיקה ונינו קיפיאנו  היפיפיה הגיאורגית הנוצרית.  הספר ועוד יותר מכך ,הסיפור על מי שכתב אותו - קורבאן סעיד, הוא אסאד ביי, הוא לייב נוסמבאום היהודי -  מרתק עד מאוד

הנה  שוב  תמונה  מהעיר העתיקה.

חדשות עמותת קש"ב

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים