מאמרים
×

שגיאה

There was a problem loading image herzel.jpg in mod_featcats

There was a problem loading image b_250_200_204_0___images_stories_ilizarov.jpg in mod_featcats

There was a problem loading image b_250_200_204_0___images_stories_yahalompin01.png in mod_featcats

There was a problem loading image b_250_200_204_0___images_stories____1.jpg in mod_featcats

There was a problem loading image b_250_200_204_0___images_Forbes_2_2013.jpg in mod_featcats

מאמרים

רכיבים

אבקת סוכר לזרייה 
750
מל חלב 
9
חלמוני ביצים 
40
גרם חמאה ללא מלח 
100
גרם חמאה ללא מלח מקוררת 
לקישוט תותי שדה 
מילוי
125
מל מים 
2-3
טיפות מיץ לימון 
1
כפית מלח 
1
מקל וניל חצוי לאורכו 
185
גרם סוכר דק 
50
גרם קמח לבן 
75
גרם קמח לבן 
בצק: 250 גרם קמח לבן או מחוזק 


אופן ההכנה:

 
בצק עלים:


1. להכנת בסיס הבצק, מנפים את הקמח והמלח על משטח העבודה ויוצרים גומה במרכז. מוסיפים את מיץ הלימוןחמים, ואז שמים במרכז הגומה עם החמאה ומערבבים יחד בעזרת האצבעות. בעזרת צידה של מרית המריחה או מגרד בצק, בפעולת החיתוך מביאים את הקמח ומעבדים לתוך חמאה עד שהקמח היבש נעלם ונוצרת תערובת דמוית פירורים. אוספים יחד בידיים ולשים בעדינות, תוך הוספת מספר טיפות מים אם יש צורך כדי ליצור כדור של בצק רך.
2. חותכים צורת x במרכז הבצק כדי למנוע התכווצות ועוטפים בעדינות בנייר אפייה מקומח קלות או בעטיפת ניילון נצמד. מצננים במשך שעה במקרר- הבצק יהיה גמיש יותר וקל יותר לרידוד. שמים את החמאה המקוררת בין שני גליונות נייר אפייה או עטיפת ניילון נצמד. מועכים בעזרת צידו של מערוך ויוצרים ריבוע בגודל 2 על 2 ס``מ פעולה זו תאפשר לרדד את החמאה בלי לרכך אותה.
3. מסירים את העטיפה מן הבצק ומניחים אותו על משטח קריר מקומח קלות. מרדדים את הבצק, מסמוך למרכז בכל כיוון, כדי ליצור צורת צלב עם בליטה במרכזו
4. שמים את החמאה על הבליטה במרכז ומקפלים את ארבעת הצדדים של הבצק פנימה כדי לכסות את החמאה לחלוטין.


מילוי העוגה:


1. מחממים את התנור לחום גבוה של 210 מעלות. מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים ומרדדים כל חלק לריבוע בעובי 2-3 מ``מ. מניחים ריבוע אחד על מגש אפייה משומן ומכוסה בנייר אפייה, ודוקרים במזלג מספר רב של פעמים כדי למנוע מן הבצק לתפוח יתר על המידה מניחים לבצק לנוח במקרר במשך 15 דקות. לפני האפייה, מכסים את הבצק בגיליון נייר אפייה נוסף ותבנית נוספת. אופים במשך 20-15 דקות. הופכים את הבצק לצידו השני ואופים במשך 10 דקות נוספות, או עד שהבצק צהוב מכל צידיו.

מסירים את התבנית הנוספת ואת נייר האפייה ומניחים על רשת קירור. חוזרים על הפעולה עם ריבוע הבצק השני.
2. להכנת קרם המילוי, שמים את החלב ואת מקל הווניל בסיר ומביאים לרציחה. בקערה, מקציפים את חלמוני הביצים עם הסוכר עד לקבלת צבע בהיר. מנפים פנימה את הקמח והקורנפלור ומקציפים עד שהתערובת אחידה. מוציאים את מקל הווניל ומשליכים אותו , ואז יוצקים מחצית מהתערובת החלב. מביאים לרתיחה תוך ערבוב מתמיד ומרתיחים במשך 1 דקה לבישול מלא של הקמח. מסירים מן האש, ומורחים את הקרם על תבנית כדי להביא לקירור מהיר. מכסים בנייר אפייה כדי למנוע היווצרות קרום.
3. מיישרים את שולי הבצק בסכין משוננת ושומרים על החלקים שנחתכו, ואז חותכים כל ריבוע לשניים. שומרים את החלק היפה ביותר לשימוש כחלק עליון. מקציפים את קרם המילוי המקורר עד שהוא אחיד וחלק. מזליפים או מורחים בעזרת כף שליש מן הקרם על אחד מחלקי הבצק, מכסים בחלק שני, ומורחים עליו את השליש השני מן הקרם. חוזרים על הפעולה הזו עם חלק שלישי של בצק ויתרת הקרם. מניחים מעל את את חלק הבצק הרביעי והאחרון ולוחצים בעדינות. מחליקים בעזרת מרית קרם עודף היוצא מן השוליים וממלאים רווחים שנותרו ריקים. מרסקים את שאריות הבצק החתוכות ומהדקים את הפירורים לשולי העוגה. מקשטים בתותי שדה ומפזרים מעל אבקת סוכר מנופה

במשך דורות רבים שימשה ירושלים מוקד לעלייה עבור היהודים ההרריים מקווקז, המקום המקודש ביותר היה הכותל-המערבי בירושלים. שם בנו והתפללו לגאולת עם ישראל. בנוסף, ביקרו במקומות הקדושים: בחברון,צפת,טבריה. בכל אתר ואתר דובבו שפתותי כל אחד את המעיק עליו בהאמינם בהתגשמות משאלותיהם לטובה.

בית הכנסת של יהודי קווקז-נוסד בשנת 1908
בית הכנסת של יהודי קווקז-נוסד בשנת 1908

הזקנים שבחבורה נשארו והעדיפו להתנחל בארץ האבות. הם איוו למשכנם את ירושלים. הם הביאו אתם את צרורות כספם וחסכונותיהם, על מנת לא להיות נתונים לחסדי הזולת.

בית הכנסת של יהודי קווקז-נוסד בשנת 1908
בית הכנסת של יהודי קווקז-נוסד בשנת 1908

כפי שהיה נהוג בגולה, בראשית התנחלותם בכפריהם, הם בנו את בית תפילתם ומסביב למקום הקדוש בנו בתיהם. המקום הקדוש נשמר בידם והם הגנו עליו מכל פורענות. לעומת זאת, הקדושה שבמקום שמרה על גחלתם היהודית והבטיחה את אי טמיעתם בקרב הגויים.

בעלותם ארצה ובאמצעיהם הדלים, בתחילה הם בנו את בית התפילה. אנו קוראים על בית הכנסת הראשון שנבנה על ידי היהודים ההרריים ואשר דווח עליו ב"הלבנון" משנת תרל"ה,1875.- "העולים היהודיםההרריים מקווקז עלו בדרך כלל ירושלימה. מנו כמאה משפחות, ואלא כולם מכספם אשר הביאו עמהם, ויש כאלה רוכלים ובעלי חנויות. גם הם קנו למו חצר ויבנו שם בית-תפילה ובאשר לא יש בהם חכמים ויודעי תורה. על כן אין רשומם נכר בירושלים".

בית הכנסת הראשון נבנה בירושלים בשנת 1875 ומיקומו לא ידוע. מדברי הזקנים משתמע שהיה בעיר העתיקה ונהרס עם כיבוש הרובע היהודי על ידי הירדניים. בית הכנסת היה היסוד הראשון ולב לבה של העדה. כל עולה שזה עתה עלה, נפגש כאן וקיבל ידיעות והדרכה. יש שישנו והתגוררו בבית הכנסת עד לסידורם. מכאן יצאו לתור ולחפש פרנסה. נכבדי העדה מצאו להם סידורים ראשוניים בקליטתם וברובם בנו בתיהם ליד בית הכנסת.

בשנת תרע"ב,1912, נבנה בירושלים בשכונת "בית ישראל" בית כנסת לעדת היהודים ההרריים. היתה זו שכונה ותיקה שרוב רובם של בני העדה גרו כאן והם נמנים עם בוניה הראשונים.

לאחר שנים, נבנה בצמוד גם תלמוד-תורה וחדרים לשכן בהם נצרכים, אלמנים, אלמנות ובודדים.

היות ואנשי העדה היו אז נתינים זרים, הרכוש וההקדש נרשמו על שם יהודי שיה נתין עותומני, כי הארץ היתה תחת שלטון התורכים. הרכוש נרשם כ"מושאל" ובבוא העת התחייב אותו אדם שהוסמך מטעם העדה (והיה אדם ישר ונאמן), להעביר את הרכוש על שם העדה ההררית.

ההעברה על שם העדה נדחתה ולבסוף נערמו קשיים והיא לא קויימה. הדברים הגיעו לידי משפטים ומחוסר ברירה נאלצה העדה בכאב רב, ולפדות את הרכוש בשנית(ועל זאת בפרק מיוחד).

בבנין ההקדש גרו כמה מאלמנות העדה. אותן אלמנות שילמו במיטב כספן עבור שכירת המגורים בהקדש, כי בושו לגור בחינם אין כסף. הן יכלו לגור בבתי זרים, אך העדיפו לגור בצמידות לבית-הכנסת כי כאן אפשר לפגוש אנשים בימי שבת חג ומועד, בימות ברית מילה, בר-מצווה, חתונות ולהבדיל גם בימי אבל. כאן היה המוקד למפגשים, כאן הרגישו שייכות ולא בודדות ועזובות.

בית הכנסת וישיבה של יהודי וורטשן נוסד-1915,הופגז מאוחר יותר
בית הכנסת וישיבה של יהודי וורטשן נוסד-1915,הופגז מאוחר יותר

אלמנות אלו התארגנו בערבי חגים ומועדים, שטפו וניקו בהתנדבות וללא שכר את בית הכנסת והחצר. למרות מצבן הקשה, לא פנו בשום מקרה לוועד העדה בבקשת העזרה, אפילו הקטנה ביותר. הן בושו ולא חונכו לקבלת חסדים. הן עבדו בכל עבודה: במשק בית,כביסה,בישול,טיפול בילדים וכן בכל עבודה קשה אחרת. משכורתן היתה דלה ומשכר זה שמרו גם לימים קשים.

ידוע שאלמנים, אלמנות ושאר הזקנים, הכינו להם בעודם בחיים תכריכים, קנו להם אחוזת קבר ושמרו כסף לימי ה'שבעה', לאחר שילכו בשיבה טובה לעולמם.

אלמנות ונשים גרושות מטופלות בילדים עבדו בכל עבודה ופרנסו את ביתן בכבוד.

הדגש היה על חינוך הילדים וכשאלה גדלו הם עזרו לאמותיהן. לא ידוע על אלמנות או גרושות שנישאו בפעם שניה. דבר זה לא היה מקובל.

עבור נשים אחרות, האתגר היה לעזור לזולת. ידוע על אלמנה שאימצה 2 תינוקות שהוריהם נפטרו מרעב במלחמת העולם הראשונה. היא גידלה אותם כבניה. אחד מהם היה עיוור וכגדל פתחה עבורו חנות לממכר ירקות וגם חיתנה אותו. השני קיבל השכלה אוניברסיטאית ועבד במשרד עצמאי.

בתיהם של היהודים מקווקז-שכונת בית ישראל ירושלים
בתיהם של היהודים מקווקז-שכונת בית ישראל ירושלים

מקרה שני, אשה אלמנה עקרה אמצה בן שלא מבני העדה, וגם הוא גדל בביתה כבנה לכל דבר. במותה קיבל את רכושה כצוואת האם.

התפקידים האלה והאחרים, שחובת הקהילה היתה לטפל בם,נעשו על ידי אלמנות. הן עזרו במקום להיעזר ומהסיבה הזאת דרשו תמיד בשלומן וביקרו אצלן בכל עת.

בימים הטובים ההם,כל החגיגות המשפחתיות היו נערכות בבית הכנסת, ברית, בר מצווה,אירוסים,חתונות. לשם כך נקנו כלי אוכל רבים והם נשמרו בארון בבית הכנסת.

למרות המצב הכלכלי הקשה ששרר באותו זמן, לא היו מקבצי נדבות מבני העדה ההרית. זה היה דבר שלא העלו על דעתם. נושא זה לא היה קיים עבורם. הם עבדו בכל עבודה והתפרנסו בכבוד.

היות ובית הכנסת היה למרכז הרוחני של העדה. רצויי לציין פרטים מתחילת בנייתו ועד לימים אלא. מה עשו וכיצד פעלו הוועדים הראשונים והאחרים מאז ועד עתה, כי הענינים היו סבוכים.

ביום א' דר"ח כסלו, תרע"ב-1912, נקנתה חלקת אדמה: בית גדול ושלושה חדרים קטנים, סך הכל אלף ושש מאוד אמות קרקע, מידי המורשים של זקנים וזקנות מבית "אוסף נדחים" ובית מחסה לזקנים וזקנות בירושלים.

הבית והחצר הפנימית נקנו בשותפות ע"י שניים, יהודה בן-יוסף מתושבי העיר קובא בפלך באקו מרוסיה, קיבל את המחצית הצפונית.

החלק הדרומי נקנה על ידי פסח בן רבי אלקנא מפלך דאגסטאן ברוסיה. הכותל של הבית הגדול המפריד בין שתי הנחלות והיה משותף לשני הקונים הנ"ל.

הבית ושלושת החדרים אשר בחלקה הדרומית הוקדשו על ידי פסח אלקנה לעדת היהודים ההרריים הקווקזים בירושלים.

גוד ניסנוב (נולד ב24 אפריל 1972, קובה, אזרבייג'אן) - יזם ואיש עסקים, יו"ר מועצת המנהלים של חברת הענק "Kievskaya Ploshad" , יו"ר מועצת המנהלים של חברת "Safra Instruments". מבעלי מלון "אוקראינה" במוסקבה. נשוי + 3

גוד ניסנוב בשער המגזין פורבס
גוד ניסנוב בשער המגזין פורבס

גוד ניסנוב נולד וגדל בעיירה היהודית קרסניה סלובודה בקובה במשפחה יהודית הררית. אביו סימון היה מנהל מפעל השימורים בעיירה בתקופה הסובייטית. במפעל זה עבדו רוב בני משפחת ניסנוב.

גוד למד משפטים באוניברסיטת באקו, ולאחר סיום לימודיו משפחתו עזרה לו להתברג בעסקי הנפט - אז הוא עסק בעיקר בהובלת מוצרי נפט, וכמו כן היו לו אחוזים מסויימים בעסקאות הנפט השונות.

בתחילת שנות ה-90 גוד ניסנוב עובר למוסקבה ועובד בחברת "AST" של איש העסקים היהודי טלמן איסמאילוב. ב-1992 החל לעזור לזרח אילייב במסחר הסיטונאי בשוק הענק "צ'רקיזובו". גוד הכיר את זרח עוד מקובה, שהרי חיו בשכנות והכירו מהילדות.

בין השנים 2000-2005 עבד בחברת היהלומים "Diamond Cutters"

ב-2001 פתח עם שותפיו מרכז מסחרי "Moscow"  

ב-2005 חברת "ביסקוויט" השייכת לגוד ניסנוב וזרח אילייב קונה במכרז מעיריית מוסקבה את המלון המפואר "אוקראינה"

ב-2006 גוד ניסנוב מקים את המרכז המסחרי "אירופה", הגדול ביותר במוסקבה.

ב-2007 רץ בבחירות לפרלמנט הרוסי 

הונו מוערך ביותר מ-3 מיליארד $

 

פילאף כזה מכינים בכל מדינות הקווקז - גרוזיה, ארמניה ואזרביג'אן. זוהי הגרסה החגיגית, עם כבש. בארוחה יומיומית משתמשים בעוף או בקר.

 

חומרים ל-10 מנות:

150 גרם שומן כבש, חתוך לקוביות
1 גזר גדול, פרוס דק
2/3 כוס שמן צמחי
2 בצלים, חצויים ופרוסים
2 גזרים בינוניים, מגוררים גס או פרוסים לרצועות דקות (ז'וליין)
1.3 ק"ג בשר כבש (עם קצת שומן), חתוך לקוביות בגודל 2 ס"מ 
1 ק"ג אורז פרסי 
מלח לפי הטעם
2 ראשי שום מחולקים לשיניים לא קלופות 
מעט קינמון (לא חובה) להגשה
+ מחממים היטב סיר כבד על אש גבוהה. מנמיכים את האש לבינונית, שמים בסיר שומן כבש וגזר פרוס. מטגנים יחד, תוך כדי ערבוב, 10-5 דקות, עד שהגזר משחים מאוד וצובע את השומן בכתום. בעזרת כף מחוררת מוציאים וזורקים את הגזר ואת חלקי השומן שלא התמוססו בטיגון. 
+ מוסיפים לסיר שמן ומחממים. מוסיפים בצל ומטגנים עד שהוא שקוף. מוסיפים גזר מגורר ומזהיבים. מוסיפים בשר ומטגנים יחד, תוך כדי ערבוב, עד שהבשר משנה את צבעו.
+ מוסיפים מים עד לגובה של כ-2 ס"מ מעל הבשר, מביאים לרתיחה ומבשלים 30-20 דקות, עד שהבשר כמעט מוכן. 
+ מוסיפים אורז, ויוצקים לסיר מים עד לגובה של כ-3 ס"מ מעל האורז. מתבלים. אין צורך לערבב בשלב הזה, הבשר אמור להישאר למטה. מבשלים על אש בינונית (ללא מכסה) עד שהמים נספגים באורז ונוצרות על פניו נקבוביות. דוחפים לתוכן את שיני השום השלמות. 
+ עורמים את האורז והבשר לתלולית בתוך הסיר ומצמידים לתלולית צלחת. מכסים את הסיר במכסה, מנמיכים את האש למינימום ומבשלים 25-20 דקות, עד שהאורז רך. 
+ הופכים את הפילאף על קערת הגשה יפה, מערבבים-מאווררים ומגישים. אפשר לתבל במעט קינמון. אם לא מגישים מיד, מחממים את הפילאף במיקרוגל, או (כמו בבית של מרינה) בסיר כפול מעל אדים.

בשנת 2010 התגוררו בדרבנט 119,200 איש, והיא נחשבת לעיר השנייה בחשיבותה בדאגסטן, אחרי הבירהמחצ'קלה. רוב תושבי העיר הם אזרים, והקבוצות האתניות הגדולות האחרות הן הלזגינים והטבסראנים.

דרבנט, המזוהה כמו מעבר דריאל בגאורגיה עם שערי אלכסנדר האגדיים, טוענת לתואר העיר העתיקה בפדרציה הרוסית, ומתגאה בעבר ארכאולוגי בן 5000 שנה. המצודה, העיר העתיקה וביצורי דרבנט הוכרזו בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.

דרבנט שוכנת על מישור צר לחופו המערבי של הים הכספי, כ-25 ק"מ צפונית לגבול אזרבייג'ן. אורכה כ-7 ק"מ לאורך חוף הים ורוחבה כ-3 ק"מ לכל היותר. העיר העתיקה שבחלקה המערבי של דרבנט שימרה את אופיה המסורתי ובתיה מטפסים על מורדות ההרים עד לגובה של 130 מטר. בקצה המערבי של העיר העתיקה שוכנת המצודה המשקיפה עליה ועל הים הכספי מגובה של כ-175 מטר. רחובות העיר החדשה סמוך לים ערוכים בתבנית שתי וערב, והם מקבילים או ניצבים לו. מסילת רכבת חוצה את העיר מדרום לצפון לאורך חוף הים ומוליכה דרומה אל באקו וצפונה אל מחצ'קלה.

מקור שמה של העיר הוא במאה ה-6 במילים הפרסיות "שער"  "נעול" או "קשור" , שם המנציח את ההקשר האגדי אל שערי אלכסנדר מוקדון ואת מיקומה הגאוגרפי כשער לארצות הקווקז שמדרום לה. לעיר כעשרים שמות בשפות שונות, ובכולן נזכר מוטיב השער. היסטוריונים יוונים ורומים כינו את העיר בשמות "השער הכספי" או "השער האלבני", הביזנטים קראו לה "צור" או "צופ", ובימי הביניים כינו אותה סופרים קווקזים בשם "שער חור". גם הערבים קראו לעיר "באב אלאבוואב" (שער השערים) או "באב אלחדיד" (שער הברזל), ושם בעל משמעות דומה נהוג גם בשפות טורקיות - "דמירקפה" (Demirkapı - "שער הברזל").

הממצאים הארכאולוגים המוקדמים בעיר הם מהאלף ה-4 לפנה"ס או מהאלף ה-3 לפנה"ס, ומבני מגורים עשויים אבן וקורות עץ שחוברו אלה לאלה בחרסיתמתוארכים לשליש האחרון של האלף ה-2 לפנה"ס ולתחילתו של האלף ה-1 לפנה"ס. בין המאה ה-8 לפנה"ס למאה ה-7 לפנה"ס קם מבנה מבוצר על גבעת דרבנט, וזה נותר עומד על תילו אגב בנייה מתמדת ושיפוץ עד הקמת הביצורים הסאסאנים במאה ה-6. בסוף האלף ה-1 לפנה"ס קמה אלבניה הקווקזיתבשטחן של אזרבייג'ן ודגסטן של ימנו, ובמאה ה-1 לפנה"ס הייתה דרבנט לחלק ממדינה זו.

במאה ה-3 כבש שבור הראשון, מלך האימפריה הסאסאנית, את דרבנט, אך השליטה הסאסאנית באזור הייתה רופפת ושליטים מקומיים המשיכו לשלוט בעיר ובמעבר האסטרטגי לאורך חוף הים הכספי. רק במאה ה-4 ולאחר סדרה של קרבות עם האימפריה הרומית, הצליחו הסאסאנים לחזק את אחיזתם בדרום דגסטן. במחצית הראשונה של המאה ה-5 שיפץ יזדגרד השני את מצודת העיר ובמאה ה-6 המשיכו קבאד הראשון וכוסרו הראשון במלאכת הבנייה בעיר. בתקופה זו הוקמה המצודה הנוכחית של העיר, שחומותיה ניבנו על תוואי החומות הקודמות, וניתן לה שמה הפרסי. עוד הוקמו באותה עת חומת העיר הצפונית, ולאחר מכן חומת העיר הדרומית והחומה המערבית שלאורך מורדות ההרים.

במאות ה-6 וה-7 דרבנט לא הייתה רק המאחז הצבאי החשוב ביותר להדיפת פלישות שבטי נוודים מהצפון, אלא התפתחה גם למרכז כלכלי ותרבותי לכל הקווקז המזרחי. העיר השתרעה על שטח של 270 דונם בין שתי החומות שהקימו הסאסאנים, והתחלקה לאזור מגורים במערבה סמוך למצודה ולאזור כלכלה ומלאכה במזרחה סמוך לים. בשנת 627 נכבשה העיר בידי טונג יאבגו, מנהיג שבטים טורקים מערביים אך יורשו לא הצליח לשמר את ההישג והעיר נפלה בידי הערביםב-654. היא הייתה לחלק מהאימפריה המוסלמית של בית עבאס, והמשיכה להתפתח תחת שלטונו של המצביא הערבי מאסלאם בן עבדלמליכ. בתקופה זו נודעה דרבנט כמרכז שלטוני וצבאי חשוב, והאסלאם התפשט באזור.

בסוף המאה ה-9 ובתחילת המאה ה-10 השתחררה העיר מתלותה בשלטון העבאסי המרכזי בבגדאד, ושושלת שליטים עצמאית החלה לשלוט בה החל בשנת 869. המונגולים נמנעו תחילה מלהתקיף את העיר המבוצרת, אך לבסוף כבשו אותה ב-1239. לאחריהם כבש טימור לנג את העיר ב-1395, והחזיק בה עד ששושלתשירוואנשה מאזרבייג'ן השתלטה עליה ב-1437.

החל במאה ה-16 נקלעה דרבנט למאבק המתמשך בין האימפריה העות'מאנית לבין האימפריה הספווית מפרס, אשר כבשה את אזרבייג'ן ואת דרום דגסטן. העות'מאנים כבשו את הקווקז אך הספווים שבו וכבשו אותו מידיהם בשנת 1622. ב-23 באוגוסט 1722, במהלך מלחמת רוסיה-פרס, נכנסו צבאותיו של פיוטר הגדול לעיר ללא לחימה, אולם ב-1735 ולאחר מותו, הכירה רוסיה בריבונות פרס בעיר.

השלטון הפרסי נמשך עד ל-1747, מועד בו השתלט עליה אציל מקומי פטלי חאן, אשר הקים את חאנות דרבנט. הוא הציע ליקטרינה הגדולה לספח את העיר לאימפריה הרוסית, ושלח את מפתח העיר לסנקט פטרבורג בצעד סמלי, אך הקיסרית שלא רצתה בסכסוך עם פרס דחתה את ההצעה. העיר הייתה לחלק מרוסיה רק לאחר הסכם גוליסטן שנחתם בין רוסיה לפרס ב-24 באוקטובר 1813.

החל ב-1820 נהרס חלק מהחומה הדרומית, וחלקה המזרחי של העיר, הקרוב יותר לחופי הים החל להיבנות בסגנון אירופי לפי תבנית שתי וערב. העיר העתיקה בחלקה המערבי של דרבנט שימרה את אופיה המקורי. במחצית השנייה של המאה ה-19 נקלעה דרבנט למשבר כלכלי כאשר ענף ייצור צבעי הטקסטיל המקומי לא הצליח להתחרות בשיטות החדשות שפותחו. משבר זה בא לסיומו רק כאשר מסילת הרכבת בין באקו לרוסיה הגיעה אל העיר ונחנכה באופן רשמי ב-1 באפריל 1900.

 

 

    • תרבות יהודי קווקז

      יהדות קווקז הייתה אחת מאבני הפסיפס האנושי המגוון של הקווקז, שבו חיו זו לצד זו קבוצות אתניות בנות דתות ואמונות שונות. למרות השונות האתנית התפתחה בקווקז תרבות בעלת מרכיבים ייחודיים, שלכל אוכלוסיות האזור, כולל היהודים, היו יחסי גומלין איתה. לדעת החוקר חן ברם, המשותף לעמי קווקז אינו דת, אלא מעין אתוס - זהות אזורית הקשורה לקודים משותפים של התנהגות ומסורתיות. היהודים אימצו משכניהם אמונות תפלות, קמעות ומנהגים זרים, ובהם נקמת דם. לדברי מיכאל בוטרשווילי, עובד סוציאלי בעיריית באר שבע, ידוע על מקרים שבהם מימשו...

    • ציונות בקווקז - הערגה לציון והעליות לארץ

      יהודי הקווקז רואים עצמם צאצאי עשרת השבטים שהוגלו מישראל בידי שלמנאסר החמישי מלך אשור. מסורת זו ואמונתם הדתית הביאו אותם להגשמה ציונית עוד טרם הקמתה של התנועה הציונית. http://kavkaz.org.il/plugins/system/jcemediabox/img/zoom-img.png הרצל(במרכז)והצירים מדאגסטאן בקונגרס הציוני השישי   יהודי קווקז והתנועה הציונית עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, החלה במזרח רוסיה פעילות ציונית מוגברת. האילוצים לכך היו שונים: באותה תקופה התחוללו פוגרומים כנגד היהודים ברוסיה, ליטא, ביילורוסיה ופולין. יהודים ברחו ממקומות שונים גם מפחד שיגויסו לצבא. כל זאת גרם לנדידתם ולמציאת מקלט בקרב היהודים ההרריים. הם חיפשו כאן,...

    • גבריאל איליזרוב - מיכאלאנג'לו באורטופדיה

      תולדות חייו של האקדמאי איליזרוב גבריאל בן אברהם. המצאות, 600 עבודות מדעיות , 4 מונוגרפיות, 19 פטנטים בינלאומיים בבעיות קליניות ואורטופדיה ניסיונית, ביו-מכניקה וטראומטולוגיה.איליזרוב גבריאל בן אברהם- (24.07.1992-15.06.1921) נולד בכפר חוסארי בקווקז. את דרכו המקצועית עבר מרופא משפחה (1948) עד מנהל "המרכז המדעי הארצי לטראומטולוגיה ואורטופדיה" בברית המועצות (1987). האקדמאי איליזרוב גבריאל לאחר סיום המכון הרפואי בעיר קרים בשנת-1944 , איליזרוב עבד באזור קורגן, אחר-כך המשיך לעבוד בתור כירורג ואורטופד בבית-החולים האזורי בקורגן.המכשיר המיוחד, אשר גבריאל בן אברהם המציא בשנת...

    • אלוף-משנה יוסי רפאלוב

        סיכת יהלם אל"מ(נכון להיום) יוסי רפאלוב שני סיפורי חיים מקבילים: באחד הוא מפקד מצטיין בצה"ל שקודם במהירות, והגיע לשמש כמג"ד בגיל 30. אחר כך מונה למפקד היחידה המובחרת יהל"ם שאותה הגדיל והשביח. בשני הוא כמעט גיבור טרגי: חודשיים אחרי שמונה למפקד גדוד ההנדסה "אסף"., ופיקד על חייליו בגזרת החרמון השקטה, נחטפו לו שלושה חילים בהר דב, במה שהפך להיות אחת הטרגדיות הקשות של ישראל בעשור האחרון. בעקבות החטיפה הודח רפאלוב מתפקידו, לצד מפקד החטיבה המרחבית חרמון אלוף-משנה יואלי אור. והוחלט שבמשך שנתיים לא ישרת בתפקיד פיקודי. נישואין בקווקז

      גיל הנישואים בקווקז היה נהוג להינשא בגיל צעיר. גיל החתונה המותר הוא שתיים-עשרה ויום, אך לעיתים נמסרה הבת למשפחת בעלה כבר בגיל שבע או שמונה. דפוס הנישואים בקרב יהודי קווקז רווח מאוד דפוס הנישואים האנדוגמיים (נישואים בין בני-זוג מאותה קבוצה חברתית). הסיבה העיקרית הייתה כלכלית. יהודי קווקז התקיימו למחייתם מחקלאות, וקשרי נישואים עם משפחה מאותה קהילה ואותו הכפר, הביאו להגדלה משמעותית של הידיים העובדות. ואכן, צעיר שביקש לשאת לאישה נערה מכפר אחר, נאלץ לשלם למשפחתה פיצוי על אובדן 'כוח-העבודה' העתידי (הילדים...

    • מתכון לעוגת נפוליאון

      רכיבים אבקת סוכר לזרייה  750 מל חלב  9 חלמוני ביצים  40 גרם חמאה ללא מלח  100 גרם חמאה ללא מלח מקוררת  לקישוט תותי שדה  מילוי:  125 מל מים  2-3 טיפות מיץ לימון  1 כפית מלח  1 מקל וניל חצוי לאורכו  185 גרם סוכר דק  50 גרם קמח לבן  75 גרם קמח לבן  בצק: 250 גרם קמח לבן או מחוזק  אופן ההכנה:   בצק עלים: 1. להכנת בסיס הבצק, מנפים את הקמח והמלח על משטח העבודה ויוצרים גומה במרכז. מוסיפים את מיץ הלימוןחמים, ואז שמים במרכז הגומה עם החמאה ומערבבים יחד בעזרת האצבעות. בעזרת צידה של מרית המריחה או מגרד בצק, בפעולת החיתוך מביאים את הקמח ומעבדים לתוך חמאה עד שהקמח היבש נעלם ונוצרת תערובת דמוית פירורים. אוספים יחד בידיים ולשים בעדינות, תוך הוספת מספר טיפות...

    • עדת היהודים ההרריים בירושלים

      במשך דורות רבים שימשה ירושלים מוקד לעלייה עבור היהודים ההרריים מקווקז, המקום המקודש ביותר היה הכותל-המערבי בירושלים. שם בנו והתפללו לגאולת עם ישראל. בנוסף, ביקרו במקומות הקדושים: בחברון,צפת,טבריה. בכל אתר ואתר דובבו שפתותי כל אחד את המעיק עליו בהאמינם בהתגשמות משאלותיהם לטובה. בית הכנסת של יהודי קווקז-נוסד בשנת 1908 הזקנים שבחבורה נשארו והעדיפו להתנחל בארץ האבות. הם איוו למשכנם את ירושלים. הם הביאו אתם את צרורות כספם וחסכונותיהם, על מנת לא להיות נתונים לחסדי הזולת. בית הכנסת של יהודי קווקז-נוסד בשנת...

    • פילאף קווקזי עם כבש

      פילאף כזה מכינים בכל מדינות הקווקז - גרוזיה, ארמניה ואזרביג'אן. זוהי הגרסה החגיגית, עם כבש. בארוחה יומיומית משתמשים בעוף או בקר.   חומרים ל-10 מנות: 150 גרם שומן כבש, חתוך לקוביות1 גזר גדול, פרוס דק2/3 כוס שמן צמחי2 בצלים, חצויים ופרוסים2 גזרים בינוניים, מגוררים גס או פרוסים לרצועות דקות (ז'וליין)1.3 ק"ג בשר כבש (עם קצת שומן), חתוך לקוביות בגודל 2 ס"מ 1 ק"ג אורז פרסי מלח לפי הטעם2 ראשי שום מחולקים לשיניים לא קלופות מעט קינמון (לא חובה) להגשה + מחממים היטב סיר כבד על אש גבוהה. מנמיכים את האש לבינונית, שמים בסיר שומן כבש וגזר פרוס....

    • גוד ניסנוב - היהודי הקווקזי העשיר בעולם

      גוד ניסנוב (נולד ב24 אפריל 1972, קובה, אזרבייג'אן) - יזם ואיש עסקים, יו"ר מועצת המנהלים של חברת הענק "Kievskaya Ploshad" , יו"ר מועצת המנהלים של חברת "Safra Instruments". מבעלי מלון "אוקראינה" במוסקבה. נשוי + 3 גוד ניסנוב בשער המגזין פורבס גוד ניסנוב נולד וגדל בעיירה היהודית קרסניה סלובודה בקובה במשפחה יהודית הררית. אביו סימון היה מנהל מפעל השימורים בעיירה בתקופה הסובייטית. במפעל זה עבדו רוב בני משפחת ניסנוב. גוד למד משפטים באוניברסיטת באקו, ולאחר סיום לימודיו משפחתו עזרה לו להתברג בעסקי הנפט - אז הוא עסק בעיקר בהובלת מוצרי נפט, וכמו כן היו לו אחוזים מסויימים בעסקאות הנפט השונות. בתחילת שנות ה-90 גוד ניסנוב עובר למוסקבה ועובד בחברת "AST" של...

    • דרבנט DERBENT או דרבנד, היא העיר השלישית בגודלה ברפובליקה של דאגסטן בדרום רוסיה והעיר הדרומית במדינה

      בשנת 2010 התגוררו בדרבנט 119,200 איש, והיא נחשבת לעיר השנייה בחשיבותה בדאגסטן, אחרי הבירהמחצ'קלה. רוב תושבי העיר הם אזרים, והקבוצות האתניות הגדולות האחרות הן הלזגינים והטבסראנים. דרבנט, המזוהה כמו מעבר דריאל בגאורגיה עם שערי אלכסנדר האגדיים, טוענת לתואר העיר העתיקה בפדרציה הרוסית, ומתגאה בעבר ארכאולוגי בן 5000 שנה. המצודה, העיר העתיקה וביצורי דרבנט הוכרזו בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו. דרבנט שוכנת על מישור צר לחופו המערבי של הים הכספי, כ-25 ק"מ צפונית לגבול אזרבייג'ן....

    < 1 2 3 >

חדשות עמותת קש"ב

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים