מאמרים

עמותת קש"ב ע"ר

קידום, שילוב, ביסוס צעירים יוצאי קווקז.

בשנת 2010 התגוררו בדרבנט 119,200 איש, והיא נחשבת לעיר השנייה בחשיבותה בדאגסטן, אחרי הבירהמחצ'קלה. רוב תושבי העיר הם אזרים, והקבוצות האתניות הגדולות האחרות הן הלזגינים והטבסראנים.

דרבנט, המזוהה כמו מעבר דריאל בגאורגיה עם שערי אלכסנדר האגדיים, טוענת לתואר העיר העתיקה בפדרציה הרוסית, ומתגאה בעבר ארכאולוגי בן 5000 שנה. המצודה, העיר העתיקה וביצורי דרבנט הוכרזו בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.

דרבנט שוכנת על מישור צר לחופו המערבי של הים הכספי, כ-25 ק"מ צפונית לגבול אזרבייג'ן. אורכה כ-7 ק"מ לאורך חוף הים ורוחבה כ-3 ק"מ לכל היותר. העיר העתיקה שבחלקה המערבי של דרבנט שימרה את אופיה המסורתי ובתיה מטפסים על מורדות ההרים עד לגובה של 130 מטר. בקצה המערבי של העיר העתיקה שוכנת המצודה המשקיפה עליה ועל הים הכספי מגובה של כ-175 מטר. רחובות העיר החדשה סמוך לים ערוכים בתבנית שתי וערב, והם מקבילים או ניצבים לו. מסילת רכבת חוצה את העיר מדרום לצפון לאורך חוף הים ומוליכה דרומה אל באקו וצפונה אל מחצ'קלה.

מקור שמה של העיר הוא במאה ה-6 במילים הפרסיות "שער"  "נעול" או "קשור" , שם המנציח את ההקשר האגדי אל שערי אלכסנדר מוקדון ואת מיקומה הגאוגרפי כשער לארצות הקווקז שמדרום לה. לעיר כעשרים שמות בשפות שונות, ובכולן נזכר מוטיב השער. היסטוריונים יוונים ורומים כינו את העיר בשמות "השער הכספי" או "השער האלבני", הביזנטים קראו לה "צור" או "צופ", ובימי הביניים כינו אותה סופרים קווקזים בשם "שער חור". גם הערבים קראו לעיר "באב אלאבוואב" (שער השערים) או "באב אלחדיד" (שער הברזל), ושם בעל משמעות דומה נהוג גם בשפות טורקיות - "דמירקפה" (Demirkapı - "שער הברזל").

הממצאים הארכאולוגים המוקדמים בעיר הם מהאלף ה-4 לפנה"ס או מהאלף ה-3 לפנה"ס, ומבני מגורים עשויים אבן וקורות עץ שחוברו אלה לאלה בחרסיתמתוארכים לשליש האחרון של האלף ה-2 לפנה"ס ולתחילתו של האלף ה-1 לפנה"ס. בין המאה ה-8 לפנה"ס למאה ה-7 לפנה"ס קם מבנה מבוצר על גבעת דרבנט, וזה נותר עומד על תילו אגב בנייה מתמדת ושיפוץ עד הקמת הביצורים הסאסאנים במאה ה-6. בסוף האלף ה-1 לפנה"ס קמה אלבניה הקווקזיתבשטחן של אזרבייג'ן ודגסטן של ימנו, ובמאה ה-1 לפנה"ס הייתה דרבנט לחלק ממדינה זו.

במאה ה-3 כבש שבור הראשון, מלך האימפריה הסאסאנית, את דרבנט, אך השליטה הסאסאנית באזור הייתה רופפת ושליטים מקומיים המשיכו לשלוט בעיר ובמעבר האסטרטגי לאורך חוף הים הכספי. רק במאה ה-4 ולאחר סדרה של קרבות עם האימפריה הרומית, הצליחו הסאסאנים לחזק את אחיזתם בדרום דגסטן. במחצית הראשונה של המאה ה-5 שיפץ יזדגרד השני את מצודת העיר ובמאה ה-6 המשיכו קבאד הראשון וכוסרו הראשון במלאכת הבנייה בעיר. בתקופה זו הוקמה המצודה הנוכחית של העיר, שחומותיה ניבנו על תוואי החומות הקודמות, וניתן לה שמה הפרסי. עוד הוקמו באותה עת חומת העיר הצפונית, ולאחר מכן חומת העיר הדרומית והחומה המערבית שלאורך מורדות ההרים.

במאות ה-6 וה-7 דרבנט לא הייתה רק המאחז הצבאי החשוב ביותר להדיפת פלישות שבטי נוודים מהצפון, אלא התפתחה גם למרכז כלכלי ותרבותי לכל הקווקז המזרחי. העיר השתרעה על שטח של 270 דונם בין שתי החומות שהקימו הסאסאנים, והתחלקה לאזור מגורים במערבה סמוך למצודה ולאזור כלכלה ומלאכה במזרחה סמוך לים. בשנת 627 נכבשה העיר בידי טונג יאבגו, מנהיג שבטים טורקים מערביים אך יורשו לא הצליח לשמר את ההישג והעיר נפלה בידי הערביםב-654. היא הייתה לחלק מהאימפריה המוסלמית של בית עבאס, והמשיכה להתפתח תחת שלטונו של המצביא הערבי מאסלאם בן עבדלמליכ. בתקופה זו נודעה דרבנט כמרכז שלטוני וצבאי חשוב, והאסלאם התפשט באזור.

בסוף המאה ה-9 ובתחילת המאה ה-10 השתחררה העיר מתלותה בשלטון העבאסי המרכזי בבגדאד, ושושלת שליטים עצמאית החלה לשלוט בה החל בשנת 869. המונגולים נמנעו תחילה מלהתקיף את העיר המבוצרת, אך לבסוף כבשו אותה ב-1239. לאחריהם כבש טימור לנג את העיר ב-1395, והחזיק בה עד ששושלתשירוואנשה מאזרבייג'ן השתלטה עליה ב-1437.

החל במאה ה-16 נקלעה דרבנט למאבק המתמשך בין האימפריה העות'מאנית לבין האימפריה הספווית מפרס, אשר כבשה את אזרבייג'ן ואת דרום דגסטן. העות'מאנים כבשו את הקווקז אך הספווים שבו וכבשו אותו מידיהם בשנת 1622. ב-23 באוגוסט 1722, במהלך מלחמת רוסיה-פרס, נכנסו צבאותיו של פיוטר הגדול לעיר ללא לחימה, אולם ב-1735 ולאחר מותו, הכירה רוסיה בריבונות פרס בעיר.

השלטון הפרסי נמשך עד ל-1747, מועד בו השתלט עליה אציל מקומי פטלי חאן, אשר הקים את חאנות דרבנט. הוא הציע ליקטרינה הגדולה לספח את העיר לאימפריה הרוסית, ושלח את מפתח העיר לסנקט פטרבורג בצעד סמלי, אך הקיסרית שלא רצתה בסכסוך עם פרס דחתה את ההצעה. העיר הייתה לחלק מרוסיה רק לאחר הסכם גוליסטן שנחתם בין רוסיה לפרס ב-24 באוקטובר 1813.

החל ב-1820 נהרס חלק מהחומה הדרומית, וחלקה המזרחי של העיר, הקרוב יותר לחופי הים החל להיבנות בסגנון אירופי לפי תבנית שתי וערב. העיר העתיקה בחלקה המערבי של דרבנט שימרה את אופיה המקורי. במחצית השנייה של המאה ה-19 נקלעה דרבנט למשבר כלכלי כאשר ענף ייצור צבעי הטקסטיל המקומי לא הצליח להתחרות בשיטות החדשות שפותחו. משבר זה בא לסיומו רק כאשר מסילת הרכבת בין באקו לרוסיה הגיעה אל העיר ונחנכה באופן רשמי ב-1 באפריל 1900.

 

 

חדשות עמותת קש"ב

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים