מאמרים
×

שגיאה

There was a problem loading image herzel.jpg in mod_featcats

There was a problem loading image b_250_200_204_0___images_stories_ilizarov.jpg in mod_featcats

There was a problem loading image b_250_200_204_0___images_stories_yahalompin01.png in mod_featcats

There was a problem loading image b_250_200_204_0___images_stories____1.jpg in mod_featcats

There was a problem loading image b_250_200_204_0___images_Forbes_2_2013.jpg in mod_featcats

מאמרים

על שמו נקרא היישוב באר יעקב.
 
הרב יעקב יצחקי, בנם של יצחק ונעמה, נולד בשנת 1846 בקווקז. 
אביו, הרב יצחק בר יעקב, שימש כרבם ומנהיגם של יהודי קווקז בין השנים 1846 - 1817. 
בגיל 22, בשנת 1868, מתמנה הרב יעקב יצחקי לרב הראשי של יהודי קווקז. הרב יצחקי למד בבית-ספר ריאלי ללימודי חול, ושלט בשפת האידיש והשפה הרוסית. 
תחומי העניין של הרב הצעיר היו רבים ומגוונים: ספרות, יהדות, מדעי הדת וארכיאולוגיה. 
הרב יצחקי השתייך לחבורה האליטיסטית שנקראה "מרבי ההשכלה". 
חברה זו ישבה בפטרבורג, בירת הצארים הרוסים ובאותה תקופה פרסם הרב הצעיר מאמרים ברוב עיתוני התקופה של אז. 
 
 
לצד המאמרים חיבר הרב, ביאורים וספרי פרשנות שזכו לתהילה. 
תחום התעניינות נוסף של הרב הצעיר והנמרץ היה יצר הטיולים. 
הרב נודע במסעותיו ופעמים רבות תר לאורכו של אזור הקווקז הגדול. 
הוא ביקר אצל בני עדתו, בדק בקפדנות מצבות בבתי עלמין, בדק חורבות עתיקות, שאל ותיחקר מוסלמים ששכנו באזורים הללו, מתוך רצון לדלות ולדעת עוד פרטים על אודות דברי הימים של קהילתו. 
שלוש פעמים ביקר הרב יצקי בארץ ישראל. בפעם הראשונה בשנת 1876, נפגש עם הרבנים ובניהם הרב יחיאל פינס והרב שמואל סלנט, שהתרשמו עמוקות מחיבוריו המרשימים. 
 
בפעם השנייה שבה ביקר בארץ, בשנת 1887, הקדיש הרב את כל ביקורו לבני עדתו הקווקזים, שהתגוררו בירושלים. 
במסעו השלישי והאחרון, כבר הגיע הרב שהיה אז כבן 62, כדי לעלות ולהשתקע עם אשתו וששת ילדיו. 
בשנת 1907, עם חתימת החוזה לרכישת קרקעות ב "וואדי לימון", רכש הרב יצחקי 200 דונם מחברת "גאולה". 
הרב עצמו קבע את ביתו בירושלים, אך שני בניו יצחק ודניאל, נשארו ביישוב החדש כדי להקים בו את ביתם. 
בירושלים, בעיר העתיקה, הקים הרב חצר וישיבה ונפנה להשלמת מפעליו הרוחניים ובניהם כתיבת סידור ייחודי שנקרא "אוהלי יעקב", שמתוכו יצאו לאור,רק שני חלקים - "אוהל עדות", שהיה מחזור לסליחות ולראש השנה והחלק השני - "אוהל מועד", שהוקדש לשלוש הרגלים - פסח, שבועות וסוכות, עם ביאור שווה לכל נפש. 
החלק השלישי, "אוהל בת ציון", שהיה אמור לכלול בתוכו את תיקוני הצומות, לא יצא לאור. 
 
במהלך מלחמת העולם הראשונה, כמו רבים אחרים, סבלו הרב יצחקי ומשפחתו מרעב ומחלות. היה זה הרעב, פשוטו כמשמעו, שהכניע את איש האשכולות המצוין הזה (1917). הרב יעקב יצחקי השיב את נשמתו היקרה לבוראו ונקבר בהר הזיתים. 
שנים רבות לאחר מכן, עם תום מלחמת ששת הימים, הצליח נכדו של הרב, ארנון יצחקי, למצוא את קבר סבו שהיה מוזנח ובלתי מטופל. 
ארנון, בשיתוף עם בני משפחה אחרים, שיקם את פני הקבר והניח במקום מצבה ראויה. 
לרב יעקב יצחקי חלק ונחלה חשובים מאוד בישובה מחדש של ארץ-ישראל, שכן הוא אשר עורר את הכיסופים בבני עדתו, עלה עימם ארצה והוסיף רבות במחקריו ובכתביו לעושר הרוחני של עם ישראל כולו. 
משום כך, זכות ראויה הייתה ככל הנראה לבאר-יעקב להיקרא על שמו של איש מרשים וברוך כישרונות זה, שכל כולו אהבת ארץ ישראל. 

יהדות קווקז משייכת עצמה לשבט העברי הקדום והמקורי. כאבותיהם בעבר הם קשורים לעבודות האדמה, בגולה חיו בקרב סביבה עוינת, ונאלצו להגן על חירותם בנשקם,פעולה דומה: שמירה ועבודת האדמה, חריגה בקרב עדות ישראל אחרות כיהודים שמורי מצוות, העלייה הייתה חזונם שהגשימו אותה בדחף דתי והיסטורי, ירושלים וציון נאמרו בנשימה אחת. ואת הציונות הגשימו בטרם קום התנועה הציונית. יהודי קווקז עלו ירושליימה עוד בתקופות קודמות הם עלו כבודדים וגם כקבוצות, הם צעדו במסע ארוך ומיגיע תוך סכנת דרכים ומארבי שודדים, שתבעו גם קורבנות, דבר לא הרתיעם המצפון שבלייבם הרה להם את הדרך ציונה.את הערגה הכמיהה והרצון לעליה שאבו יהודי קווקז מדברי זקניהם שחזרו וטענו זה דורות רבים ששיכים הם לעשרת השבטים שהוגלו ע"י שלמאנסר מלך אשור. יודעי ספר תנ"ך מצביעים על הפסוק מספר "עזרא" פרק ח' פסוק ט'ו ושם נאמר: "כי בראותו שבשירה העומדת לעלות לא"י סרים לויים, שלח להביאם מכספיא המקום". דברים אלו נאמרו בתאריך 465 לפני הספירה. זרם העלייה הלך וגבר עם השנים ועם הקלטתם עסקו רובם בעבודת האדמה, וכאן במולדת העתיקה הכו שורשים עמוקים, אנשים העדה ההררית נמנים עם ותקי הישוב, הם מראשוני ומבוני המושבות הותיקות, כאן השתרשו מתחילת המאה השמונה עשרה והם החלו להקים בסיסים בשכונות ובמושבות שהיו משיכה לעליית אחיהם מהגולה. כאנשים שומרי מצוות , לראשונה בנו בית-כנסת, כפי שנהגו בגולה, המקום הקדוש הזה שימש להתייחדות, מקום כינוס ומפגש, ניהול חיים חברתיים, תרבותיים, חדשות, חיפוש קרובים, סידורי עבודה, כאן הרגישו קליטה וביטחון, כאן דיברו בשפת הג'והורי. במהלך הזמן נבנו בירושלים 3 בתי-כנסת. וקיום קיים בית-כנסת אחד. בשנת 1865 עלה לירושלים, הרבה שרבת אנוסימוב במטרה להקים ישיבה ותלמוד תורה ליד שער האריות, הוא היה איש אמיד, ולמטרה הזאת קנה מכספו חלק מהאדמה, בנוסף עזר לאחיו שהתגוררו בירושלים, מצבם הכלכלי היה בכי רע, הוא ערך מגביות אך חוסר מימון נוסף ניתק אותו מיוזמתו. בשנת 1865 ביקר בהר-הזיתים ומצא שם קבורים מאה ועשרים איש וטף. דבר המעיד על התיישבות קדומה, וחיזוק לישובים של קהילות יהודי קווקז בירושלים, אנו מוצאים במכתבו של מנשה בן-בנאה תושב ירושלים לבני משפחתו בקוקז שהוא מתגורר בעיר מתאריך 1833 המכתב נכתב בתאריך: י'ז בשבט 1873. כלומר הוא חי כאן מזה 40 שנה. בדוח המשרד הא"י מצוין שבירושלים גרים 260 הרריים. חלק ירדו למושבות, חלק ירדו לקוקז מפאת המצב הכלכלי הקשה וכו'. בשנת 1865 תייר בירושלים הרב יהושע בר חנכה, עזר לעניי עדתו ותרם שני ספרי תורה לבית-כנסת מאולתר של עדת יהודי קווקז. בעיתון "הלבנון" משנת 1875 נכתב: "העולים היהודים מקוקז, עלו ירושליימה בדרך כלל, ומנו כמאה משפחות ואלה כולם מכספם, אשר הביאו עימהם, כאלה רוכלים ובעלי משפחות וחניות גם הם בנו,עמלו, חצר, ויבנו שם בית תפילה, היות והם ענווים, אין רישומם ניכר בירושלים". בית הכנסת נבנה ע"י הגביר: אברהם דאדאשוב מקווקז, מעדויות מתברר שבית הכנסת נהרס ע"י צבא ירדן במלחמת העצמאות. אנוסימוב ייסד והקים, את ועד עדת היהודים ההרריים הראשון בשנת 1894, כתב מכתבים לברון הירש ולמשפחת רוטשילד, שיממנו כספים לרכוש קרקעות וכלי עובדה ולהכשיר אנשיו ואלה הבאים, לעבודה חקלאית "הוא מוכן לקנות אדמות אפילו ביריחו, כי שם זול יותר". "אנו לא חוששים ובגולה חינו עם מוסלמים" "אנו נגן על עצמנו, רק תנו אמצעים". בעיתון "חבצלת" שבט תר'נד 1894 פניה נוספת: "קבלו את בני עדתנו, תחת חסותכם ולהעלותם לפלסטינה" "הם רוצים להיות קולוניסטים". מנתוני ההנהלה הציונית משנת 1881 גרו בירושלים 300 איש מבני קובה, ו200 הרריים מאזורים אחרים, כל העליות עד כה היו מדחפים דתיים, ומתוך חזון שבארץ ימשיכו לעבוד בעבודה החקלאית, כפי שהיה נהוג בגולת הקווקז. ראשיתה של הציונות המודרנית החלה לאחר הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1894, והיא נתנה תנופה רבת היקף, נשלחו מברקו ברכה לקונגרסים הציונים הראשונים, נכרת פעילות של צעירים להתיישבות,בשנת 1899 התקיים הקונגרס הציוני השני בבאזל, דר' הרצל הקריא מכתב ברכה מהיהודים ההרריים, הוא התפעל ואמר: "הם יהיו חלוצי עבודת האדמה בא"י ". הפעילים בארגונים הציונים ונבחרי העדה וציריה לקונגרסים היו מרדכיוב ובוגאתירוב, בב5 לאפריל 1904 הם כותים לד'ר הרצל: "אנו יהודי קווקז מצבינו קשה, נא למסור לנו אדמה לעבוד", "אנו מוכשרים לכך מאז", "אנו דורשים לעלות 40-30 משפחות שמחכות לעלייה". ביוזמה עצמית עלו ב-1904 מספר משפחות ב-1905מתארגנים יהודים אמיצים, רצונם לקנות אדמה בזיכרון-יעקוב, הוצע להם בנהלל או בדגניה ב'. הם תבעו לעבוד בישוב מתחיל, ולא במבוסס, וחזקיה מושאילוב אירגן600 איש להתיישבות ב-1906הוא מארגן קבוצה נוספת מטאמיר חאן- שורה 60 משפחות שמנו 600 איש עם הון קטן, המוסדות ענו בשלילה, אין תקציב, השעה לא כשרה, וחבל מאוד שדבר לא צמח מההשתדלויות הללו, וזרם העולים מקווקז דליל מאוד. בשנת 1907 עלה לארץ, הרב רבי יעקב-יצחקי רבה הראשי של דרבנד, אליו חברו 8 משפחות ממוקירם, מטרתם להקים מושבה חקלאית, הוא ייסד את המושבה ב-ג' בחנוכה תר'סז 1907,וקרא על שמו "באר יעקוב", נרכשו 1000 דונם, לאחר זמן הצטרפו אליהם עולים אחרים הם נטעו עצי שקדים, פרדסים, ועצי פרי שונים, ייסוד המושבה היה מעשה נועז וחלוצי הסביבה העוינת ורבת פורענויות, המים יובאו ממרחקים ובמשורה, המכשולים רבים. את האדמה רכשו בכספם ובין תקציב נוסף, בנו בתיהם בלבני טיט מיובשים בשמש, ומכל הבא ליד. הבתים כמחילות, תזכורות לבתיהם בכפרי הגולה, כאן נעשה הכל מרצונם וללא כפיה, שמרו על המצוות והיו מלוכדים והדפו פורעים ערביים שהתנכלו בהם, העימותים גרמו לפצועים משני הצדדים, בסופו של דבר נהדפו ללא שוב. בשנת 1910 מנה הישוב 308 נפשות, היו עזיבות, ותמיד חודשו השורות, במלחמת העולם הראשונה חוילו אנשי המושבה לצבא הטורקי שהעביד אותם בכפיה בייבוש בים המלח. בגמר המלחמה חזרו לכפרם הנטוש שנשדד בידי הטורקים,העבודה החלה מבראשית, הופיע הארבה שחיסל כל חלקה ירוקה, רבים נזקקו לסעד , ובעקשנותם כי רבה התאוששו , עת רווח לישוב , פנו המוסדות המיישבים אל הנהלת הכפר, לקבל מתיישבים חדשים מקרב האשכנזים ללמדם חקלאות, זאת הייתה משימת כבוד, ושזקוקים לעזרתם המקצועית. כיום באר-יעקב ישוב משגשג, חלומם של המייסדים ההררים התגשם מעל ומעבר. שנת 1907 שנת עלייה גדולה, 998 נפשות עלו מקוקז, יפו קלטה 360 נפשות, הקולוניות 104 נפשות, ובירושלים נקלטו 416 נפשות. מלבד עבודה חקלאית עסקו רבים בשמירה, ירחמיאל בן-שלום איש ירושלים כותב: "קווקזים רבים עובדים בשמירה" "גם משפחת אניסימוב שומרים במושבות", בראש הקבוצה הירושלמית עמד ששון מכתיוב, איש אמיד וסוחר, בן משפחתו של בוגאתירוב, שייצג את יהדי קווקז בקונגרסים בבאזל, על עלייתו יזם מכתיוב מגעים עם מנהיגים ציונים לרכישת קרקע להתיישבות, וללא הצלחה, תפש יוזמה, וראשית פועלו היה לבנות בית רב מידות עם חנויות למסחר ולבעלי מלאכה, את הבניין בנה בשכונת בית ישראל, בכמה חדרים שיכן עולים מקווקז, דאג לסידורם הראשוני עד לייצובם, הקים רפת מהגדולות בירושלים, סיפק חלב ומוצרי גבינה לישוב הירושלמי, בזמנו היה זה חידוש כלכלי, הוא החזיק עדר בן כמה מאות ראשים של עזים וכבשים, והרועים הראשונים, היו מבני קהילתו, בסיפוק רב היה משנן: "אנו ממשיכים במעשי אבות , עת העם ישב בארצו", בנו נתנאל המשיך בדרכי אביו, ובנוסף עסק כקבלן בנין, שנים רבות שימש כחבר ועד העדה בירושלים. בוגאלנירוב פונה בשנת 1908 לדר' רופין ודורש אדמה חקלאית למכירה, מוכן להשקיע 35 אלף רובלים, הון שגייס, פנייתו נדחית בשנת 1908 בנה ר' שמואל שמואלוב בית-כנסת וישיבה בשכונת מילנר ליד מאה-שערים, את המבנים הקדיש לטובת העדה העדה הוורטשינית מקווקז.ההקדש הזה קיים עד עכשיו אלא שהוא נטוש ועזוב, ומחכה ליד גאולת ומתקנת, בשנת 1909 עלו מהעיר גרוזני 64 משפחות וב-1910 כמספר הזה , והם התחברו לבני קהילתם ברחבי הארץ. בשנת 1909 התיישבו במושבה "מחניים" עולים מקווקז הבתים שופצו, ועשר המשפחות הראשונות שהתנחלו במקום נקראו ע"י המקומיים צ'רקסים, ערב מלחמת העולם הראשונה , ושלא מרצונם ננטש המקום, כי חילות הצבא הטורקי, שדדו את כל מה שנמצא במקום, הם השאירו שממה. עולים נוספים מהכפר חסאן-ארט, הופנו ע"י הנהלת יק'א לכפר ,קבלו עזרה לשיפוצים, המשואה הייתה קשה ונאלצו לעזוב את המקום לאחר שנתיים, הם מצאו פרנסתם במרומות אחרים, ולא תמיד בעבודת האדמה. בשנת 1910 יוצאי רוסטוב ייסדו מפעלים מסחרים ותעשייתיים קטנים בעיר יפו. יקותיאל ראבייב שעלה ב1910, נהרג בפתח תקווה בשנת 1916 בידי פורעים ערביים, בנו הידוע בקליטת עולי קוקז ונכדו יקותיאל אדם האלוף שנהרג בלבנון.משנת 1910 עד 1920 יור' הועד הציוני בטאמיר חאן שורה, כותב מכתבים לאשי המוסדות, ובאחד מהם הוא פונה לגבוטינסקי בנידון לעליה והתיישבות, וכן לגיוס לגדודים העבריים, הוא מצליח להעלות 10 משפחות לירושלים, שהשתכנו בשכונת מחניים אשר בירושלים ליד סנהדריה. בשנת 1923 עלו 62 משפחות מהעיר, באטום וכרגיל ללא עזרה בהגיעם לארץ הצטרפו לבני משפחתם ברחבי הארץ, לפי מפקד של יהודי ספרד בשנת 1923 עלה מספרם של היהודים עלה מספרם של היהודים ההררים ל-1700 נפשות נפש. בשנים 1922 –1923 עליה רבתי של עשרות משפחות, שמנו כאלף איש באזמתם העצמות הם הגיעו לקושטא, בתקווה שמשם תתאפשר עלייתם, ובאין כספים להמשך דרכם, התגלגלו במוסדות השונים , רעבים וללא תעודות , המשרד האי' פנה בדרישה לשלטונות הבריטיים שיקציבו רשיונות, קבל 63 רשיונות עליה, יתרם עלו מאוחר יותר , עם העלייה הזאת עלו גם משפחת עזרא סעדיה שלאחר זמן בנתה בית בירושלים, הם עשו רבות לקליטת העולים החדשים דאז. ועד עדת היהודים ההררים באי' פנה למחלקת ההתיישבות ולקרן בקיימת להקצות קרקע להתיישבות, המוסדות אישרו להם באזור ההר בפניה הזאת השתתפו משפחות שנמצאות בארץ 18-20 שנה, המשפחות רצו באזור העמקים, ולכן לא צמח דבר. בשנת 1926 עלו 126 משפחות, וחלק מהם גרו זמנית באוהלים בשפת ימה של ת"א, ביניהם היו עולים חסרי אמצעים,שהלכו רגלי מקווקז לפרס ומשם לעיראק, רבים נפלו בדרכים מתישות וממחלות והיו גם קורבנות לשודדים. בעליות השונות חוו גורל דומה של סבל ויסורים. בשנת 1926 נוסד "כפר-ברוך" ביח' שבט תרפו' 1926 כישוב של יהודים ספרדיים, רוב מנין תושבי הכפר היו מעולי קווקז. בתרפה' 1928 מתוך 84 נפשות בכפר, 47 נפשות שכללו 9 משפחות היו מעולי קוקז, בתחילה הכפר היה במקום שומם, לאחר שנים הוטב נבנו דרכי גישה, רכבת, סכר וכו' , וכיום מתגוררים במקום חלק ממשפחות הראשונות בראשית הכפר עמד שאול רביוב, עסקן מקובל על כל הישוב, הוא עמד בקשר עם המוסדות, הצטיין כחקלאי מנוסה, התמחה בגידול גפנים זאת ההתיישבות היחידה שהחזיקה מעמד מאז ועד עתה. בתאריך 18.06.81 הוקם ישוב של עולי קווקז בשם: "חיננית" עם 70 משפחות, הישוב נמצא בואדי ערה, בנפת ג'נין, סביבה עוינת ומבודדת. ודברי מזכיר הישוב יצחק איזאקוב, חייבים לשמש דוגמא ומופת למתיישבים באשר הם: "שפר גורלנו שזכינו לעבד אדמת המולדת" "אנחנו יהודי קווקז שנמנים ע עשרת השבטים, גילנו מהרי שומרון אל חופי הים הכספי, בימי גלות אשור, ועכשיו חזרנו לצור מחצבתנו" "אבותינו חיו לפני אלפיים וחמש מאות שנה בשומרון, זו אדמתנו, לא נזוז מכאן, נמות ולא נזוז". אבני הדרך בשנת 1898-1896 נבנו הבתים הראשונים של עולי קווקז בשכונת בית-ישראל 6 משפחות. 1905 משפחת אביוב נוטעים פרדסים ורפת בראשון לציון, חלקם מצטרפים בייסוד באר-יעקוב. 1906 עלה יוסף בנימינו, עבד ביקב, שירת בגדודים, פעיל בגדוד העבודה,ממקימי "אבי-חיל" בעמק חפר, נרצח ע"י בדואים כ'ו בשבט תר"צג 22.02.32 1906 עולים האחים ניסנוב, ממארגני השמירה בישוב הצפון, ממייסדי סג'רה, יחזקאל נפל ב-כ'ה שבט תר"עא 23.02.1911 1907 –6 משפחות הרריות בונים בתיהם בגבעת שאול, הם היו ממייסדיה הראשונים. 1908 נבנה בית-הכנסת בשכונת בית-כנסת בשכונת בית ישראל ע"י הנדיב. פסח אלקנה סובאיוב וחמישה חדרים נוספים ששימשו תלמוד תורה,ישיבה,והכנסות אורחים, ביוזמתו של ר' יעקב יצחקי ובתרומות אנשי העדה. 1916 – 174 נפשות התגוררו בירושלים דוח המשרד בא"י. 1924 נוסדה שכונת הקווקזים בתל אביב, 320 משפחות, שלושה בתי –כנסת, צרכנייה, השכונה היחידה שהחזיקה מעמד 60 שנה, כיום נבנה על הריסות השכונה, חניון ואין זכר לחיים שוקקים, כאן נקלטו הראשונים, ולדאבון כולם פוזרו לשיכוני מפונים. 1938 נספרו בירושלים 296 נפשות; 1940- 220 נפשות 1947- 198 נפשות וכולם בירושלים, וכיום רבים מהעולים החדשים מתגוררים בירושלים. 

יהודי קוקז דברו בעבר בלשון הקודש ועסקו בתורה בשפה מתובלות מילים עבריות שנשאבו מהמקורות השתרשו בה: מילים עבריות,בבליות, פרסיות, טורקיות, מוסלמיות וכל אלה כתוצאה מגליות וכיבושים שאירעו בימי גלותם רבת השנים; ובנוסף נקלטו בשפתם מילים ומשפטים נוספים מקרב אותם העממים שבקרבם ישבו. בקוקז מדברים בלשונות ובלהגים שונים ורבים, לא כל חבל או אזור מבין את משנהו, עובדה נכונה היא שהיהודים מדברים גם בלשונות העמים והלאומים אשר הם יושבים בקרבם, ר' יעקב יצחקי רבה של יהודי קוקז 1907-1840, מציין: "עם שאר האומות אנו מדברים בלשונם". בשנת 1892 פרסם פרופסור מילר חומר על לשון הטאטית בפרסום הזה נעזר ע"י הסטודנט היהודי מקוקז: אליהו אנוסימוב שמסר לו חומר רב ערך מילר מדגיש: בשפה הטאטית יהודית שונה משאר השפות המוסלמיות. אנו למדים ששפתם של יהודי קוקז היא שפה טאטית יהודית, זהו ניב פרסי שהפך ברבות השנים לשפתם המדוברת,מקורו של המילה טאט נמצא בצפון איראן- חי שבט אירני בשם "בואו-טאט" שוכן באזור אזרביג'אן.במילון טורקי ערבי ממצרים משנת 1313 מתרגמים את המילה טאט בפשטות: "פלח" "עובד אדמה" "הנודדים" "אמונה אחרת" אלה משפטים שחוברו היטב ליהודי קוקז. בנוסף יש להדגיש שהמלך אינשירואן הפרסי בשנים 530-579 לספירה בנה בקוקז כ-360 מבצרים והושיב בהם חיילים ואזרחים יהודיים שהובאו מפרס וזאת סיבה ידועה להשפעה של השפה הפרסית יהודית שכללה גם מקורות עבריים ועל ההשלכות של יהודי קוק. אפשר ליחס את הכתב "כאט-באגדאדי" דבר המעיד על הקשר הקודם עם יהודי בבל, ובמאות האחרונים היינו עדים ביבוא הרבנים משם לקוקז. השפה הטאטית יהודית מובנת ליהודים בלבד היא ייחודית כי נקלטו בה מילים עבריות עתיקות. יהודי קוקז הוגלו לחבל ארץ זה משנת 732 לפני הספירה ע"י שלמאנאצר ובמקורות בספר עזרא הם מוזכרים "כי שלח להביאם מכספא-המקום". משנת 460 לפני הספירה נטבעו הדבר שעם הגלייתם שפתם המדוברת הייתה העברית והארמית, ואת לשון הקודש טיפחו לפולחנם. השפה עוסקת בכל שטחי החיים ובעיקר תוך עדתי הניב שבשימושם של היהודים נקרא ניב "יהודי" או כמו שמכנים יהודי קוקז "ג'והורי" שמשמעותו-יהודי משום ההשפעה היהודית הרבה. שפת ה-ג' והורי שמרה על ייחודם דבר שגרם והשפיע לאי טמיעה בין הגויים היו אומנם מקרי התאסלמות בכוח נשק אך הכפייה לא הצליחה לזמן רב כי שפתם הכלה שורשים ורוחניות משפת הקודש וזה המניע ששימר אותם לאורך הגלות רבת השנים, וכמעט תמיד חזרו למקורותיהן היהודים. בשפה הטאטית ג' והורית צמחו לעיתים מילים ומשפטים חדשים שבטאו את צורכיהם בכל שטחי החיים, השפה הייתה פתוחה להשפעות הסביבה ויחד עם זאת תרמה גם לסביבה. בשפה ג' והורי שלושה ניבים: ניב מוסלמי, ניב ארמני, וחשוב ביותר ניב יהודי, המיוחד במילותיו מהמקורות. יהודי קוקז הם מהיחידים ששומרים על הלשון והכתב, שוני זה ניתק אותם מהסביבה מבחינה רוחנית. מהשפה ינקו את הערגה והכמיהה לעליה לארץ האבות. הרב ר' יעקב יצחקי היה רב הסמכא הדגול ביותר להנחלת השפה, כפי שאנו למדים מהמלון החשוב שחיבר בשפת הטאטית ג' והורית. בג'והורי למדו בתלמודי תורה וישיבות, בשפה זו נכתבו מכתבים, שירים, ספרים ועיתונים.בתחילת הכל נכתב בכתב כאט-באגדאדי שדמה מאוד לכתב רש"י וכאמור ייחודי לעדה הזאת. הסובייטים ניסו להטמיע את השפה והתרבות העברית העשירה של יהודי קוקז לתוך התרבות הדלה של התושבים המקומיים הנחותים, כוונתם הייתה לעקור כל קשר עם השורשים היהודיים אך לעומת הכפייה של השלטונות כדי לאזכר שישנם חוקרים הסבורים שחלק מכלל הטאטאים מבני המקום מוצאם מהשבט היהודי שנאלץ בתקופות שונות להמר את דתם בכוח הנשק,ומעט ממנהגים ששרדו מוכחים את השייכות לעם היהודי. גם הלהגים בקרב העדה שונים –להג צפוני, מרכזי ודרומי. קובה, דרבנד שירוואן ועוד... למרות זאת בביתם דיברו בג'והורי שהייתה שפת אמם. בטאטית השתמשו פשוטי העם המשכילים כתבו בעברית וכל שנה מכתיבה את אותותיה. בשנים 1922-1925יש פעילות להנחלת ה-א'-ב' הלטיני ולהיאחזותה בקרב היהודים ההרריים ולא תמיד הצליחה. הקומוניסטים אנשי השלטון הגבירו את הלחץ וההתגברות. השנים 1915-1916 היו שנים פוריות ואז הלחצים היו קטנים יחסית ולכן יצא לאור עיתונות בשפה הטאטית יהודית "הד-הרים" "איילת-השחר" ובשנת 1922 "כרסך" עיתונים אלו החזיקו מעמד קצר בלבד. בתמיכת השלטונות תורגמו ספרים,עיתונים ומאמרים מרוסית לטאטית להדרת השפה הרוסית והנחלתה. בשנת 1927 נכתבו ספרי לימוד ותפילה ותרגומם לשפה הטאטית. בשנת 1929 איסורו להשתמש בשפה הטאטית יהודית אפילו תרגומים נאסרו, ולכן השפה טאטית ג' והורית נדחקה לקרן זווית. בשנת 1935 הפרסומים היו חסרי תוכן יהודי ומכאן והילך הכל תעלומתי סובייטי טהור, אבל גם כאן נתנה הרשות לפרסם בשפה היהודית טאטיתיי חומר להאדרת השלטון הסובייטי והברירה הייתה לקרוא חומר מתורגם או חומר מקורי. בשפה הרוסית העדיפו יהודינו את המקור הרוסי והיום עם עליית רבבות מאחינו יהודי קוקז לארץ האבות והשתרשותם העמוקה בארץ בכל המקצועות והשפה העברית שגורה בפי כולם כמעט. ועיקר העיקרים השפה הטאטית הג'והורית היא נחלת הקשישים ולצערנו הצעירים לא משתמשים בה ואני רוצה להזכיר להם ולנו שהשפה היא ההיסטוריה ומחויבים אנו לשמרה. 
דברים אלו נאמרו בהרצאה בירושלים 25.12.00 משה יוסיפוב.

שפתם של היהודים ההרריים בקווקז היא ה"טאטית", זהו ניב פרסי שהפך ברבות השנים לשפתם המדוברת.השפה מובנת רק לבני העדה היהודית. היא ייחודית כי נכנסו בה מילים עבריות עתיקות רבות.ידוע שבשעת בואם של היהודים לחבל ארץ זה , השפה העברית והארמית היו לשון דיבורם והם טיפחו את הלשון העברית כלשון הקודש. השפה ה"טאטית" עוסקת בכל שטחי החיים ובעיקר בשטח הדתי-פולחני. הניב שבשימושם של ההרריים נקרא "היהודי" משום השפעתו החזקה. השוני שבשפה "הטאטית יהודית" שמר על ייחודם ומובדלותם של יהודי קווקז והדבר גרם לאי טמיעה בין הגויים. היו אמנם מקרי התאסלמות בכוח הנשק,התאסלמות שנכפתה לעתים על בני העדה פיזית,אבל השפה בה השתמשו, שפה שהכילה רוחניות ושורשים משפת הקודש,שמרה ושימרה אותם. דבר זה גרם להם לחזור למקור מחצבתם. השפה ה"טאטית" הושפעה בראשיתה מפרסית , תורכית ושפות מוסלמיות. מדי פעם צמחו ונרכשו מילים חדשות שביטאו את הצרכים של ההרריים בכל שטחי החיים. השפה הייתה פתוחה להשפעות סביבתיות ויחד עם זאת תרמה גם היא לא מעט לסביבתה. השפה העידה על השתייכות לעם היהודי ושימשה לצורכי חול וקודש. הם השתמשו גם בשפה העברית שיועדה לחכמים ולמנהיגים דתיים. שתי השפות , העברית והטאטית , הילכו יחדיו והתמזגו (כפי שמעיד המילון הטאטי של רבי יעקב יצחקי). מאות מילים עבריות וארמיות השתרשו ב"טאטית" והדבר מעיד על קשרים הדוקים ושייכות לעם היהודי. המילים העבריות העתיקות הגבירו את הניתוק מהסביבה הנוכחית . כל מילה בישרה כמיהה לגאולה. והרי מספר מועט של מילים ששורשיהן בעברית: בורכו-ברכה, אימיד-אמת, אגרוב-עקרב, גוף-גוף, סיפיר-ספר, נוביא-נביא, אוביד-אבוד, בטול-בטל, בסטו-בוסתן, ניזולי-נזילה, גוברי-גיבור, גאמוש-גמיש, דעם-טעם, דכיו-דחיה, זומון-זמן, חוביר-חבר, חום-חם, טורוף-טרף, ליחים-לחם, מוליך-מלך, מישקול-משקל, נקומו-נקמה, מסל-משל, ניפתל-נפתר, מיסווה-מצווה, ויט-בית, פרפרו-פרפר, פולפול-פלפל, פניס-פנס, רחם-רחמים, רש-רעש, רוח-רוח, שדר-שוטר, תהום-תהום, עמאורוס-עם הארץ, ניסונו-ניסן, שובט-שבט, ועוד מילים רבות. אם נתייחס למקורו של המונח "טאט" נמצא שבצפון איראן חי שבט אירני בשם "בואו-טאט". הוא שכן באיזור אזרביג'אן הפרסית עוד מזמנים היסטוריים קדומים. במילון תורכי ערבי ממצריים , משנת 1313, מתרגמים את המילה "טאט" בפשטות "פלח" או "פלחים" וזהו כינוי לתושבים שעל חופו המערבי של הים הכספי. המלך אינושירוואן הפרסי, בערך 530-579 לספירה , בנה בקווקז יותר מ-360 מבצרים והושיב בהם פרסים ויהודים.זאת סיבה ידועה להשפעת הפרסית על שפת ה"טאט". נאמר עוד שתחת מלכות הסאסאנים ששלטו אז בחופו המערבי של הים הכספי,כינו את התושבים בתקופה האמורה-"טאטים". המונח "טאט" בפי התורכים הוא :"הנודדים", "שוכני הכפרים", ובמיוחד יוחס לאלה שלא דיברו תורכית. אלה בעלי " השפה האחרת",בעלי "אמונה אחרת", "הבאים מקרוב". היהודים מקווקז סיגלו לעצמם גם כתב מיוחד הדומה לכתב רש"י. הם קוראים לאותיות הכתובות: "כתאב בגדאדי" או בטאטית: "כאת בגדאדי". דבר זה מעיד על הקשר הקדום עם יהדות בגדאד,קשר שבמאות האחרונות התבטא גם ביבוא הרבנים משם. השפה, הקרובה לאירנית , רומזת שאין לראות את בני העדה ההררית כיוצאי ארמניה וגרוזיה שסיגלו לעצמן שפות אחרות ושונות במהותן. ידוע גם שהקשר בין הטאטים לכוזרים היה חזק וקדם להייתהדותם של האחרונים. הכוזרים ראו ביהודים ההרריים דוגמא טובה לחיקוי, וכן חיקו מילים משפתם. המקורות העיקריים של השפה הטאטית היהודית, היו דתיים-יהודיים, מקורות שאמרו רבות לכוזרים והשפיעו על התגיירותם והתייהדותם. ניכרת בשפה הטאטית השפעתה של השפה התורכית שדובריה משלו בחבל הזה תקופה ארוכה. הדבר ניכר במבטא ובצליל. בשפה הטאטית יש שלושה ניבים: ניב מוסלמי, ניב ארמני-נוצרי,וניב יהודי המיוחד במלותיו העבריות. לעומת הטאטים האחרים הולכים ונטמעים , היהודים הם היחידים ששומרים על הלשון והכתב. לשון טאט משכה חוקרים לתהות על מקורותיה. א.אניסימוב, בנו של שרבת אניסימוב הידוע, לימד כמה שנים את השפה למורהו מילר כהקדמה לחקירותיו. גם ר.ראדילוב ערך את מחקרו הראשון בשפה. המילון הראשון שחובר ע"י המלומד מילר יצא לאור בשנת 1892 והוא נעזר בזיהוי השורשים ע"י הפרופסור חאוולסון, שנעזר רבות במחקריו, כפי שהוא מעיד, על ידי הרב יעקב יצחקי שסיפק לבקשתו חומר רב ויסודי. הרב יצחקי היה הבר סמכא הגדול ביותר, כפי שאנו למדים מהמילון שחיבר בעצמו מאוחר יותר. חקר בנושא גם ד.שאולוב, בן העדה , שהתחקה אחר שורשי השפה הטאטית שהשתמשו בהם יהודי קווקז. בספריה הלאומית בלינינגרד נשתמר אוצר מילים בעברית וארמית וכן קובץ כתב יד של מדרשים וסיפורים אותם העתיק בשנת 1865 רפאל בן אברהם, תושב העיר קובא. הקובץ , על יהודי ההר, הוא יחיד במינו. בקובץ זה בלשון הטאטית נשתמר אוצר מילים נכבד של השפה הטאטית. בכפרים משתמשים בניב היהודי יותר מאשר באזורים עירוניים . קשישים מרבים לדבר בשפה ,הנוער ממעט לדבר בה. הסובייטים מנסים להטמיע את תרבותם העשירה לתוך התרבות הדלה של המוסלמים הנחותים במספרם. הם רוצים לעקור כל קשר עם השורשים היהודיים. הם מסלפים ואומרים שהיהודים הם בני לאום איראני שקיבלו את הדת והשפה הטאטית מהכוזרים. הסובייטים עושים זאת בכדי לדחות את עלייתם של היהודים לארץ ישראל. אנשי המדע שוללים הנחות אלו. אפשר להוכיח את ההפך מדברים אלה. בצד הטאטים היהודים מצויה בדאגסתאן עדה של כשנים עשר אלף איש טאטים מוסלמים,ולפי המסורת הרווחת אצלם, מוצאם משבט הקרוי: "בני ישראל". הם שומרים על שרידי מצוות, הדלקת נרות בליל שבת, הם מלים את בניהם ביום השביעי, ועוד דברים המזכירים את מוצאם היהודי. תופעה דומה חוזרת גם במקומות אחרים המאכלסים תושבים מוסלמים. סניף המדעים של ברית המועצות במחאצ'קלה גורס שיהודי ההר הם בני הלאום האיראני וקיבלו את דתם מהכוזרים. באנציקלופדיה הסובייטית מ-1952 נאמר שהם לאום קווקזי המדבר באחד הניבים של השפה הטאטית, ובעבר היו בני העדה היודאיזם. בכדי למנוע זהות ושייכות יהודית נסגר ב-1955 העיתון היחידי בשפה הטאטית, "זחמטקש", שהופיע משנת 1928, ושמו הוסב ל "הדגל האדום". למרות האפליות הרבות המכוונות ע"י השלטונות הסובייטיים, יש חוקרים רבים וחשובים הסוברים כי הטאטים כולם מוצאם מהיהודים. גם מוסלמים ונוצרים דוברי טאט, כולם מוצאם מהיהודים ההרריים שנאלצו להמיר את דתם בתקופות השונות. השלטונות ביטלו את הכתב הטאטי וכפו במקומו את האלף בית הלטיני. לאחרונה הוחלף כתב זה בכתב רוסי-קירילי. במפקד האוכלוסין האחרון הצהירו 84% מן היהודים ההרריים על השפה הטאטית כשפתם הלאומית. כיום אין בתי ספר שהטאטית נלמדת בהם. הם פסקו מלהתקיים. למרות הכפייה הממשלתית , הרי בחוג המשפחה משתמשים בשפה הטאטית היהודית. במגעים עם שאר האוכלוסייה, משתמשים בשפה הרוסית. גם היום , השפה הטאטית משמשת מחסום נגד טמיעה והתבוללות.

מסורת עבודת האדמה, חייבה לשיתוף רוב בני המשפחה, שעזרו איש לרעהו
 
משפחה מורחבת. מסורת עבודת האדמה, חייבה לשיתוף רוב בני המשפחה, שעזרו איש לרעהו, העבודה בצוות הייתה חובה קיימת כי המשימות היו רבות, המשפחה הייתה מורכבת לעיתים מ-4 דורות כולם היו גרים ביחד, בחצר אחת, או בבתים סמוכים, ושוררים בתוכם, יחסי קרבה ושותפות, הזקן הוא הפוסק, בעניינים הרוחניים מעביר מסורת, ערכים ומנהגים. בין הקהילות יש קרבת דם, אפילו בערים גרים בשכונות נפרדות האיחוד וקרבת המסגרת המשפחתית, נותנים ביטחון הריכוזים המשותפים, מאפשרים הגנה על השכונה מפני פורענות כי תחולל וההתנכלויות היו רבות. וכאמור השיתוף והחיים בצוותא בין קרובי הדם שלך מחייבים להיצמד יחדיו, לעבוד, להתגונן, וכאמור כולם לקחו חלק באירועים משפחתיים, הריכוזיות שימרה אותם מטמיעה, היה חשוב שהמנה המשפחתי יהיה גדול ומרוכז, כי עבודת האדמה והחקלאות דורשת הרבה ידיים עובדות, ורצוי מדלת אמותיהם, ומשפחות מרובות ילדים הביאו יותר תועלת לכלל. הגורם הדתי תרם רבות, להצמדות ולשיתוף המשפחה המורחבת, כגון: מנין בבית הכנסת, טכסים, חתונה, ברית, בר-מצווה, לוויות, ועוד... כל אלו הצריכו מס' גדול של משתתפים. האנטישמיות והפורענויות נגד יהודי קוקז מצב שכניהם, חייבה את היהודים להיצמד ולחיות בקבוצות משפחתיות מורחבות, כי כך קל יותר להגן לעבוד לחיות ולשמור מורשתם, המלחמות שנכפו עליהם חייבה אותם ללמוד את ההתגוננות, הם למדו את מלאכת הרכיבה ונישאת הנשק. בשנות המהפכה ומלחמת האזרחים בשנים 1912-1917 החלה הנדידה מכפרם אל המרכזים העירוניים, כמו באקו, דרבנד ומחצ'קלה, גם כאן שמרו על המבנה המשפחתי מהסיבות המובנות. ועם עלייתם לישראל יש המשמרים את המסורת העתיקה,הדור הצעיר מצא כאן חברה אחרת, והתאימו עצמם למציאות החדשה כגון: עבודה ומגורים שלא קרובים פיזית למשפחה וחשוב ביותר הם מכבדים את הזקנים שומרים על קשרים הדוקים, חבל ומצער שהדור הישן הולך ונעלם.
    • תרבות יהודי קווקז

      יהדות קווקז הייתה אחת מאבני הפסיפס האנושי המגוון של הקווקז, שבו חיו זו לצד זו קבוצות אתניות בנות דתות ואמונות שונות. למרות השונות האתנית התפתחה בקווקז תרבות בעלת מרכיבים ייחודיים, שלכל אוכלוסיות האזור, כולל היהודים, היו יחסי גומלין איתה. לדעת החוקר חן ברם, המשותף לעמי קווקז אינו דת, אלא מעין אתוס - זהות אזורית הקשורה לקודים משותפים של התנהגות ומסורתיות. היהודים אימצו משכניהם אמונות תפלות, קמעות ומנהגים זרים, ובהם נקמת דם. לדברי מיכאל בוטרשווילי, עובד סוציאלי בעיריית באר שבע, ידוע על מקרים שבהם מימשו...

    • ציונות בקווקז - הערגה לציון והעליות לארץ

      יהודי הקווקז רואים עצמם צאצאי עשרת השבטים שהוגלו מישראל בידי שלמנאסר החמישי מלך אשור. מסורת זו ואמונתם הדתית הביאו אותם להגשמה ציונית עוד טרם הקמתה של התנועה הציונית. http://kavkaz.org.il/plugins/system/jcemediabox/img/zoom-img.png הרצל(במרכז)והצירים מדאגסטאן בקונגרס הציוני השישי   יהודי קווקז והתנועה הציונית עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, החלה במזרח רוסיה פעילות ציונית מוגברת. האילוצים לכך היו שונים: באותה תקופה התחוללו פוגרומים כנגד היהודים ברוסיה, ליטא, ביילורוסיה ופולין. יהודים ברחו ממקומות שונים גם מפחד שיגויסו לצבא. כל זאת גרם לנדידתם ולמציאת מקלט בקרב היהודים ההרריים. הם חיפשו כאן,...

    • גבריאל איליזרוב - מיכאלאנג'לו באורטופדיה

      תולדות חייו של האקדמאי איליזרוב גבריאל בן אברהם. המצאות, 600 עבודות מדעיות , 4 מונוגרפיות, 19 פטנטים בינלאומיים בבעיות קליניות ואורטופדיה ניסיונית, ביו-מכניקה וטראומטולוגיה.איליזרוב גבריאל בן אברהם- (24.07.1992-15.06.1921) נולד בכפר חוסארי בקווקז. את דרכו המקצועית עבר מרופא משפחה (1948) עד מנהל "המרכז המדעי הארצי לטראומטולוגיה ואורטופדיה" בברית המועצות (1987). האקדמאי איליזרוב גבריאל לאחר סיום המכון הרפואי בעיר קרים בשנת-1944 , איליזרוב עבד באזור קורגן, אחר-כך המשיך לעבוד בתור כירורג ואורטופד בבית-החולים האזורי בקורגן.המכשיר המיוחד, אשר גבריאל בן אברהם המציא בשנת...

    • אלוף-משנה יוסי רפאלוב

        סיכת יהלם אל"מ(נכון להיום) יוסי רפאלוב שני סיפורי חיים מקבילים: באחד הוא מפקד מצטיין בצה"ל שקודם במהירות, והגיע לשמש כמג"ד בגיל 30. אחר כך מונה למפקד היחידה המובחרת יהל"ם שאותה הגדיל והשביח. בשני הוא כמעט גיבור טרגי: חודשיים אחרי שמונה למפקד גדוד ההנדסה "אסף"., ופיקד על חייליו בגזרת החרמון השקטה, נחטפו לו שלושה חילים בהר דב, במה שהפך להיות אחת הטרגדיות הקשות של ישראל בעשור האחרון. בעקבות החטיפה הודח רפאלוב מתפקידו, לצד מפקד החטיבה המרחבית חרמון אלוף-משנה יואלי אור. והוחלט שבמשך שנתיים לא ישרת בתפקיד פיקודי. נישואין בקווקז

      גיל הנישואים בקווקז היה נהוג להינשא בגיל צעיר. גיל החתונה המותר הוא שתיים-עשרה ויום, אך לעיתים נמסרה הבת למשפחת בעלה כבר בגיל שבע או שמונה. דפוס הנישואים בקרב יהודי קווקז רווח מאוד דפוס הנישואים האנדוגמיים (נישואים בין בני-זוג מאותה קבוצה חברתית). הסיבה העיקרית הייתה כלכלית. יהודי קווקז התקיימו למחייתם מחקלאות, וקשרי נישואים עם משפחה מאותה קהילה ואותו הכפר, הביאו להגדלה משמעותית של הידיים העובדות. ואכן, צעיר שביקש לשאת לאישה נערה מכפר אחר, נאלץ לשלם למשפחתה פיצוי על אובדן 'כוח-העבודה' העתידי (הילדים...

    • מתכון לעוגת נפוליאון

      רכיבים אבקת סוכר לזרייה  750 מל חלב  9 חלמוני ביצים  40 גרם חמאה ללא מלח  100 גרם חמאה ללא מלח מקוררת  לקישוט תותי שדה  מילוי:  125 מל מים  2-3 טיפות מיץ לימון  1 כפית מלח  1 מקל וניל חצוי לאורכו  185 גרם סוכר דק  50 גרם קמח לבן  75 גרם קמח לבן  בצק: 250 גרם קמח לבן או מחוזק  אופן ההכנה:   בצק עלים: 1. להכנת בסיס הבצק, מנפים את הקמח והמלח על משטח העבודה ויוצרים גומה במרכז. מוסיפים את מיץ הלימוןחמים, ואז שמים במרכז הגומה עם החמאה ומערבבים יחד בעזרת האצבעות. בעזרת צידה של מרית המריחה או מגרד בצק, בפעולת החיתוך מביאים את הקמח ומעבדים לתוך חמאה עד שהקמח היבש נעלם ונוצרת תערובת דמוית פירורים. אוספים יחד בידיים ולשים בעדינות, תוך הוספת מספר טיפות...

    • עדת היהודים ההרריים בירושלים

      במשך דורות רבים שימשה ירושלים מוקד לעלייה עבור היהודים ההרריים מקווקז, המקום המקודש ביותר היה הכותל-המערבי בירושלים. שם בנו והתפללו לגאולת עם ישראל. בנוסף, ביקרו במקומות הקדושים: בחברון,צפת,טבריה. בכל אתר ואתר דובבו שפתותי כל אחד את המעיק עליו בהאמינם בהתגשמות משאלותיהם לטובה. בית הכנסת של יהודי קווקז-נוסד בשנת 1908 הזקנים שבחבורה נשארו והעדיפו להתנחל בארץ האבות. הם איוו למשכנם את ירושלים. הם הביאו אתם את צרורות כספם וחסכונותיהם, על מנת לא להיות נתונים לחסדי הזולת. בית הכנסת של יהודי קווקז-נוסד בשנת...

    • פילאף קווקזי עם כבש

      פילאף כזה מכינים בכל מדינות הקווקז - גרוזיה, ארמניה ואזרביג'אן. זוהי הגרסה החגיגית, עם כבש. בארוחה יומיומית משתמשים בעוף או בקר.   חומרים ל-10 מנות: 150 גרם שומן כבש, חתוך לקוביות1 גזר גדול, פרוס דק2/3 כוס שמן צמחי2 בצלים, חצויים ופרוסים2 גזרים בינוניים, מגוררים גס או פרוסים לרצועות דקות (ז'וליין)1.3 ק"ג בשר כבש (עם קצת שומן), חתוך לקוביות בגודל 2 ס"מ 1 ק"ג אורז פרסי מלח לפי הטעם2 ראשי שום מחולקים לשיניים לא קלופות מעט קינמון (לא חובה) להגשה + מחממים היטב סיר כבד על אש גבוהה. מנמיכים את האש לבינונית, שמים בסיר שומן כבש וגזר פרוס....

    • גוד ניסנוב - היהודי הקווקזי העשיר בעולם

      גוד ניסנוב (נולד ב24 אפריל 1972, קובה, אזרבייג'אן) - יזם ואיש עסקים, יו"ר מועצת המנהלים של חברת הענק "Kievskaya Ploshad" , יו"ר מועצת המנהלים של חברת "Safra Instruments". מבעלי מלון "אוקראינה" במוסקבה. נשוי + 3 גוד ניסנוב בשער המגזין פורבס גוד ניסנוב נולד וגדל בעיירה היהודית קרסניה סלובודה בקובה במשפחה יהודית הררית. אביו סימון היה מנהל מפעל השימורים בעיירה בתקופה הסובייטית. במפעל זה עבדו רוב בני משפחת ניסנוב. גוד למד משפטים באוניברסיטת באקו, ולאחר סיום לימודיו משפחתו עזרה לו להתברג בעסקי הנפט - אז הוא עסק בעיקר בהובלת מוצרי נפט, וכמו כן היו לו אחוזים מסויימים בעסקאות הנפט השונות. בתחילת שנות ה-90 גוד ניסנוב עובר למוסקבה ועובד בחברת "AST" של...

    • דרבנט DERBENT או דרבנד, היא העיר השלישית בגודלה ברפובליקה של דאגסטן בדרום רוסיה והעיר הדרומית במדינה

      בשנת 2010 התגוררו בדרבנט 119,200 איש, והיא נחשבת לעיר השנייה בחשיבותה בדאגסטן, אחרי הבירהמחצ'קלה. רוב תושבי העיר הם אזרים, והקבוצות האתניות הגדולות האחרות הן הלזגינים והטבסראנים. דרבנט, המזוהה כמו מעבר דריאל בגאורגיה עם שערי אלכסנדר האגדיים, טוענת לתואר העיר העתיקה בפדרציה הרוסית, ומתגאה בעבר ארכאולוגי בן 5000 שנה. המצודה, העיר העתיקה וביצורי דרבנט הוכרזו בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו. דרבנט שוכנת על מישור צר לחופו המערבי של הים הכספי, כ-25 ק"מ צפונית לגבול אזרבייג'ן....

    < 1 2 3 >

חדשות עמותת קש"ב

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים