מאמרים

יהדות קווקז הייתה אחת מאבני הפסיפס האנושי המגוון של הקווקז, שבו חיו זו לצד זו קבוצות אתניות בנות דתות ואמונות שונות. למרות השונות האתנית התפתחה בקווקז תרבות בעלת מרכיבים ייחודיים, שלכל אוכלוסיות האזור, כולל היהודים, היו יחסי גומלין איתה. לדעת החוקר חן ברם, המשותף לעמי קווקז אינו דת, אלא מעין אתוס - זהות אזורית הקשורה לקודים משותפים של התנהגות ומסורתיות. היהודים אימצו משכניהם אמונות תפלות, קמעות ומנהגים זרים, ובהם נקמת דם. לדברי מיכאל בוטרשווילי, עובד סוציאלי בעיריית באר שבע, ידוע על מקרים שבהם מימשו יהודים אוחזי נשק נקמת דם בשכניהם המוסלמים, אלא גם בבני עדתם.

דת ומסורת

השם ג'והור מרמז על מורכבותה של קבוצת יהודי ההרים. מצד אחד הוא מצביע על זהות קבוצתית ייחודית של יהודי קווקז, ומצד אחר - על שייכות דתית לאומית יהודית כללית. תרבותם של יהודי קווקז התעצבה תוך כדי מגעיהם עם האוכלוסיות שמסביבם. ועם זאת, זיקתם ליהדות ולארץ-ישראל לא נסדקה כהוא-זה. 

יהודי ההרים דבקו בדת ובמסורת היהודית. אולם בהיעדר חינוך יהודי מסודר וכתוצאה מהנתק הכפוי משורשי יהדותם, זו הייתה דתיות ללא לימוד תורה. ההזדהות והדבקות הרגשית העזה מצאו את ביטוין באימוץ סממני מסורת סמליים. בהווי הקהילתי בקווקז נשמר מקום של כבוד לטקסי מעבר ולחגים. מצוות ברית מילה קוימה בקפדנות, נישואים נערכו כדת משה וישראל בחופה וקידושין, וזאת לאחר שבני-הזוג נרשמו כחוק במשרד ממשלתי. 

במועדי ישראל התקיימו תפילות בבית-הכנסת, ולאחריהן סעודה חגיגית עם מאכלים מסורתיים. סעודות החג נערכו אצל הסב והסבתא, בהשתתפות כל בני המשפחה. אווירה חגיגית במיוחד הורגשה בפורים (הוֹמוּנוּ) ובפסח (נִיסוֹנוּ). יהודי קווקז מאמינים כי בליל הושענא רבה (שביעי של סוכות), נגזר גורלו של האדם, ולכן באותו לילה נהגו הבנות ללבוש בגדים לבנים ולצאת במחולות. 

בהכללה אפשר לומר, כי כיום רוב יהודי קווקז אינם 'דתיים' במובן המקובל בחברה הישראלית. היינו, אינם שומרי מצוות, אינם מקפידים על שמירת שבת וכיוצא בזה.

שפת הדיבור והכתיבה

חוט השני העובר בין כל הקהילות היהודיות ומלכד אותן לקבוצה אחת הוא השפה המשותפת. יהודי קווקז מכנים אותה ג'וּהוֹרִי. בספרות המחקרית היא מכונה ג'וּדֵאוֹ טָאט, או בקיצור טָאטִית. הטאטית היהודית שייכת לקבוצת השפות האיראניות, והיא קרובה לשפה הפרסית. משולבים בה יסודות טורקיים, עבריים וארמיים, ובמידה פחותה, גם השפעות ערביות, רוסיות ושפות קווקזיות אחרות. 

השפה הייתה לא רק גורם מלכד, אלא גם אמצעי לאבחנה בין קבוצות שונות בהתאם לדיאלקט האופייני לכל אחת מהן. הכתב הטאטי עבר מספר גלגולים. הוא החל באל"ף-בי"ת העברי, עבר ללאטינית והתייצב על האל"ף-בי"ת הקירילי. ראוי לציין, שמכלל דוברי הטאטית, רק היהודים משתמשים בה כשפה כתובה וכל האחרים - כשפה מדוברת בלבד. לעובדה זו משמעות רבה מבחינת מעמדה של הקהילה היהודית הקווקזית ביחס לשאר הקהילות היהודיות בפרט, ולשאר עמי הקווקז, בכלל. 

שפת יהודי קווקז היא 'שפת בית', בעלת מטען סמלי כבד. עם זאת, יוצאי הקווקז בישראל כמעט ואינם משתמשים בה, כיוון שהדבר מחייב בקיאות בניבים השונים של תת-הקהילות.

הספרות העממית

ליהודים הטאטים ספרות עשירה משלהם, המתארת ברוב המקרים את גבורתם מול אויביהם במשך מאות בשנים. לספרות בכתב קדמה ספרות עשירה בעל-פה, שהורכבה משני נדבכים: אוֹבוֹסוּנֶה (סיפור עם) ומֶעְנִי (שיר פיזמון). האובוסונות כללו סיפורים שמקורם בתנ"ך, באגדה ובמדרשים; מעשיות פלאים, משלים על בעלי-חיים וסיפורי פולקלור חביבים על גבול המהתלה. גיבור מרכזי בסיפורים אלה היה שימי מדרבנט (מהעיר דרבנט) בן-דמותם של ג'וחה הערבי או הרשל'ה אוסטרופולר היהודי. נושאי השירים עסקו באהבה ובגבורה, וברוב המקרים לא הייתה בהם התייחסות לאלמנטים יהודיים. 

סיפורי-העם הועברו בדרך מקורית על-ידי מספר מקצועי, שנקרא אוֹבוֹסוּנַצִ'י. על-פי המסורת, הגברים בלבד נהגו להתכנס במקום פתוח או במרכז הכפר, שם האזינו לסיפורים. מכאן נגזר שמה של ההתכנסות, אוּצַ'ר (בשפה הטאטית, שטח פתוח בו מבלים הגברים בשעות הפנאי שלהם).

 

מתוך אתר: peopleil

חדשות עמותת קש"ב

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים