מאמרים
יהודי הקווקז רואים עצמם צאצאי עשרת השבטים שהוגלו מישראל בידי שלמנאסר החמישי מלך אשור. מסורת זו ואמונתם הדתית הביאו אותם להגשמה ציונית עוד טרם הקמתה של התנועה הציונית.
הרצל(במרכז)והצירים מדאגסטאן בקונגרס הציוני השישיhttp://kavkaz.org.il/plugins/system/jcemediabox/img/zoom-img.png
הרצל(במרכז)והצירים מדאגסטאן בקונגרס הציוני השישי
 
יהודי קווקז והתנועה הציונית
עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, החלה במזרח רוסיה פעילות ציונית מוגברת. האילוצים לכך היו שונים: באותה תקופה
התחוללו פוגרומים כנגד היהודים ברוסיה, ליטא, ביילורוסיה ופולין. יהודים ברחו ממקומות שונים גם מפחד שיגויסו לצבא. כל זאת גרם לנדידתם ולמציאת מקלט בקרב היהודים ההרריים. הם חיפשו כאן, בקווקז, מקורות פרנסה במקצועות שונים הקשורים בעסקי הנפט אשר בבאקו.
 
בתחילה, הייתה התמרמרות נגד הפולשים האשכנזים שכונו "אפיקורסים", בגלל היותם יהודים שאינם שומרי מצוות. ליהדות קווקז, החרדית ברובה, היה קשה לעכל זאת. אך ברבות הימים רוככה הגלולה ומצאו שיתוף רב ברעיונות. מלבד הזקנים, שדבקו במסורת האבות והציונות שלהם התבטאה בדרכים אחרות.
היהודים האשכנזים התפשטו בכל הערים הגדולות בהן שכנו אחיהם ההרריים שסעדום בכל מקומות מושבם כיד האירוח הטובה עליהם. היהודים ההרריים שמרו בתחילה על מרחק מה'אשכנזים' מכיוון שאלו לא דיקדקו במצוות התורה וזקני העדה חששו מהשפעתם על צעירי העדה.

עם הזמן, הצטרפו אל האשכנזים רוב רובם של בני העדה וכולם עבדו במשותף להחדרת התודעה הציונית שמטרתה עלייה לארץ הקודש. לרעיון זה לא התנגדו זקני העדה.
הציונות, במובנה הדתי, הייתה קיימת תמיד בקרב היהודים ההרריים. בכל הזמנים היו עליות לירושלים; מי ברגל ומי ברכב. הציונות במובנה המשיחי הייתה מושרשת עמוק בלב יהודי קווקז. הם תרמו שקלים לישיבות אשר בארץ הקדושה עוד לפני קום הציונות. שליחים רבים התקבלו בחמימות ונתרמו להם כספים וספרי תורה לבתי כנסת ולבתי מדרש אשר בירושלים. גם למוסדות אחרים תרמו ביד רחבה.
יהודים הרריים באו להיטמן בהר-הזיתים. העולים הגיעו לארץ בכל התקופות והזמנים, זאת הייתה ציונותם. הצעירים סיגלו לעצמם גם את הציונות החדשה שהאשכנזים הביאוה זה עתה.
נרקמו יחסים עם היהודים שברחבי האימפריה הרוסית. היו קשרים דתיים כגון השתלמות בישיבות. עוד בשנת 1850 בנו יהודי קווקז לאחיהם היהודים ההרריים בירושלים שכונה שנקראת "בית-ישראל" עד עצם היום הזה.
התנועה הציונית נתנה תנופה רבת היקף להגשמת חלומם של ההרריים לעלייה ולהתנחלות. התנועה סחפה גם את הוותיקים ונמצאו מתוכם דוברים ופעילים שעשו רבות בתחום הציונות והעלייה. עקב פעילות זאת נפתחו בתי ספר חדשים ללימוד העברית והופיעו עיתונים וספרים בעברית. עולים נשלחו להתיישבות בארץ. בנו שכונות מיוחדות לבני העדה; נוסף לשכונה בירושלים, בשנת 1924 נוסדה "שכונת הקווקזים" בתל-אביב. שישים שנה עמדה השכונה על תִלהּ, עד שנהרסה עם בניית התחנה המרכזית החדשה. בנה המפורסם של קבוצת עולים זו היה האלוף יקותיאל אדם; הוא נהרג במלחמת "שלום הגליל" בשנת 1982.
יהודים קווקזים עם תמונתו של הרצל - דרבנט, 1906http://kavkaz.org.il/plugins/system/jcemediabox/img/zoom-img.png
יהודים קווקזים עם תמונתו של הרצל - דרבנט, 1906
 
הפעילות הציונית התגברה עם התחדש מלחמת העולם השנייה. בתקופה הזאת הגיעו פליטים רבים מכל קצווי רוסיה ופולניה. גם הם קיבלו סעד ועזרה. לאחר המלחמה חזרו הפליטים למקומות מושבם ואלה שנשארו התמזגו עם התושבים ההרריים שהכירום כאחיהם לכל דבר.
עם קום התנועה הציונית והקונגרס הראשון, נמשכו לארגון הציוני רבים מיהודי קווקז. רצונם היה עז לעלות ולהחל בעבודת האדמה בארץ.
בשנת 1893, לאחר הקונגרס הציוני השני, התכנסה בבאקו אסיפה ומשתתפיה יסדו אגודה ציונית. מדי שנה הצטרפו לאגודה רבים נוספים. רבתם פעילות ההסברה, מכרו שקלים והחתימו מניות של "אוצר התיישבות היהודים". נאספו כספים לתנועת הפועלים בארץ ישראל ולמען בית ספר ביפו. בבית הכנסת נאספו תרומות ליישובי ארץ ישראל, נאספו שקלים, נפתחו ספריות וקורסים ללימוד השפה העברית.

יהדות קווקז הייתה ערה לכל המתרחש בפזורות בהן חי העם היהודי. ראוי לציין שהיהודים ההרריים לא שכחו לשלוח מברקי ברכה לקונגרסים הציוניים הראשונים ולאחר מכן להשתתף גם בכמה מהם, בתור צירים המייצגים את השבט המופלא הזה.

בשנת 1899, עת התקיים הקונגרס השלישי בבאזל, ד"ר הרצל הזכיר באסיפה שהתקבל מכתב ברכה מהיהודים ההרריים היושבים בהררי קווקז. הארכיטקט מארמורק הודיע לבאי הקונגרס שחברות ציוניות נוסדו גם בין היהודים שבהרי הקווקז אגודות משלמי מיסים.

הרצל התפעל מאנשי העדה, במיוחד מכך שעיסוקם העיקרי בחקלאות ואמר: "הם יהיו חלוצי עבודת האדמה בארץישראל". אהדתו של הרצל ודבריו החמים גרמו לגל עלייה מוגבר של יהודי הקווקז.

בשנת 1900, בטאמיר-חאן-שורה, התאחדו האגודות הציוניות ואספו כספים. כן פתחו חדר ללמד את התלמידים, ונפתח אולם לאסיפות.

קווקזיםבשנת 1900 אספו כספים ושלחו לקונגרס הציוני הרביעי את נציגי עדת היהודים ההרריים מתתיהו בוגטירוב ושלמה מרדכייב. הד"ר הרצל התפעל מאנשי העדה והם הצטלמו בחברתו של ד"ר הרצל. ב־5 באפריל 1904 פנו לד"ר הרצלמרדכייב ובוגטירוב, ראשי התנועה הציונית בקווקז, בבקשה להקצות אדמה להתיישבות חקלאית לקבוצה בת 40-30 משפחות המחכות לעלייה מידית, ולא נענו. באותה שנה יצאו כמה משפחות בדרכן ארצה, אך מחוסר אמצעים נשארו בתורכיה. ב1905- ביקשו כמה יהודים אמידים לרכוש אדמות, ולא דחו על הסף הצעה לקניית קרקע בעבר־הירדן בין מוסלמים באומרם כי גם בקווקז הם חיו אתם כל השנים, וכי ביכולתם להגן על עצמם במו ידיהם, אך הדבר לא נסתייע. עוד שתי קבוצות – האחת של 600 והאחרת של 300 איש – התארגנו בשנים 1905-6, אך בהיעדר תמיכה, לא הצליחו לממש את חלומן (בתמונה: ד"ר הרצל עם נציגי העדה מתתיהו בוגטירוב ושלמה מרדכייב בקונגרס הציוני הרביעי באזל, 1900).

קווקזיםשנת 1907 הייתה שנה של עלייה ברוכה מן הקווקז. באו 998 איש ורובם התיישבו בירושלים, כשליש מהם ביפו, וכמאה התיישבו במושבות. חלום הקמת יישוב ליהודי הקווקז התגשם באותה שנה, עם עליית רבה הראשי של דרבנט, רבי יעקב יצחקי, בראש כמה משפחות. הקבוצה רכשה בכספה 1,000 דונם בסביבה עוינת בקרבת ראשון-לציון, ובג' חנוכה עלו על הקרקע. למושבה שיסדו קראו באר-יעקב, על שם הרב יעקב יצחקי. בתחילה התיישבו במקום שמונה משפחות,ולאחר מכן נוספו עוד עולים. באין תקציב בנו המתיישבים בתים הדומים לבתיהם שבכפרי הקווקז – כעין מחילות מאבנים ומטיט מיובש בשמש. המים הובאו ממרחקים והיו במשורה. המתיישבים נטעו תחילה עצי שקדים, אחר כך פרדסים ועצי פרי אחרים. בשנת 1910 כבר מנה היישוב 308 נפשות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה גייס הממשל התורכי את הגברים במושבה לעבודת כפייה בים-המלח. בסיום המלחמה חזרו מעטים לכפר ומצאו אותו הרוס ושדוד, ועוד הוסיף על הפורענות הארבה שפשט על הארץ באותה עת. הם נאלצו להתחיל הכול מבראשית. אחרי המלחמה רווח ליישוב, המוסדות המיישבים ביקשו מאנשי הכפר לקבל מתיישבים חדשים מקרב האשכנזים וללמדם חקלאות, ואמנם הם הכשירו רבים לעבודת אדמה וראו בכך אתגר וכבוד.

המאמצים לקבלת עזרה מהמוסדות הציוניים לרכישת קרקע נמשכו, אך הסיוע לא בא. הקבוצה הירושלמית בראשות ששון מכתייב נקטה יזמה והשתתפה בבניית שכונת בית-ישראל בירושלים. מכתייב בנה בניין גדול ובו דירות, חנויות ובתי-מלאכה לבני העדה. הוא הקים רפת גדולה ובה עדר פרות חולבות משובחות וכמה מאות עזים וכבשים, והיא סיפקה חלב ומוצרי גבינה ליישוב הירושלמי. הרועים היו מבני העדה הקווקזית. עולים מהקווקז היו גם בין הראשונים שבנו את שכונת גבעת-שאול במערב ירושלים בשנת 1907. בשנת 1908 נבנה בית-כנסת לעדה בשכונת בית-ישראלבכספו של הנדיב פסח אלקנה סובייב. שמואל שמואלוב בנה בית-כנסת וישיבה בשכונת מילנר שליד מאה-שערים והקדיש אותם ליוצאי העיר ורטשן. היום המקום עזוב ומוזנח. עוד ניסיון התיישבות היה בשנת 1909, כשעשר משפחות מרובות ילדים, עובדי אדמה מן הכפר חסוויוּרט בצפון דאגסתאו, התיישבו במושבה מחניים ליד אגם החולה. מייסדיה היו יהודים מגליציה והם עזבו אותה בגלל מחלות, מצוקה וחשש מהתקפות הבדווים. לאחר שנתיים, ובשל אותם קשיים ממש, נאלצו גם המתיישבים הקווקזים לנטוש את מחניים.

פרק מפורסם בתולדות הקווקזים בארץ קשור בעלילות ארגון "השומר". בשנת 1908 עלו שושנה ניסנוב ובנהּ יחזקאל לארץ, לאחר שהבן יהודה נהרג בידי מרצחים מוסלמים כשיצא להגן על העיר טמיר-חאן-שורה. שנתיים לאחר מכן הצטרף אליהם גם הבן צבי ושני הבנים התגייסו לשורות ארגון "השומר". המשפחה גרה במסחה (כפר-תבור), שני הבנים נודעו באומץ לבם ובגבורתם וביתהּ של שושנה היה בית חם ופתוח לכל חברי "השומר". יחזקאל ניסנוב נהרג ב23.2.1911- בהתקפה מן המארב. האם, שמורשת גאולת הדם הקווקזית בערה בה, דרבנה את בנה צבי חנקום את דם אחיו, אך חבריו בארגון "השומר" הניאו אותו מלעשות כן.

קילוח דק עולים המשיך להגיע לארץ לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1922 ביקשו כאלף איש לעלות לארץ. הם הגיעו לקושטא, שם התגלגלו במוסדות שונים, רעבים ובלי תעודות. מיכאל אברמוב, בא-כוח הקבוצה, נסע לארץישראל והצליח בכל פעם לקבל מהשלטונות הבריטיים אישור עלייה לכמה עשרות משפחות בלבד. בסך הכול קיבלו 175 משפחות רישיונות עלייה. בשנת 1926 עלו 126 משפחות, חלקן ברגל דרך פרס ועיראק, והגיעו בחוסר כול. חלקן מן המשפחות גרו זמנית באוהלים על שפת ימהּ של תל-אביב.

בשנת 1926 הוקם היישוב כפר-ברוך שליד נהלל בידי קבוצת משפחות מבולגריה, מכורדיסטאן, מתורכיה ומהקווקז. בתחילה לא היו דרכי גישה אל היישוב, לא הייתה בו אספקת מים, והמתיישבים גרו באוהלים. כעבור שנתיים - למעלה ממחצית התושבים שנשארו במקום היו יוצאי הקווקז. שאול רבאיוב היה דמות בולטת בכפר, איש רב-פעלים, חקלאי מנוסה ועסקן מקובל על גול. בניו המשיכו אחריו, ומילאו תפקידים בכירים בבריגאדה ובצה"ל.

מקימי היישוב באר-יעקב

עליות שנות השבעים והתשעים
העלייה הגדולה מן הקווקז בשנות השבעים של המאה ה־20 הולידה גם היא יישוב. בחודש יוני 1981 הוקם בהרים שמעל ואדי ערה היישוב חיננית, ובו שבעים משפחות. גל העלייה הגדול של שנות התשעים הביא עולים רבים, ובסוף שנות התשעים מונה העדה הקווקזית בישראל כ80,000- נפש. אנשי העליות החדשות מפוזרים במקומות רבים ברחבי הארץ, עם ריכוזים גדולים בעכו, באזור השרון – אור-עקיבא, חדרה, ופרדס-חנה, ובערי הדרום – באר-שבע, אופקים ושדרות.

חדשות עמותת קש"ב

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים