דת
×

שגיאה

There was a problem loading image smtDBImageToJPG.asp?DBConn=sDBConn&Catalog=tbl_Weekly&Column=Weekly_Image&IDColumn=Weekly_ID&IDValue=1093 in mod_featcats

There was a problem loading image smtDBImageToJPG.asp?DBConn=sDBConn&Catalog=tbl_Weekly&Column=Weekly_Image&IDColumn=Weekly_ID&IDValue=1089 in mod_featcats

There was a problem loading image smtDBImageToJPG.asp?DBConn=sDBConn&Catalog=tbl_Weekly&Column=Weekly_Image&IDColumn=Weekly_ID&IDValue=1084 in mod_featcats

There was a problem loading image smtDBImageToJPG.asp?DBConn=sDBConn&Catalog=tbl_Weekly&Column=Weekly_Image&IDColumn=Weekly_ID&IDValue=1082 in mod_featcats

דת

                                                                                       פרשת וירא - אברהם שרה והמלאכים

                                                                                                           Sarah Abraham-243x300

אנו למדנו כבר בגיל מוקדם ששלושה מלאכים באו אל אברהם, אולם אברהם יודע שאלו מלאכים רק בשלב מאוחר הרבה יותר. במאמרנו ננסה לשכוח את העובדה שמלאכים באו לבקר את אברהם ונקרא את הסיפור מנקודת המבט של אברהם ושרה החושבים שבאו אנשים רגילים."וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם"-ה' נראה לאברהם. אין לנו ידיעה מה נאמר או קרה שם. בדרך כלל כאשר ה' נראה למישהו מדובר בציווי או בנבואה אחרת. הפרשנים דורשים שה' קיים מצוות ביקור חולים, לראות איך אברהם מתאושש מברית המילה. התורה מדגישה שהיה יום חם במיוחד."וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה" - אברהם מסתכל ורואה שלושה אנשים (הוא אינו יודע שמדובר במלאכים). הלשון ניצבים עליו קשה, שהרי הם לא לידו (הוא צריך לרוץ לקראתם). רש"י מפרש שעמדו במקום, כמו מתלבטים האם לפנות לאוהל אברהם או להמשיך בדרכם ולא החליטו, אברהם רואה התלבטות זו ורץ לקראתם להזמינם."וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" -  פסוק זה ניתן לקריאה בשתי דרכים (רש"י). בדרך הראשונה, אברהם פונה לאנשים ומזמין אותם לביתו. הדרך השנייה - אברהם מבקש מה' שלא יעזוב אותו ויישאר עימו. חישבו על המצב בו מגיעה לבקר אתכם אישיות חשובה מאד. האם באמצע הפגישה תקומו ותעזבו אישיות זו, על מנת לארח שלושה אנשים זרים לחלוטין? עד כדי כך הייתה חזקה הכנסת האורחים אצל אברהם."יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל-עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" - אברהם הבין שהאורחים לא רוצים להטריחו ולכן מציע להם מעט שבמעט, קצת מים, קצת צל, ופת לחם. תחנת התרעננות פשוטה. האורחים משיבים כן תעשה כאשר דיברת, כלומר אל תטרח עבורנו יותר (ומה גם שמלאכים כלל אינם נצרכים למזון) 
"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" - ברגע שהאורחים כבר באים, אברהם כמובן מארח אותם בצורה טובה הרבה יותר ממה שביקשו, עוגות, ובקר, הם יושבים והוא זה שעומד תחת העץ. כמו כן התורה מדגישה שאברהם בעצמו טרח בהכנסת האורחים ולא ביקש ממשרתיו (או מישמעאל) לעשות זאת."וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל" - לשם מה שואלים האנשים על שרה? ייתכן והיה זה מנימוסי אותה תקופה לברר בשלום בעלת הבית. ייתכן ואחרי שהאורחים סיימו לאכול רצו לברך את בעל הבית ובעלת הבית. אולם הספורנו מפרש כי עיקר שליחות המלאכים (שאברהם עדיין אינו יודע אותה) היא לבשר לשרה על הולדת יצחק. שכן אברהם כבר התבשר על הולדת יצחק, כפי שקראנו בפרשת לך לך (פרק י"ז)
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:  וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:  וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָׂרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו"

אברהם כבר התבשר על הולדת בן משרה, אולם כנראה לא סיפר זאת לשרה עצמה. הטעם לכך אינו מופיע בכתוב, אולם ייתכן ואברהם לא רצה לצער את שרה עוד יותר על ידי הבטחת הבטחות, מה גם שמצבה של שרה קשה משלו שכן לו יש כבר זרע כלשהו, ולה אין זרע כלל. אולם הבשורה מלווה בשינוי השם משרי לשרה, וייתכן ששרה רצתה לדעת מה הסיבה לכך. אשמח לקבל רעיונות נוספים לשאלות אלו. "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו: וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים: וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן: וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ "- לשון הרבים שאפיינה את האנשים עד כה מתחלפת ללשון יחיד. ניתן לפרש כי רק מלאך אחד היה צריך לבשר את הבשורה לשרה (וכן קודם הדיבור וידאו המלאכים כי שרה מקשיבה) אולם לי נראה יותר ללכת בדרך המפרשת כי הבשורה עצמה הייתה מאת ה' (זוכרים שה' עדיין נשאר עם אברהם?) כמו שאברהם קיבל את הבשורה ישירות מפי ה', כך גם מגיע לשרה אישתו לקבל את הבשורה ישירות מפי ה'. תגובתה של שרה אינה מפתיעה וזהה במדיוק לתגובתו של אברהם. אברהם צוחק בליבו, ושרה בקרבה. שניהם מגיבים שהם זקנים ואיך הם ילדו ורק אחר כך שבן זוגם זקן ואיך הוא ילד! לקח משפחתי חשוב: כשיש בעיה כלשהי לבני זוג, ראה זאת קודם כל כבעיה אצלך ורק אחר כך אצל בן הזוג. את השאלה למה צחקה שרה אומר ה' וזה מופיע מפורש ולא אחד מהאנשים, אולם מי אומר את משפט הסיום לא כי צחקת ניתן שוב לשייך גם לה' או לאחד מהאנשים, או אפילו לאברהם. שהרי ה' בסוף דבריו, כנראה מפסיק להתגלות. האנשים לא יודעים ששרה צחקה, ואולי שרה מנסה להתנצל בפני אברהם, והוא זה שאומר לה, לא כי צחקת (שהרי אי אפשר להסתיר דברים מה')."וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל-פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" - אברהם ממשיך את מצוות הכנסת האורחים עד לסיומה, אכילה שתייה ולוייה. אם נפרש שלא המלאכים בישרו אלא ה' הוא זה שבישר ואברהם הוא זה שמדבר עם שרה, הרי שהמלאכים עצמם לא מילאו שום תפקיד אקטיבי עד כה (פרט לעצם הניסיון של אברהם, האם יקיים בהם את מצוות הכנסת האורחים)."וַה' אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ-בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל-אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר עָלָיו: וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: אֵרֲדָה-נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם-לֹא אֵדָעָה" - זוהי התגלות שנייה לאברהם בפרשה, אחרי שעובר זמן מה של הליווי. המעניין בפסוק או שכתובות כאן הציפיות מזרעו של אברהם. לשמור את דרך הק ולעשות צדקה ומשפט. ייתכן שהעובדה שהזכרנו בתחילת הפרשה שאברהם נוטש את ה' ורץ לארח אנשים זרים, היא היא אותה צדקה ודרך ה'!"וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'" - למעשה רק בנקודת זמן זו אברהם יכול להבין כי אותם אנשים הם מלאכים, הרי ה' אמר לו כבר שהוא הלך לרדת ולבקר בסדום, והאנשים שנמצאים עימו הולכים בדיוק לסדום. אברהם מבין שאין זה מקרה, ושהאנשים הם למעשה מלאכי ה'. מתוך ידיעה זו עובר אברהם לנהל דו שיח ארוך עם ה', ואכן בפעם הבאה שהתורה מתייחסת לאנשים היא כבר מכנה אותם מלאכים (י"ט א): "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה...".דו השיח מתחיל במילים "ויגש אברהם". אברהם כבר עומד לפני ה' ולמה צריך שוב לגשת? הורה מלמדת אותנו שפנייה לה' דורשת הכנה, אפילו שאתה כבר לפני ה' עליך לעשות עוד עבודת הכנה לפני שאפשר לגשת ולבקש את מבוקשך. הבקשה הראשונה של אברהם היא יותר ספונטנית ומלאה תעוזה ורגש:
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע: אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"
אברהם אינו יכול לשאת עוול. אפילו שהוא יודע כנראה שלאנשי סדום מגיע עונש, הוא מתקשה להאמין שאין מספר זעום של צדיקים בסדום שיוכלו להציל את כל העיר. תשובותיו של ה' לאורך הדו שיח, והבקשות החוזרות של אברהם עד שמגיעים לעשרה צדיקים בלבד מראות לאברהם כי אפילו עשרה צדיקים אין בעיר. בנקודה זו מבין אברהם שהמצב כנראה אבוד ועל סדום ועמורה נגזרה השחתה.לסיכום, מהנהגותיהם של אברהם ושרה בפרק זה למדנו על חשיבות הקיום של מצוות הכנסת אורחים, של חשיבות הקיום של מצוות בעצמך ולא על ידי משרתים או שליחים אלא בגוף ממש, על חשיבות של הקפדה על כללי הנימוס, על כללי התנהגות בין בני זוג ולא להאשים את בן הזוג, על הצורה בה יש לבקש בקשות מה', על כך שכאשר רואים שיש חשש לעוול, חשוב להתריע גם כלפי אישיות בכירה בלי לפחד מהתוצאות, וגם שלפעמים יש לקבל את הגזירה מתוך ידיעה שניסינו לשנותה ללא הצלחה.

maxresdefault

פרשת נח היא הפרשה השנייה בספר בראשית ועוסקת בעשרת הדורות שבין אברהם לנח. הפרשה פותחת  בתולדות נח וחוזרת על עובדות שידועות לנו בצורה חלקית (העבודה שנח הוא צדיק ושונה מיתר אנשי דורו) ובצורה מלאה (שלושת בניו).
התורה מספקת לנו מידע נוסף על הסיבות למחיית האנושות. בפרשת בראשית נאמר רק כי רבה רעת האדם בארץ, בפרשת נח נוספים גם ממד ההשחתה וממד החמס. עדיין יש דעות שונות ומגוונת במפרשים מה היו חטאי העולם. נח מצטווה להכין תיבת עץ ענקית (אורכה 150 מטרים, רוחבה 25 מטרים וגובהה 15 מטרים) ולאסוף אל התיבה את כל החיות והעופות על פני האדמה. לפני הכניסה לתיבה מצטווה נח להגדיל את מספר הבהמות הטהורות (וחשוב לזכור שבשלב זה אין לנו כל מושג איזו בהמה היא טהורה ואיזו אינה טהורה) לשבעה זוגות. התורה, שלא כדרכה, מפרטת מאד את קורות המבול. מתי ירד גשם וכמה בדיוק ירד ואיזה גובה המים עלו ועוד פירוט רב. בכל אופן המבול מסתיים לאחר 365 ימים, שנת שמש מלאה.
לאחר המבול יוצאים נח ואשתו ובניו ונשותיהם מהתיבה. נח בונה מזבח לה' ומעלה עולות, ועולות אלו גורמות להחלטה של ה' לא להרוס יותר את עולמו. ה' חוזר על אמירות דומות שנאמרו לאדם הראשון, מצוות פרו ורבו ומילאו את הארץ, עם חידוש שלראשונה מותרת אכילת חיות ולא צמחים בלבד. עד תקופת המבול לא הותר לאנשים (וכנראה גם לחיות) לאכול בשר כלל, דעה אחת אומרת שהשחתת העולם הייתה אכילת בשר (הן שהאנשים אכלו בשר והן שהחיות אכלו בשר), ולאחר המבול, העניין מותר, בכדי למלא באופן חלקי את תאוות האדם. התורה שמה מגבלות על אכילה זו. המגבלה האחת היא איסור אבר מן החי. יש להרוג את החיה ורק אז אפשר לאכול אותה, והמגבלה השנייה היא איסור על אכילת הדם. לאחר מכן, יופיעו בתורה איסורים רבים נוספים, אך הם מיועדים רק לעם היהודי.
לאחר מכן נותן ה' לנח אות. את הקשת בענן. הקשת היא תופעה אטמוספירית מוכרת ביותר  וקשה לנו להבינה כאות. יש פירוש האומר שמציאות של גשם ושמש ביחד באותו מקום לא הייתה קיימת עד אז והחידוש הוא כי כוחות אלו יכולים לשכון ביחד. לראיית הקשת חשיבות מיוחדת וכאשר רואים קשת בשמים יש לברך ברכה מיוחדת: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". מאחר והקשת היא תופעה פיזיקאלית המתרחשת תמיד כאשר יש תנאים פיזיקאליים מתאימים, ואף ניתנת לשחזור בקלות בימי קיץ למשל על ידי התזת מים מצינור, אין לראות בה אות מבשר רעות חלילה, אלא להיזכר בה כאות על כך שפעילות העולם לאחר המבול מתבצעת בצורה הקבועה לפי חוקי הפיזיקה וזאת כמאמר הפסוק (ח' כב): "עֹד כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ".
בפרשייה הבאה מתואר הכרם שנטע נח, היין שייצר וההשתכרות שלו. במהלך ההשתכרות עושה בנו חם, פעולה אסורה (הגובלת בגילוי עריות) ונענש על כך בקללה מידי נח כאשר הוא מתעורר.
לאחר מכן התורה מתארת את צאצאי שם חם ויפת במשך כמה דורות ולמעשה זהו התיאור של התפשטות האדם ברחבי העולם לאומות שונות, שמספרם הוא שבעים.
הפרשה הבאה מתארת את האירוע הידוע בשם מגדל בבל. בתורה לא מוזכר האם הצליחו לבנות את המגדל והאם הוא נהרס, גם לא מופיע שהיה עונש על הנסיון להקים את המגדל אולם התוצאות הן שאותם שבעים עמים נפרדים גם בלשונם וגם במקומם על פני האדמה.
הפרשה מסתיימת בתיאור תולדות שם, עד אברהם אבינו בצורה הדומה לסוף פרשת בראשית (אולם בקיצור וללא הסיכום הכללי של שנות חיי כל איש בשושלת) בצורה דומה, השושלת מגיעה לתרח אבי אברהם ובדומה לנח מוזכרים שלושה בנים שנולדו לו (ולא בן אחד כמקובל). ייתכן ותרח כבר היה מועמד ראוי לתפקידו של אברהם ואכן תרח החל את המסע לארץ כנען אך מסיבות שונות הגיעו רק עד חרן, שם מת תרח.

 

ילקוט יוסף-הלכות סוכה
סימן תרכה - הלכות סוכה
א נאמר בתורה: בסוכות תשבו שבעת ימים וגו', כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. והם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש. וכתב הטור (סי' תרכה), הטעם שנצטוינו לעשות סוכה בחדש תשרי, ולא בחודש ניסן, שהוא זמן יציאתנו ממצרים, לפי שחודש ניסן הוא בתחלת הקיץ, ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו שהיא לפי מצות הבורא יתברך, ולכן ציונו השי''ת לעשות הסוכות בחדש השביעי, שהוא תחלת החורף, שהוא זמן הצינה והגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואילו אנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה, ובזה יראה לכל שאנו עושים כן בשביל מצות המלך שציוה עלינו לעשותה. [חזון עובדיה סוכות, עמוד צה]

ב זריזים מקדימים למצות, ולכן המדקדקים במצוות מתחילים מיד בעשיית הסוכה במוצאי יום הכפורים, כדי לצאת ממצוה אל מצוה, ומחיל אל חיל. [ילקו''י מועדים עמ' קיח].

ג נכון שכל אחד יעסוק בעשיית הסוכה, כי מצוה בו יותר מבשלוחו, או לפחות שיסכך הסוכה, ואם אי אפשר לו לעשות בעצמו, יעשה הכל על ידי שליח ויאמר לו שלוחי אתה לעשות סוכה. וישתדל בעשיית חלק ממנה, ובפרט בסכך. ומבטלין תלמוד תורה לצורך עשיית הסוכה והלולב. וכן נכון שכל אחד תהיה לו סוכה פרטית לשינה ואכילה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קיט. חזון עובדיה סוכות, עמוד צט]

ד אם שבת מפסקת בין יום הכפורים לחג הסוכות, יש מי שכתב שחובה מעיקר ההלכה להקדים עשיית הסוכה לפני השבת, ולא רק מדין זריזין מקדימים למצות. אולם לדינא הואיל ואין כאן אלא מכשירי מצוה, [וכמ''ש הרמב''ם בשו''ת פאר הדור סי' נא, שבסוכה המצוה היא הישיבה בה, ולא עשייתה], אין צורך להקדימה, רק מטעם זריזין מקדימין למצוות. [בשו''ת אבני נזר (סי' תנט) כתב לחדש, שאם שבת מפסקת בין יום הכפורים לחג הסוכות, חובה מעיקר ההלכה להקדים עשיית הסוכה לפני השבת. וכתב על זה המנחת אלעזר ח''ד (סי' נה), שכבר תלמידו הרה''ג מקינצק בעל חלקת יואב שם, הרבה להשיב על דבריו. וראה בילקו''י מועדים עמוד קיח, ובחזון עובדיה סוכות עמ' צט].

ה יש מקומות שמעטים המה העושים סוכה כדת, ואילו כל שאר המון העם אינם עושים סוכה כלל, אלא יש מהם שאחר תפלת ערבית של ליל החג נכנסים לסוכה אשר נעשית בחצר בית הכנסת ושם שומעים קידוש, וטועמים מאיזה עוגה, אפילו פחות מכזית, ובאמת שלא ידעו ולא יבינו שיש מצות עשה באכילת פת בלילה הראשון של החג, ובהתנהגותם מראים זלזול במצוה יקרה זו, ועוד שבכל ימות החג אוכלים ושותים חוץ לסוכה, ולא ישיתו אל לבם שזהו נגד התורה. ולכן יש לדרוש ברבים, להודיעם גודל מצות סוכה, ושכל אחד חייב לעשות סוכה לו ולבני ביתו, בראש גגו, כי גובה הבתים אינו אלא ארבע או חמש קומות לכל היותר. [או בחצרו ובמרפסת ביתו], והגרים בקומות העליונות הרי עולים בכל השנה, ולא מרגישים טירחא ועייפות, ומדוע לא יעלו לראש הגג בסוכות. [חזו''ע שם עמו' קיט].

 

                                                                                       a4.jpg

 

חג האסיף וחג הסוכות
פעם, לפני עידן הפלאפונים והפאלם, כל פעם שהייתי רוצה לזכור שאני צריך לעשות משהו, הייתי הופך את שעון היד שלי. הבעיה בשיטה הזו היא שאתה יודע שאתה צריך לזכור משהו, אבל אתה שוכח מהו הדבר שהיית אמור לזכור... זאת הבעיה של חג הסוכות. אנחנו עוברים דירה לשבוע שלם כדי שנזכור משהו, כפי שהתורה אומרת: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", אבל בסופו של דבר, אנחנו לא באמת יודעים מה הן אותן סוכות: לדעת ר' אליעזר (סוכה יא, ב) הכוונה היא לענני הכבוד שליוו את בני ישראל בעת נדודיהם במדבר, ואילו ר' עקיבא סובר שהכוונה היא לסוכות ממש שעשו בני ישראל לעצמם. לכאורה יש כאן שני ניגודים: ר' אליעזר אומר שאנחנו צריכים לזכור את מה שעשה הקב"ה – ענני הכבוד, ולדעת ר' עקיבא אנחנו צריכים לזכור את המעשים שלנו – הסוכות שהקמנו.
ואולם, שני הפירושים אינם ברורים, לכאורה: אם מדובר בענני הכבוד, לא ברור למה צריך לזכור אותם דוקא עכשיו – בחודש תשרי – שהרי ענני הכבוד ליוו את בני ישראל מיציאת מצרים, בחודש ניסן, ועד הכניסה לארץ, שהיתה גם היא בחודש ניסן. ואם מדובר בסוכות שעשו בני ישראל לעצמם, הרי שמלבד אותה שאלה לא ברור גם למה – מכל החוויות שהיו במשך ארבעים השנים במדבר - אנחנו צריכים לזכור דוקא את האוהלים שבנינו לעצמנו.
יכול להיות שהתשובה לשתי השאלות האלה היא שאין כאן מחלוקת אלא שתי בחינות בחג הסוכות. הגאון מוילנא (בפירושו לשיר השירים א, ד) כותב שבספר שמות חג הסוכות נקרא 'חג האסיף', ואילו השם 'חג הסוכות' ניתן רק אחרי שבני ישראל חטאו בחטא העגל. כך הוא מסביר גם את העובדה שאנחנו חוגגים את החג הזה בתאריך טו בתשרי דוקא: הסיבה היא שלאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד, והם חזרו רק אחרי שבני ישראל התחילו בבניית המשכן  - שנועד לכפר על החטא הזה. כשירד משה מהר סיני היה זה בתאריך יא בתשרי, ואז הוא הכריז על איסוף התרומות למשכן, ובמשך יומיים הביאו לו תרומות, (שהרי כתוב 'בבוקר בבוקר'), כך שבתאריך יד בתשרי נתנו את חומרי הגלם לחכמים, ובטו בתשרי התחילו במלאכת הבניה. חג הסוכות, אם כן, אינו מציין את ענני הכבוד שקיבלנו במתנה מאת ה' ביציאת מצרים בחודש ניסן, אלא דוקא את ענני הכבוד שחזרו בזכות תשובתם של ישראל. מהבחינה הזו גם העובדה שאנו חוגגים את חג הסוכות מיד לאחר יום הכיפורים מבטאת את השמחה שלאחר התשובה, כמאמר הפסוק (קהלת ט, ז): "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱ-לֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ".
מנגד, סובר ר' עקיבא שלא מדובר פה בענני הכבוד כלל, אלא דוקא בסוכות שעשו בני ישראל. ההסבר הוא כזה: במשך ארבעים השנים במדבר הקב"ה עשה נסים גלויים לכל אורך הדרך. ענני כבוד, מָן, שְׂלָו, באר מרים, "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה", וכו'. אם היינו רוצים לזכור את אחד מהנסים התמידיים שליוו אותנו, לא היינו נזקקים דוקא לסוכות האלה. מטרת חג הסוכות היא להבין שגם את הדבר היחיד שעשו ישראל בעצמם במדבר – הסוכות - גם את זה הם קיבלו במתנה מאת ה'. עלינו להבין שגם הדברים שאנחנו עושים בידינו, הם מתנה מאת ה'. בסוף השנה החקלאית "בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (שמות כג, טז) עליך לזכור שלא מדובר במעשיך, אלא במתנתו של הקב"ה. גם אם אתה זרעת, השקית, קצרת, שתלת, דישנת וקטפת – אל תשכח שכל הדברים האלה הם מאת ה', וזה הזמן להודות לו על כל הפירות האלה.
שתי בחינות, אם כן, יש לחג הזה: בניגוד למה שנראה במבט ראשון, שענני הכבוד הם מה שעשה ה' והסוכות הם מה שעשו בני ישראל – המצב הוא הפוך: ענני הכבוד שניתנו מהקב"ה ניתנו בזכות מעשי ישראל, והסוכות שנבנו ע"י בני ישראל הם מתנה של הקב"ה. כל השפע בעולם בא מאת ה', וכל מה שבא מאת ה' תלוי במעשים שלנו.
זו, אולי, גם הסיבה לכך שאנחנו מאגדים את ארבעת המינים בידנו בחג זה: גם הערבה, שזקוקה להרבה מים שאותם היא מקבלת מהנחל הזורם לידה, וגם התמר – שגדל בנוה המדבר ויונק ממי התהום, וגם ההדס – שגדל ממי הגשמים, וגם האתרוג – שהאדם צריך להשקות ולטפל בו במסירות רבה, כולם מאוגדים יחד. בחג זה, שבו אנחנו נידונים על המים, אנחנו מבינים שאין הבדל בין מה שאנחנו עושים בעצמנו, כביכול, לבין מה שהקב"ה נותן לנו במתנה: הכל ניתן לנו בחסדו יתברך, כמו הסוכות שהקמנו במדבר, אבל הכל גם תלוי במעשים שלנו, כמו ענני הכבוד שליוו אותנו במשך ארבעים השנים. ויהי רצון שבזכות ההבנה הזו נזכה לשנה ברוכה בגשמים ובמעשים טובים. הרב ירון בן דוד
שמיני עצרת הוא חג נפרד הצמוד לסוכות שנחוג בכ"ב בתשרי. יסודו של חג זה מופיע בתורה (במדבר כט, לה-לח): "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם: מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט: וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהוָה בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם" בשמיני עצרת הופכת הבקשה על המים למפורשת יותר ונוסח תפילת העמידה משתנה. החל מתפילת מוסף יותר איננו אומרים "מוריד הטל" אלא "משיב הרוח ומוריד הגשם". הסיבה שחיכינו עד כה היא הרצון לאפשר לעם את קיום מצוות הסוכה ולא לאלצם להיכנס אל הבית מפאת הגשם. גם כעת איננו מבקשים ירידת גשמים מפני שעולי הרגל עוד לא חזרו לבתיהם. רק כאשר אנחנו בטוחים שהם כבר לו נמצאים בדרכים, ב-ז' בחשוון, מתבצע בתפילת העמידה שינוי נוסף ובמקום "ותן ברכה" אנחנו מבקשים "ותן טל ומטר לברכה". מקורו של שמחת תורה שמחת תורה היא חג אחר שחל בארץ-ישראל באותו היום של שמיני עצרת. בחוץ-לארץ כאשר חוגגים כל חג במשך יומיים נחוג שמחת תורה ביום התשיעי של סוכות. מקורו של חג זה הוא בתקופת הגאונים: מנהג ידוע הוא לקרוא בכל שבת "פרשה" מן התורה. בעולם היהודי היו מחזורים שונים של קריאה: בעוד שיהודי בבל חילקו את התורה ל-54 פרשיות וסיימו את התורה פעם בשנה, יהודי ארץ-ישראל הנהיגו מחזור תלת-שנתי. אך אם השנים התקבל על קהילות ישראל כולן המחזור הבבלי ושמחת תורה הפך ליום הציון בו אנחנו מסיימים מחזור קריאה אחד בפרשת "האזינו" ומתחילים מייד מחזור חדש מפרשת "בראשית". שמחת תורה הוא על כן חגה של התורה- סיפרה ולימודיה. לאחר תפילת שחרית מוצאים כל ספרי התורה של בית הכנסת (הפסולים והכשרים). המתפללים נושאים אותם ומקיפים את הבימה שבע פעמים כאשר לכל הקפה מיוחדים פסוקי תפילה ופיוטים מיוחדים. עם השנים התרחב המנהג שמקורו ככל הנראה בראשית העת החדשה, וכל הקפה התארכה מעט והתפתחה לכדי ריקודים של שמחה ספונטנית עם ספרי התורה. עליה לתורה בשמחת תורה בהמשך היום עולה כל יהודי ויהודי לתורה ובכלל זאת גם מי שלא הגיע לגיל מצוות. בבתי הכנסת נערכת גם עלייה לתורה עבור אלו הקטנים מדי בכדי לעלות לתורה בעצמם, עלייה המכונה "כל הנערים". בכלל שמחת תורה הוא חג של ילדים- הם מוזמנים להיות שותפים מלאים בהקפות ובבתי-כנסת רבים נוהגים גם לפנק אותם בשקית הפתעה. מקרב המבוגרים נבחרים "חתן תורה" ו"חתן בראשית", הראשון מסיים את המחזור הקודם והשני פותח את המחזור הבא. מדובר בכבוד גדול לו זוכים נכבדי הקהילה או חבריה לפי תור. את קריאת התורה של הללו מקדים טקסט פיוטי מרתק ועשיר מאוד מבחינה ספרותית המכונה "אקדמות".

'בהעלותך'

עריכה : דוד אגמון

בפרשה מסופר על תחילת דרך התהפוכות של דור המדבר וכנגד זה הפרשה פותחת במעשה העלאת הנרות במנורה ונותנת לנו כח להתמודד עם כל ההסתרות והמכשולים שבדרכנו

פתיחה
הפרשה מלאה בהרבה פרטים ועניינים חשובים כל כך עד כי אפשר לאבד את דרכנו בניסיון ללמוד ולהעמיק. אבל יש ענין אחד שבו פותחת הפרשה, שאם נתבונן בפנימיות שלו, נוכל אולי להבין במקצת את הקשר בין כל הדברים. הפרשה נקראת 'בהעלותך' ופותחת בעניין העלאת הנרות במנורה הקדושה שהיתה במשכן. הפרשה אינה עוסקת בבניית המנורה וגם לא ממש בציווי להדליק את הנרות, אלא בהנחיה מה לעשות בעת הדלקת הנרות, עם דגש על המשמעות של העלאת הנרות במנורה. נשאלת השאלה, בשביל מה בכלל צריך לספר כאן את מעשה המנורה, הלא כבר דובר בספר שמות על מעשה המנורה? מה תפקיד המנורה בפרשה?
בפרשה זו גם מתחילה סדרה של פורעניות גדולות שעברו על בני ישראל במדבר ויסופרו בפרשות הבאות - העם מתלוננים, קברות התאווה, חטא לשון הרע של מרים, מחלוקת קרח, חטא המרגלים ועוד. יש בה גם עוד עניינים, אולם אנחנו נתמקד בענין הפורענויות ונראה מדוע התורה הביאה דוקא כאן את ענין מעשה המנורה וכיצד מעשה זה בא לתת לנו כח התמודדות עם כל הניסיונות, הפילוגים והמחלוקות שבחיינו. כח התמודדות הנובע מהתודעה של המנורה, סמל השלמות הזה, שאם נתבונן ונפנים אותו, נחזיק אותו לנגד עינינו, נוכל לשאוב ממנו את הכח וההשראה להתמודד עם כל דבר.
 
הסתר ובחירה
ראשית, צריך להבין יסוד חשוב בבניין המציאות בה אנו חיים. הרב שליט"א אומר, הקב"ה ברא את עולמו, עולם נפלא באמת. אח"כ מסר את העולם לאדם, אבל העלים והסתיר ממנו את אותו עולם נפלא. עולם מלשון העלם. ישנן הרבה הסתרות. תפקידו הגדול של האדם הוא לגלות את כל הטוב שהשם ברא. טוב זה האור,"וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב" (בראשית א' ד'). אולם הדברים פועלים כך, שכמה שהאדם מתקרב יותר לגילוי, ההסתרות גדלות יותר. הסיבה שזה כך, כי צריך שתמיד, עד הרגע האחרון, תשמר הבחירה החופשית. ברגע שיש גילוי, אין לאדם בחירה יותר. 
זהו העניין של מה שכתוב במדרש על קבלת התורה, "כפה עליהם הר כגיגית". אנו יודעים שאין כפיה ברוחניות. אז איך כפה הקב"ה את התורה על עם ישראל, "הר כגיגית"? פשוט. הגילוי היה כה גדול שלא היתה להם כל ברירה, רק לומר "נעשה ונשמע". באותו רגע, כשנקרעו שבעה רקיעים של הסתר וכל העם ראו את מציאות הבורא, לא היתה בחירה כלל.
בתקופתנו, ככל שאנו מתקרבים יותר לימות המשיח, אנו רואים בחוש כי ההעלמות הולכות וגוברות. מצד הטבע והשתלשלות המאורעות אפשר לחשוב שהעולם על סף כליה ח"ו. האור נסתר כל כך שרבים האנשים שאיבדו תקוה. אכן, ללא האמונה השורשית בביאת משיח ובניצחון הטוב על הרע, האור על החושך, ללא שנחזיק בתודעה של המנורה, כפי שנלמד בהמשך, קשה להמשיך ולחיות בתוך העלם מוקצן כל כך.
המציאות הרוחנית היא, שאם אדם רחוק מהאמת, אז בהעלם דק אפשר להסתיר אותה ממנו. אבל כשהוא כבר מתקרב צריך העלם חזק יותר. לכן כמה שמתקרבים לגאולה, החושך כפול ומכופל - "כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ" (ישעיהו ס' ב'). תפקידנו להסיר את האפילה, את מסך העשן, לגלות את האור הגדול מבעד לחושך. זאת המשמעות האמיתית של הבחירה שיש בידנו. עיקר העבודה הוא ע"י האמונה, "כִּי-אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ, ה' אוֹר לִי" (מיכה ז' ח'). אמונה מלשון אימון. ניתן לנו האפשרות לאמן את העיניים שלנו לראות את האור מבעד לחושך, עד שהעיניים והלב יתרגלו לראות שהכל בעצם אור.

הנשמות הגבוהות בתוך החושך
נשמות עם ישראל מגיעות משורש רוחני גבוה מאוד ולכן בהתחלה הן שרויות באפילה גדולה מאוד. אברהם אבינו נולד לתרח שהיה עובד עבודה זרה, חוטא ומחטיא את הרבים. תרח ש'הרתיח' את בורא עולם. גם הנשמה של דוד המלך, המלך הנבחר, מתחיל מסיפורו של לוט, הסיפור הכי מגונה שיכול להיות, גילוי עריות בין לוט ובנותיו. באותו אופן, כלל הנשמות של עם ישראל נולדו כאומה, עמוק בזוהמה הכי גדולה, ערות מצרים. בני יעקב באו לגלות ההיא, כדי להוציא את הנשמות הגבוהות מתוך הקליפות, לגאול אותן ולהביאן עד לקבלת התורה.
סיפוריהם של דוד המלך, של אברהם אבינו, של נשמות בני ישראל, מעידים על הדרך של ההעלמות הגדולות. הקב"ה מעלים את המציאות האמיתית כדי להסתיר את הנשמות, להסתיר את האור הגדול עד לרגע הגילוי.
ככה גם בדור שלנו, ישנן הרבה נשמות גבוהות. האריז"ל אומר שאנחנו אותן הנשמות של דור המדבר שבאו לסיים את התיקון עכשיו. לכן, הקב"ה, שתל את הנשמות הללו דוקא במקומות שהחושך יכסה אותן, במקומות ללא תורה ומצוות, בקיבוצים, במקומות מרוחקים, כדי שיישמרו בחושך עד לרגע שבו אותה נשמה מוכנה לצאת מן הקליפה ולבחור בטוב. הכל מתוכנן בדיוק שמיימי, בהשגחה פרטית מופלאה.

דור דעה
נחזור אל ענייני הפרשה. אנו מלווים בפרשות האלה את דור המדבר במסעותיו. דור המדבר נקרא דור דעה. מנהיגם, משה רבנו, עומד כנגד ספירת הדעת. חז"ל אמרו, "דעת קנית, מה חסרת, דעת חסרת, מה קנית". מה הענין החשוב של הדעת בחיים שלנו. ידוע בקבלה שדעת פרושה חיבור. לומדים זאת מהפסוק,"וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן" (בראשית ד' א'). כל התכלית של התורה והמצוות היא להביא אותנו לדבקות עם הבורא, לחיבור עם השורש הרוחני שלנו. כשאדם הוא בעל מחשבה ואמונה בהירה, כשהדעת שלו שלמה, אז הוא יכול להיות דבוק בבורא.
בפרשה כתובים שני חטאים שחטאו דור המדבר, אלה הם שניים מתוך סדרה של ניסיונות של אותו דור, המתוארים בחומש 'במדבר'. אולם אלה אינם חטאים פשוטים, כפי שנראה. לא על חטאים במעשה מדובר, אלא על חטאים במחשבה, בשורש הדברים, במקום הגבוה של הדעת השלמה. למה נתנסו בני אותו דור דוקא בסוג זה של חטאים? אולי זה כמו חולה, שלאחר המחלה הוא יוצא מחוסן יותר. כך גם דור דעה, בהנהגת המנהיג ששורשו בספירת הדעת, היו צריכים להתחסן נגד פגמי הדעות הזרות, על מנת להגיע לדעת חזקה ואמונה שלמה בבורא, לסלול את הדרך אל ארץ ישראל ואת הדרך האישית של כל אחד מאיתנו.

ב' חטאים
כדי לרדת לעומקו של ענין, צריך להבין את השורש של ב' החטאים המתוארים בפרשה. אמרנו שכל הניסיון היה בדעת ודעת זה חיבור במקום גבוה ביותר. אומר ה"נתיבות שלום" על חטאים אלה, "...הם מנתקים ומרחיקים יהודי מהקב"ה... שזה ענין חטאי דור המדבר שהיו פגמים ביסודות הכלל ישראל... ועל כן הם חטאים כה חמורים ונענשו עליהם בעונשים קשים ביותר" (נ"ש בהעלותך). עונשים חמורים, על פי העיקרון שככל שהפגם נוגע יותר גבוה בשורש, כך הקלקול והתוצאה חמורים יותר. אם אתה פוגע בקומה העשירית של הבנין, הבנין עוד יכול לעמוד. אבל אם ח"ו פגעת ביסודות, כל הבנין מתמוטט.
החטא הראשון שמתואר בפרשה הוא חטא המתאוננים, "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי ה'". אומר הרמב"ן,"כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה, ואיך נחיה במדבר הזה, ומה נאכל ומה נשתה, ואיך נסבול העמל והענוי ומתי נצא ממנו". במילים אחרות, חלשה דעתם! המתאוננים חוו את הנסיעה הראשונה אל תוך המדבר ונתערערה אמונתם בהשגחה העליונה. זהו פגם בבחינת יסוד האמונה, פגם בדעת השלמה והדבקות.
החטא השני הוא חטא המתאווים, "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל--בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ". הקב"ה האכיל את אותו הדור לחם של מלאכים, כמו שכתוב, "לֶחֶם אַבִּירִים, אָכַל אִישׁ" (תהילים ע"ח כ"ה), והם"הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה". אחד מיסודות היהדות היא הקדושה ונאמר, "קדש עצמך במותר לך" (מסכת יבמות). ידוע שהאכילה המותרת גם היא צריכה מידה, שאם לא, היא מביאה עימה התעוררות של תאוות. אחת הסגולות של המן היתה, שלא נתעוררו ממנו כל תאוות. המן היה במידה מדויקת והיה נספג בגוף בצורה פלאית כך שאפילו לא היו צריכים להתפנות לאחר האכילה. לכן הוא נקרא לחם אבירים, לחם שנבלע באיברים. 
לכן, אומרים המפרשים, "הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה", פרושו שהתאוו שתהיינה להם תאוות. שוב, הם לא עשו עבירה במעשה, הם לא ביקשו בשר לא כשר. אלא שהם רצו את הבשר על מנת לעורר בקרבם את התאוות הישנות. כפי שכתוב, "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת-הָעָם, בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו--אִישׁ, לְפֶתַח אָהֳלוֹ". משה הבין שהם אינם בוכים על הבשר, אלא על עסקי משפחות, על עריות שנאסרו עליהם. לכן, אומר ה"נתיבות שלום", "הפגם היה בדעות, שהוא סתירה ליעודו של עם ישראל. היעוד של גוי קדוש ואנשי קודש תהיון לי, אשר כח הקדושה הוא יסוד של כלל ישראל ושורש דבקותו בהשם" (נ"ש בהעלותך). כתוב בזוהר הקדוש שכל המצוות הן תרי"ג עיטין (עצות) למצות, "וּבוֹ תִדְבָּק" (דברים י' כ'), כי תכלית כל התורה והמצוות היא הדבקות בבורא עולם, כאמור. הפרשה באה לתת לנו כלי חזק מאוד להתמודדות עם פגם הדבקות, עם פגם הדעות המקולקלות, בכל מסעות חיינו וזה סוד החיבור שבמנורה. 

מנורה של אחדות
תורת הקבלה מלמדת אותנו שהעולמות כולם הן בצורת חותם ונחתם, כל מה שיש בעולם אחד, ישנו גם בעולמות האחרים. אומר הרב שליט"א, יש מנורה בעולם העליון ויש מנורה בעולם התחתון. העולם העליון, עולם האצילות, מושלם ומאיר. בעולם אצילות אין הכר בין אור למסך, בין אור לכלי - הכל אור, הכל עדיין באחדות גמורה. זה מרכז האור שמאיר לכל האורות שבכל העולמות. הענין הוא שיש רקיע שמפריד בין עולם לעולם, בין שמים וארץ, כך שלא רואים את המנורה שלמעלה. לכן הקב"ה אמר שצריך לעשות למטה מנורה שתהיה בדמותה של המנורה למעלה. כמו שהמנורה מאירה למעלה, היא צריכה להאיר למטה. אבל יש הרבה הסתרות, הרבה קשיים. זה שכתוב, "מִקְשָׁה הִוא", לשון קושי. כדי לגלות את האור צריך עבודה קשה. אדם יכול להתגבר על כל מסך, על כל חושך, אם הוא מבין שהשורש של כולם זה בעולם אצילות, השורש של כל דבר הוא האור. בשביל זה צריך הרבה יגיעה, להתגבר על ההסתרות. בכל התגברות מגלים עוד חלק מהמנורה, עד לגילוי השלם. בכל דבר, בכל יום, צריך להתגבר על כל הפירודים עד שזה הכל נהיה אחד, מקשה אחת. זה מה שצריך לכוון ולהשתדל לעשות במעשה המנורה האישי שלנו.

הרמזים שבמנורה
המנורה היא מעשה כה שלם שהיא עומדת כנגד התורה כולה, ונראה זאת בדרך רמז. המנורה היתה עשויה שבעה קנים, תשעה פרחים, אחד עשר כפתורים ועשרים ושנים גביעים, כמתואר בפירוט בספר שמות. יש כאן רמז מופלא על טבעה הרוחני של המנורה. המספרים הללו מרמזים על הפסוקים הראשונים של חמשת חומשי תורה. בפסוק הראשון של ספר בראשית יש שבע מילים, כנגד שבעת הקנים. בפסוק הראשון בספר שמות יש אחת עשרה מילים, כנגד אחד עשר כפתורים. בפסוק הראשון של ספר ויקרא ישנן תשע מילים, כנגד תשעת הפרחים. בפסוק הראשון של ספר דברים יש עשרים ושתים מילים כנגד עשרים ושנים גביעים. לבסוף, בפסוק הראשון של ספר במדבר יש שבע עשרה מילים כנגד שבעה עשרה טפחים של גובה המנורה. רמוז בכך שהמנורה מאירה באור של כל התורה כולה ממש.
בנוסף, חלקי המנורה (שבע קנים, אחד עשר כפתורים, תשעה פרחים ועשרים ושנים גביעים) עולה ארבעים ותשע, כמניין הימים שהלכו בני ישראל מיציאתם ממצרים עד לקבלת התורה בהר סיני. האריז"ל מגלה לנו, שההליכה הזאת היא ההליכה אל המנורה. קבלת התורה זה קבלת המנורה שמאירה לכל אחד מעם ישראל.

המנורה - קומה שלמה 
אחד הפסוקים החשובים בפרשה הוא, "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה ה', וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה, יֹאמַר: שׁוּבָה ה', רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל". הסברנו כבר בפרשה הקודמת שהמילה,"קוּמָה", זה לא מלשון לקום, אלה מלשון קומה, קומה שלמה, השגה של מדרגה רוחנית שלמה. כשאדם קונה קומה רוחנית, זאת אומרת שהוא השיג את שלושת החלקים, ראש, תוך, סוף. הוא עכשיו בעל קומה שלמה. הסוד של העניין מתגלה במעשה המנורה, זהו המראה של קומה רוחנית שלמה. חלקי המנורה הם חלקים מהמבנה של קומה רוחנית.

חיבורו של עם ישראל
כמו המנורה, גם עם ישראל צריך להגיע ביחד לבנין של קומה שלמה. הרב שליט"א מסביר, עם ישראל זה נשמה אחת עם חלקים וניצוצות. צריך לקחת ולחבר את החלקים למקשה אחת, קומה רוחנית שלמה בצורת המנורה. המנורה אינה חלקים המרכיבים דבר שלם, אלא היא דבר שלם אשר יש בו חלקים ופרטים.  
בהליכתם במדבר זכו עם ישראל לגלות את כל חלקי המנורה, שזה ארבעים ותשעה חלקים, כאמור, כמניין הימים שהלכו עד מתן תורה. הם גילו את הקומה הרוחנית השלמה - "פָּנִים בְּפָנִים, דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר--מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ה' ד'). פנים בפנים זו המדרגה הכי גבוהה מתוך ארבע מדרגות של חיבור רוחני. בהר סיני, עם ישראל עמדו באותה קומה עם השם. פניהם כפני המנורה שלמעלה. אלא שזה היה רק לאותה שעה ותפקידנו הוא לגלות את זה שוב.

המנורה לכל הדורות
אין העדר ברוחני. מה שהיה פעם אחת, קיים לנצח. כפי שלמדנו בחג השבועות, אדם צריך בכל יום לעמוד על הר סיני. המנורה שהאירה, זה לדורות. הפרשה הקודמת הסתיימה בקורבנות הנשיאים בימי חנוכת המשכן. רש"י אומר, "כשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות. מעשה המורה לדורות"
במדרש רבה נאמר, "הקורבנות, כל זמן שבית המקדש קיים היו נוהגין, אבל הנרות לעולם קיימין". עדיין קשה להבין, והלא בזמן שבית המקדש אינו קיים ואין הקורבנות נוהגים הן גם המנורה אינה קיימת?
על זה אומר הרמב"ן שכאן הבטיח השם ית' לאהרון הכהן, שעל ידי בניו החשמונאים יתרחשו ניסים ונפלאות בחנוכה שניה, כאשר ידליקו את המנורה שמונה ימים בפך שמן של יום אחד, ותישאר לדורות המצוה של הדלקת נרות החנוכה, שנוהגים אפילו בזמן שבית המקדש אינו קיים. לנרות הללו נתכוון המדרש באומרו,"אבל הנרות לעולם קיימין"
הרב שליט"א מוסיף כי זה לגבי חנוכה, אבל איפה יש לנו מנורה יום יום? התורה היא נצחית בכל יום. המנורה שהאיר אהרון הכהן במדבר, ממשיכה להאיר לנו יום יום, זה לא נפסק, זה לא ייתכן שמעשה נשגב של אהרון, הכהן הגדול שבכל הדורות, יהיה רק לזמנו או רק לחנוכה פעם בשנה. זה מאיר באופן תמידי, אבל זה נעלם. אהרון הכהן מאיר פה בארץ את המנורה של מעלה ועלינו רק להתחבר עם המעשה, ברוחני.

סדר בעולם 
הרב שליט"א אומר, יש הרבה פרטים בעולם וכאשר הדברים לא מסודרים, הכל נראה מכוער, הכל נראה לא בסדר. איפה שלא פונים הכל נראה שלא כהלכה. אבל כאשר הדברים מסתדרים וכל דבר משתלב במקום הנכון שלו, רואים כמה הוא יפה וכמה הוא נפלא. 
ככה גם בני אדם. כל אחד יש לו את האופי המיוחד שלו. כאשר מוצאים את השילוב שלו במקום הנכון בחברה, אז אפילו אחד שלא היה ממנו שום תועלת, איפה שהוא היה, היה רק בעיות, אז רואים כמה שהוא מוכשר, איזה נפלאות האדם הזה עושה. למעשה, כל מה שיש בעולם שהוא לא יפה, זה רק בגלל שהשילוב לא נכון. הכל יכול להיות ממש נפלא ויפה, השאלה היא רק איפה מקומו של כל דבר. כשהוא במקום הנכון אז הוא נפלא.
פה נמצא סוד הבריאה. כל הפירודים, המחלוקות והמפלגות זה כשאין שילוב נכון. במנורה אנו רואים איך כל הפרטים שבבריאה משתלבים נכון למקשה אחת, כל אחד יודע את מקומו ואת הקשר שלו לפניו ואחריו, את הקשר שלו לכל המערכת.

סדר פנימי
תכלית מעשה המנורה זה ללקט את כל החלקים של הבריאה. צריך ללקט את כל נשמות עם ישראל, להאיר אותן ביחד, באופן מדויק, אל מול פני המנורה העליונה שבעולם אצילות. הכהן הגדול שניגש לעשות מלאכה זאת היה צריך ריכוז גדול כדי לאחד את כל החלקים, כדי שבלב שלו עצמו לא יהיה פירוד. בלב של כל אדם יש מנורה. זה משל, איך שהמח של האדם זה המנורה שתאיר את הלב כמו שהמנורה של מעלה מאירה למנורה של מטה. אם יש בראש את התודעה של קדושת המנורה של מעלה, אז גם כל הדברים של הלב מוארים בהתאם. מה שמחזיר אותנו לענין הפגמים שעשו דור המדבר בבחינת הדעת העליונה. כל אחד מאתנו צריך לשאוף אל הדעת השלמה, אל החיבור השלם. אצל כל אדם צריך להיות איחוד של כל החלקים, כי אם אצלו יש פירוד בין חלק וחלק זה פוגם בפעולה של המנורה כולה. 
בכל פעם האדם שמדליק את המנורה, עושה את מעשה המנורה. הוא לא צריך את אותה מיומנות שהיתה לבצלאל ולמשה רבנו, כי יש לו את ההשראה מהמנורה הקיימת. הוא רק צריך להתחבר אליה והוא יכול לעשות מנורה שלמה שכוללת את כל מעשה הבריאה, במיוחד את כל נשמות כלל ישראל. הוא מגלה את המאור שבה, וכתוב שהמאור שבה מחזירו למוטב. למעשה, יש כאן שלוש מנורות: המנורה שלמעלה בשמיים, המנורה שעומדת במקדש ובמשכן, והמנורה של האדם עצמו שעושה את העבודה במנורה.

העבודה שלנו
בפרשה מדובר על החצוצרות, "עֲשֵׂה לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף--מִקְשָׁה, תַּעֲשֶׂה אֹתָם". חצוצרות זה מלשון צורות, הן נותנות צורה לדברים. ידוע מהמגיד ממזריט'ש, שחצוצרות זה חצאי צורות. כל יהודי זה כאילו חצי צורה וצריך לחבר אותו לחצי השני של הצורה, למצוא את ההשלמה שלו עם עוד אחד. אנו קוראים בפרשה שעם ישראל חונה כעם, כגוף אחד, כאיש אחד, וכן גם בנסיעה. עם ישראל אין לו תנועה, אם אין בו צורה אחת מסודרת. כמו מכונית שיכולה לנסוע רק כאשר כל החלקים מחוברים זה לזה. בשפת הקבלה, תנועה מדברת על גילוי של אור חכמה.
צריך להתחיל מהסדר הפנימי, להאיר את המנורה בפנים, למצוא את המקום של כל פרט ולגלות את היופי שבו. צריך להגיע לאהבת הזולת, להתחבר עם השני והשלישי והרביעי, עד שכלל ישראל יהיו מחוברים באהבה ואחדות גדולה. צריך להתחיל ככה, בין שני חברים, ולתת לזה לגדול, להתפשט, ולהאיר את כל העולם. זה המסר האמיתי של המנורה וזה הכלל הגדול של התורה, "ואהבת לרעך כמוך". תכיר בחלק שלך ותכיר בחלקם של אחרים, תכבד ותוקיר אותם על חלקם המיוחד ובכך ב"ה נזכה לתקן את כל הפגמים, לזכות בדעת שלמה ולראות את האור הגדול מתגלה.

מוקדש לרפואת גדי בן שרה, איילין שילה בת מרגרט, קרן נעמי בת עפרה בתוך חולי עמו ישראל

מוקדש לעילוי נשמת הרב אברהם בן יהודה צבי זצ"ל, חנה שני בת שרה סרח ז"ל, גילה בת חיים ז"ל ת.נ.צ.ב.ה

    • מצוות השבת בספר שמות

      מצוות השבת בספר שמותמצוות השבת בספר שמות   מצוות השבת מוזכרת לא פחות משש פעמים בחומש שמות. ננסה להבין את ההבדלים בין הציווים השונים ונוסיף מספר הערות על מצב השבת בימינו. נתחיל בהבאת כל המקורות: 1. בפרשת בשלח (פרק ט"ז פסוקים ה,כ"ב-ל) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם: ...  וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמשֶׁה:  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ...

    • פרשת השבוע: "יתרו"

      אחת הבעיות הגדולות בלימוד תנ"ך היא שהוא מסתיים באופן פורמלי בגיל צעיר ביותר כאשר עיקר תשומת הלב עוברת ללימודי גמרא. הדבר גורם לכך שעיקר ההיכרות שלנו עם התורה היא על סמך הקריאה השבועית בפרשה תוך שאנו מסתמכים הרבה על מדרשים שלמדנו עוד מהגן ומהווים גירסה דינקותא. דבר זה מקבע לנו תמונת מצב מסוימת בראש המתבססת על היכרות ישנה עם המדרש שאינה קשורה לפשט הכתוב וגם מתבססת על רצף כרונולוגי שפשוט אינו נכון ואינו קיים בתורה.בתור דוגמה ניקח את השאלה הבסיסית ביותר והיא איפה הונחה התיבה של משה. התשובה אינה...

    • הפטרת השבוע : ויחי

      הפטרת פרשת ויחי ויואב בן צרויה   הפטרת פרשת ויחי היא בספר מלכים א' פרק ב, פסוקים א-יב. הפטרה זו מהווה המשך כמעט ישיר של הפטרת פרשת חיי שרה בה עסקנו בעבר. ההפטרה עוסקת בצוואתו של דוד המלך לשלמה. א וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר: הקשר לפרשת ויחי ברור ביותר. מיד בפסוק השני בפרשה (בראשית מ"ז כט) מופיע: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף" ב אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ: לפי המדרשים וחישובי זמנים, שלמה נהיה מלך בגיל צעיר מאד, ומכאן ברורה הברכה על ההתחזקות.  ג וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹקיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו...

    • פרשת השבוע : ויחי

      ברכת הבנים   ברכת הבנים היא הברכה בה נוהגים הורים רבים להרך את ילדיהם מדי ערב שבת ובחגים ובפרט ביום הכיפורים. הברכה משלבת פסוקים מפרשת ויחי ומפרשת נשא. נוסח הברכה לבנים פותח במילים: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" ומתבסס על בראשית מ"ח כ. הנוסח לבנות פותח במילים: "ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה". המשך הברכה הוא פסוקי ברכת כהנים (במדבר ו' כד-כו) "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". בתורה כבר מופיע סיפור ברכות ידוע, ויעקב גם שם...

    • פרשת השבוע ויחי

      ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה.המספר שבע עשרה אינו מקרי, גם יוסף היה בן שבע עשרה כאשר נמכר למצרים והמספר מופיע שוב. הסיכום של שנות חיי יעקב נדרש.ספר ויחי הוא סיום תולדות יעקב שהחלו בפרשת וישב.יעקב כמו יצחק אברהם ושרה נזכר בשנות חייו מהסוף להתחלה.לו לא היה יעקב מוזכר כך לא היה זה סיום נאה לפרשת התולדות ולספר בראשית בכלל. יותר מכך מכל התולדות של ספר בראשית רק מעטים לא נזכרו שני ימי חייהם ובינהם עשו הרשע. אפילו שנות חייו של ישמעאל מוזכרות ומכאן עוד ראיה שעשה תשובה בסוף ימיו, אבל עשו לא חשב כלל על...

    • פרשת השבוע: "וישב"

      פרשת וישב - דמותו של יוסף   פרשת וישב עוסקת בעיקר ביוסף. ננסה להבין מה התורה מספרת לנו על יוסף. כידוע יוסף מכונה, יוסף הצדיק, אולם אנו נראה כי כדי להגיע למעמדו זה עשה יוסף דרך ארוכה וקשה ביותר.הדבר הראשון שאנו יודעים על יוסף מופיע בפסוק ב'. יוסף בן 17 הוא רועה צאן כמו כל משפחתו והוא נמצא בעיקר עם בני השפחות, ומביא את דיבתם רעה אל אביהם. התמונה היא של בן צעיר, שאינו מקבל מקום במשפחתו. אחיו הגדולים בני לאה מתנכרים לו והוא גם אינו מתחבר ליתר האחים. שימו לב שפסוק זה מופיע עוד בטרם שמענו על יחס מועדף כלשהו של יעקב כלפי יוסף ומסקנתינו היא כי גם בהתנהגותו של יוסף עצמו היו פגמים שגרמו לאחים לשנוא אותו.בפסוק הבא, אנו...

    • הלכות ומנהגי חנוכה‎ עפ"י מרן, הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

      הלכות ומנהגי חנוכה‎ עפ"י מרן הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף זצ"ל. ‎ ההלכות לקוחות מספר "ילקוט יוסף" (שם הכרך: קיצור שולחן ערוך חלק ב) לרב יצחק יוסף שליט"א (בנו של מרן שליט"א, רבה של ירושלים וראש ישיבת חזון-עובדיה) עפ"י הלכותיו והנהגותיו של מרן זצ"ל. הערות שהוספנו מופיעות ב{סוגריים מסולסלות}.‎ סימן תרע: דברים האסורים והמותרים בחנוכה‎   הלכה א: סיבת חג החנוכה‎ ‎ בתקופת הבית השני גזרו מלכי יון גזירות על ישראל, וביטלו אותם מדתם, ולא הניחום לעסוק בתורה ובמצות, ולחצום לחצץ גדול, ופשטו ידיהן בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות, והיה צר...

    • מאמרי החג: חנוכה

      מאמרי החג: חנוכהמועדים ואירועים שונים שלוקטו ונאספו לאוצרו של הרב שלמה הלוי שליט"א המנורה ושמן הזית כסמל החכמה בחנוכה במסכת בבא בתרא דף כה נאמר:"הרוצה שיחכים – ידרים, וסימנך: מנורה בדרום". ורמזי חכמה רבים יש במנורה: על המנורה להיות מקשה אחת, ללמדנו, שאין לחלק את התורה, אלא, כולה מקשה אחת. שבעת הקנים הם סמל לשבעת החכמות שיש בתורה. ורמז לכך מצאנו במשלי ט' א':"חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה" אף שמן הזית מסמל חכמה משום שהוא מובא אל המנורה: במסכת הוריות דף יג כתוב: "חמישה דברים משיבים את הלימוד... הרגיל בשמן זית, דאמר ר' יוחנן:...

    • פרשת השבוע: "וישלח"

      פרשת השבוע וישלח. יעקב וישראל.   בפרשת וישלח, יעקב נותר לבדו מעברו האחד של הנהר ונאבק באיש מסתורי. בסיום המאבק שלא הוכרע, מתברר כי אותו איש מסתורי הוא מלאך. המלאך מבקש מיעקב לשחררו ויעקב דורש ברכה. המלאך שואל את יעקב לשמו ויעקב בתמימותו עונה. במקום לפתוח בברכת "מי שברך את יעקב בן יצחק..." אומר המלאך (ל"ב כט): "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹקים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". אולם שינוי השם אינו מתבצע, ויעקב ממשיך להיות מכונה יעקב ולא ישראל. לאחר ההגעה לבית אל מתגלה אלוקים...

    • פרשת חיי שרה

      פרשת חיי שרהחיי שרהפרשת חיי שרה פותחת בציון עובדת פטירת שרה אמנו. שרה היא האישה הראשונה שהתורה מספרת באופן מפורש על פטירתה. שרה נפטרה בגיל 127 שנה. פרק כ"ג מתאר את קניית מערת המכפלה והשדה אשר סביבה על ידי אברהם לאחוזה הקבר לשרה. תיאור המשא ומתן במאמר אומנות המשא והמתן. שימו לב לכך שיצחק אינו מצוין כלל בפרק זה. בפרק כ"ד, הפרק הארוך ביותר בספר בראשית, מתואר מעשה השידוכין של יצחק. לאחר מות שרה, אברהם דואג להשיא את בנו יצחק. אברהם אינו מעונין שיצחק יתחתן עם אחת מבנות הארץ, אלא צריך להביא לו אשה מהמשפחה. אברהם שולח את עבדו, ומשביעו בשבועה, להביא אשה ליצחק מבית אביו. אברהם שולח את העבד עם רכוש גדול והעבדמגיע לחרן. שמו של עבד אברהם לא...

    • פרשת השבוע: "וירא"

      פרשת השבוע:                                                                                        פרשת וירא - אברהם שרה והמלאכים                                                                                                             אנו למדנו כבר בגיל מוקדם ששלושה מלאכים באו אל אברהם, אולם אברהם יודע שאלו מלאכים רק בשלב מאוחר הרבה יותר. במאמרנו ננסה לשכוח את העובדה שמלאכים באו לבקר את אברהם ונקרא את הסיפור מנקודת המבט של אברהם ושרה החושבים שבאו אנשים רגילים."וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם"-ה' נראה לאברהם. אין לנו ידיעה מה נאמר או קרה שם. בדרך כלל כאשר ה' נראה למישהו מדובר בציווי או בנבואה אחרת. הפרשנים דורשים שה' קיים מצוות ביקור חולים, לראות איך אברהם מתאושש מברית המילה. התורה מדגישה שהיה יום חם במיוחד." פרשת השבוע : "נח"

      פרשת השבוע : פרשת נח היא הפרשה השנייה בספר בראשית ועוסקת בעשרת הדורות שבין אברהם לנח. הפרשה פותחת  בתולדות נח וחוזרת על עובדות שידועות לנו בצורה חלקית (העבודה שנח הוא צדיק ושונה מיתר אנשי דורו) ובצורה מלאה (שלושת בניו).התורה מספקת לנו מידע נוסף על הסיבות למחיית האנושות. בפרשת בראשית נאמר רק כי רבה רעת האדם בארץ, בפרשת נח נוספים גם ממד ההשחתה וממד החמס. עדיין יש דעות שונות ומגוונת במפרשים מה היו חטאי העולם. נח מצטווה להכין תיבת עץ ענקית (אורכה 150 מטרים, רוחבה 25 מטרים וגובהה 15 מטרים) ולאסוף אל התיבה את כל...

    • שמיני עצרת ושמחת תורה

      שמיני עצרת הוא חג נפרד הצמוד לסוכות שנחוג בכ"ב בתשרי. יסודו של חג זה מופיע בתורה (במדבר כט, לה-לח): "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם: מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט: וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהוָה בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם...

    • סוכות ה'תשע"ו. הלכה ודרשה.

      סוכות ה'תשע  ילקוט יוסף-הלכות סוכהסימן תרכה - הלכות סוכהא נאמר בתורה: בסוכות תשבו שבעת ימים וגו', כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. והם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש. וכתב הטור (סי' תרכה), הטעם שנצטוינו לעשות סוכה בחדש תשרי, ולא בחודש ניסן, שהוא זמן יציאתנו ממצרים, לפי שחודש ניסן הוא בתחלת הקיץ, ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו שהיא לפי מצות הבורא יתברך, ולכן ציונו השי''ת לעשות הסוכות בחדש השביעי, שהוא תחלת החורף, שהוא זמן הצינה והגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואילו אנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה, ובזה יראה לכל שאנו...

    • פרשת השבוע "בהעלותך"

      'בהעלותך' עריכה : דוד אגמון בפרשה מסופר על תחילת דרך התהפוכות של דור המדבר וכנגד זה הפרשה פותחת במעשה העלאת הנרות במנורה ונותנת לנו כח להתמודד עם כל ההסתרות והמכשולים שבדרכנו פתיחההפרשה מלאה בהרבה פרטים ועניינים חשובים כל כך עד כי אפשר לאבד את דרכנו בניסיון ללמוד ולהעמיק. אבל יש ענין אחד שבו פותחת הפרשה, שאם נתבונן בפנימיות שלו, נוכל אולי להבין במקצת את הקשר בין כל הדברים. הפרשה נקראת 'בהעלותך' ופותחת בעניין העלאת הנרות במנורה הקדושה שהיתה במשכן. הפרשה אינה עוסקת בבניית המנורה וגם לא ממש בציווי להדליק את הנרות, אלא בהנחיה מה...

    • פרשת השבוע: "בהר"

      'בהר-בחוקותי' עריכה : דוד אגמון הפרשות משלבות את הלימוד על כוחה של אמונה עם ההבנה של העבודה הרוחנית שיש לנו לעשות על מנת להפוך את הקללות והחסרונות שבחיינו לנקודות של אור פתיחהפרשת 'בהר' עוסקת בדבר קדושתה ומעלתה של ארץ ישראל. הפרשה פותחת במצות שמיטה, "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" ובמצות יובל, "יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה--תִּהְיֶה לָכֶם". בהמשך הפרשה ניתנות מצוות נוספות, מצות איסור אונאה בקניית קרקע, איסור ריבית ונשך, איסור מכירה לצמיתות, דיני ממכר בית, דיני נחלת הלויים, איסור עשיית אלילים, פסל ומצבה, ועוד. הפרשה מסיימת במילים פרשת השבוע - 'תזריע-מצורע'

      'תזריע-מצורע' עריכה : דוד אגמון על רקע ספירת העומר באות שתי הפרשות ונותנות לנו כלים ודרך לבניה רוחנית מדוקדקת ומעמיקה. הפרשות מראות לנו כיצד הנגעים שלנו הם המפתח להגיע לענג השלם. זה המסע בין נגע לענג. פתיחהפרשת 'תזריע' פותחת בדיבור על אשה כי תזריע וילדה בן זכר, על ימי נידתה וימי טהרתה, כאשר יולדת בן וכאשר יולדת בת. אולם כל הפרשה עצמה עוסקת בנגע הצרעת וסימניו. בהמשך נראה כיצד מתקשרת הפתיחה לתוכן הפרשה.פרשת 'מצורע' עוסקת בכל הדינים הנוגעים לדרכי הרפואה והכפרה של המצורע, הטיפול של הכהן במצורע, והקורבנות אותם המצורע חייב...

    • בני חורין.

      בני חורין הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל נערך על ידי הרב מוקדש לעלוי נשמתאשר בן חיים   בליל הסדר נאמר כולנו בנעימה את התפלה - ההכרזה עתיקת היומין: "השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין!"מלים אלה, שבשנים הראשונות של קום המדינה כמעט שהיינו מציעים למוחקן ובמקומן להכניס: לשעבר עבדי השתא בני חורין, חוזרות ומקבלות שוב ושוב משמעות אקטואלית נוכח תנאי המציאות בה אנו חיים בשנים האחרונות. בצורה מוחשית ביותר אנו מרגישים עד כמה איננו בני חורין, עד כמה עצמאותנו רופפת והננו תלויים ועומדים בהענקות, בשילומים, בהלואות, במגביות, ועוד יותר מזה - ברצונן ובאינטרסים של המעצמות הגדולות. עד כדי כך שגם ההצלחה בשדה הקרב נהפכת לאפס בפני הלחץ ופחד הניתוק ממקורות הסעד החמרי...

    • פרשת השבוע: "צו"

        'צו' עריכה : דוד אגמון בפרשה זו אנו מקבלים הצצה אל העולם הפנימי שלנו. איך מתמודדים עם מחשבות שליליות והקשר של זה לקורבן העולה שהיו מקריבים הכהנים בבית המקדש. פתיחה"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ". הפרשה פותחת בדיבור השם אל משה לצוות את אהרון הכהן ובניו על תורת קורבן עולה. לאחר מכן, ממשיך הציווי כיצד להקריב קורבן מנחה, קורבן חטאת, קורבן אשם, קורבן שלמים, איך מקריבים, מי מקריב ומי אוכל מבשר הקורבן. הפרשה...

    • הרב הראשי לקהילה הקווקזית: הרב נפתלייב

      הרב הראשי לקהילה הקווקזית: הרב נפתלייבהרב יניב בן רחמים נפתלייב שליט"א.   הרב נפתלייב למד בצעירותו בישיבות 'אוהל משה' ו'שערי ציון'. עוד בהיותו בגיל  17 קיבל את ברכתו של הרב שטיינמן ויצא לשליחות קצרה לקווקז, שם העביר שיעורי תורה ליהודי המקום. כ– 35 מתלמידי קווקז יצאו ללמוד בישיבת לייקווד בארה"ב. בשנים האחרונות הקים הרב נפתלייב  את ישיבת 'מבקשי תורה' לבעלי תשובה, המיועדת לציבור הכללי המבקשים להתקרב לתורה ומצוות. הרב נפתלייב תרם רבות למען הבאים למרכז הרוחני בעכו בפרט ולמען יהודי קווקז ברחבי הארץ והעולם בכלל. הוא זוכה לאהדה ולהערצה רבה בקרב יוצאי קווקז בישראל בשל...

חדשות עמותת קש"ב

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים