דת
×

שגיאה

There was a problem loading image smtDBImageToJPG.asp?DBConn=sDBConn&Catalog=tbl_Weekly&Column=Weekly_Image&IDColumn=Weekly_ID&IDValue=1093 in mod_featcats

There was a problem loading image smtDBImageToJPG.asp?DBConn=sDBConn&Catalog=tbl_Weekly&Column=Weekly_Image&IDColumn=Weekly_ID&IDValue=1089 in mod_featcats

There was a problem loading image smtDBImageToJPG.asp?DBConn=sDBConn&Catalog=tbl_Weekly&Column=Weekly_Image&IDColumn=Weekly_ID&IDValue=1084 in mod_featcats

There was a problem loading image smtDBImageToJPG.asp?DBConn=sDBConn&Catalog=tbl_Weekly&Column=Weekly_Image&IDColumn=Weekly_ID&IDValue=1082 in mod_featcats

דת

פרשת וישב - דמותו של יוסף

 
פרשת וישב עוסקת בעיקר ביוסף. ננסה להבין מה התורה מספרת לנו על יוסף. כידוע יוסף מכונה, יוסף הצדיק, אולם אנו נראה כי כדי להגיע למעמדו זה עשה יוסף דרך ארוכה וקשה ביותר.הדבר הראשון שאנו יודעים על יוסף מופיע בפסוק ב'. יוסף בן 17 הוא רועה צאן כמו כל משפחתו והוא נמצא בעיקר עם בני השפחות, ומביא את דיבתם רעה אל אביהם. התמונה היא של בן צעיר, שאינו מקבל מקום במשפחתו. אחיו הגדולים בני לאה מתנכרים לו והוא גם אינו מתחבר ליתר האחים. שימו לב שפסוק זה מופיע עוד בטרם שמענו על יחס מועדף כלשהו של יעקב כלפי יוסף ומסקנתינו היא כי גם בהתנהגותו של יוסף עצמו היו פגמים שגרמו לאחים לשנוא אותו.
בפסוק הבא, אנו מופתעים לשמוע כי הוצאת הדיבה, שבודאי אינה עניין חיובי, לא זוכה להתייחסות כלל, להיפך, יעקב ששכל את אשתו רחל, מעביר את כל האהבה שלו כלפיה, ליוסף, על חשבון שאר בניו (שכבר היו גדולים). יוסף מכונה בן זקונים, למרות שבנימין צעיר ממנו בשנים רבות.
האחים רואים אתהיחס המועדף אל יוסף, ללא קשר למעשיו או לדבריו של יוסף ומפתחים רגש שינאה חזק כלפי יוסף עד כדי כך שלא יכולים לדבר איתו אפילו ברכת שלום פשוטה.
כנראה שיוסף, לא קורא את המציאות מסביבו כלל ואפילו לא מבין מה האחים מרגישים כלפיו, אטימות זו באה לידי ביטוי בכך שהוא מספר להם את חלומו, שכמובן לא יכול לגרום לשום תוצאה אחרת מלבד שנאה נוספת. גם את החלום השני הוא מספר להם, ופה הוא לא זוכה לתגובה. יש שתיקה רועמת והתעלמות של האחים. יוסף מספר את החלום לאביו, שוב לא ברור לשם מה ואביו גוער בו. היינו מצפים אולי שגערה זו קצת תאזן את הסיפור אבל כנראה שפעלה פעולה הפוכה. האחים מקנאים בו (לא שונאים אותו יותר אלא מקנאים, וכנראה גם הם מתחילים להאמין שיש משהו בדברי החלומות).
יעקב כמוהו כיוסף, כלל לא מבחן בשנאה זו. יעקב שולח את יוסף לראות מה שלום האחרים, הנמצאים הרחק בשכם, ויוסף הולך בשמחה. יוסף כלל אינו מבין לאיזו צרה הוא עומד להיכנס ומבחינתו האחווה עדיין קיימת שכן הוא עונה בפירוש "את אחי אנכי מבקש" לאיש ששואל אותו מה הוא מחפש. 
האחים רואים את יוסף מרחוק ורוצים להורגו. הטעם לרצון זה הוא שבכך יבטלו את חלומותיו. שוב ראייה לכך שהאחים האמינו כבר בנכונות החלום. ראובן כבכור מתערב ומציע רק לזרוק אותו לבור מתוך מחשבה שהוא יציל אותו אחר כך. בדרך כלל לבן הבכור יש מילה אחרונה על יתר אחיו, לא ברור למה ראובן לא יכול היה לבטל את כל התוכנית ופשוט להגיד להם שלא בא בחשבון. כנראה גם מעמדו של ראובן התערער לאחר פרשת בלהה בצורה שהאחים לא ראו בו יותר דמות סמכותית. האחים מפשיטים מיוסף את הכותונת, כנראה להוציא באופן מיידי את הזעם שלהם עליו ומשליכים אותו לבור. לאחר מכן האחים יושבים לאכול כאילו לא קרה כלום. פעולה המראה עד כמה יחסם ליוסף היה מנוכר. יהודה מציע למכור את יוסף, אבל שימו לב שהצעתו היא למכור את יוסף במקום להורגו. האם ייתכן כי האחים עדיין רצו להרוג את יוסף, או להשאירו בבור עד שיגווע? מאחר וגם יהודה לא יכול לשים סוף פסוק לסיפור ולשחרר באופן מיידי את יוסף, הרי שאנו מבינים (כפי שהבינו רוב הפרשנים) כי אותם אחים שהגו את המזימה הם שמעון ולוי, שאפילו ראובן ויהודה (אמנם לחוד) לא מסוגלים להם. יוסף נמכר (והפסוקים בתורה תמוהים מאד מאחר וצורת העיסקה לא ברורה ומעורבים שם האחים וסוחרים מדינים מצרים ישמעאלים ומדנים). ראובן שלא היה עם האחים (ולא ברור לאן הלך) חוזר ורואה שיוסף אינו בבור וקורע את בגדיו. ראובן חוזר לאחיו (כלומר גם האחים התרחקו מהבור) וכלל לא ברור אם הם מספרים לו כי מכרו את יוסף. כדי לטשטש את עקבותיהם הם מכתימים את כותנת יוסף בדם ושולחים אל אביהם. שימו לב לפסוקים לב-לו. יוסף אינו מוזכר בהם בשמו אלא בתיאור "בן", ובפסוק האחרון כדי לסמל את הפיכתו לעבד, שבימים ההם מעמדו היה כמעמדו של חפץ דומם, הוא מופיע חסר כינוי במשפט "והמדנים מכרו אותו".
יוסף שמגיע למצרים נמכר לעבד ומאז מצבו רק משתפר. התורה מספרת לנו כי ה' עם יוסף, וכי הוא מצליח וכי בעליו המצרי נהנה מאד מהצלחה זו של יוסף. גם מבחינה חיצונית יוסף מתואר כיפה תואר ויפה מראה, תיאור הזהה לתיאורה של רחל אמו. יופיו של יוסף מעורר עליו את תאוותה של אשת פוטיפר. יוסף מסרב וממאן ולפי פשט התורה עומד בכך בגבורה וטעמו לסירוב הוא גם כי אינו יכול לפגוע באמון של פוטיפר וגם אין הוא יכול לחטוא כלפי אלקים. בכך יוסף כבר מגלה רגישות יתר לסביבה שבה הוא נמצא. לעומת חוסר הרגישות למצוקות ולרגשות של אחיו, יוסף מבין בדיוק איפה הוא נמצא ומה הוא אינו יכול לעשות. 
יוסף גם לא מנסה כלל להתגונן כאשר מאשימים אותו (או מפני שחשב שלא יאמינו לו, אולם מאחר ופוטיפר סמך עליו כל כך אפשר להניח שהוא מאמין לו יותר מלאשתו, וייתכן כי הוא העדיף להיות בכלא ולא לעמוד בנסיונות הפיתוי היומיומיים ואולי הבין כי מיצה את תפקידו בבית פוטיפר ומשם לא יוכל להתקדם).שימו לב שלא כתוב שפוטיפר כעס על יוסף אלא בצורה סתמית: "ויחר אפו". ייתכן לפרש כי פוטיפר האמין שאכן יוסף חף מפשע אולם לאחר ההצגה של אשתו לא הייתה לו הרבה ברירה והוא כעס על כך שהוא מאבד את העבד המוצלח שהיה לו. יוסף מועבר לבית האסורים וגם שם הוא מצליח ומקודם בדרגות.
יוסף מתמנה לשרת שני שרים בכירים בממלכה שהושלכו לבית הכלא. יוסף ער לרגשות שלהם ורואה אותם עצובים ומנסה להתעניין מה הבעייה. יוסף מציע את עזרתו בפתירת החלומות, אולם את הפתרון הוא משייך לא לעצמו כדרך חרטומי מצרים אלא לאלוקים. יוסף פותר את החלומות (וכפי שציינתי בתקציר הפרשה, הפתרון הוא הגיוני ואינו דורש ניחושים מיוחדים). יוסף מנצל את המצב ומבקש משר המשקים שיעזור לו להשתחרר. לכאורה פעולה זו נראית לנו הגיונית, יש הזדמנות אז תנצל אותה. שר האופים מבקש לפתור גם את חלומו, ויוסף, עונה לו בשורה נוראית. צורת התשובה של יוסף, אינה נעימה ואולי מראה כי עדיין יוסף אינו רגיש מספיק לזולתו. יוסף מבקש משר המשקים שיזכרו במילים (מ' טו): "כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר". נראה מדברים אלו שיוסף רוצה חנינה ואת היכולת לחזור לארצו (הרחבה בנושא מדוע נענש יוסף).
ההזדמנות הבאה של יוסף מגיעה אחר שנתיים והיא כבר בפרשת מקץ. יוסף מגיע לעמוד לפני פרעה ועליו לפתור את החלום. שוב יוסף מודיע ישירות לפני פרעה כי לו אין כוחות אולם האלוקים יענה את שלום פרעה. יוסף מדגיש בפתרון את העובדה שהמסר הוא מסר אלוקי. יוסף מבין שיש לו הזדמנות ואפילו משיא עצות לפרעה (בחוצפה מסוימת, אולם יוסף מבין שזו ההזדמנות וחייבים לנצל אותה). העצה התקבלה ויוסף מוצא את עצמו ממונה על מצרים.בנקודה זו מתחילה השאלה הקשה מדוע יוסף לא עושה מאמצים לחזור לארצו, לברר מה שלום אביו וכו'. פשט הכתוב סותם שאלה זו ורבו הדרשות בנושא. המידע היחידי הידוע לנו הוא הסיבות לשמות בניו של יוסף 
(מ"א נא-נב): "וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי-נַשַּׁנִי אֱלֹוהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי: וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי". יוסף עדיין זוכר את ארצו ואת בית אביו אולם נראה שזה בתור זכרון ולא בתור שאיפה לחזור לשם, למרות שמצרים היא ארץ עוני, נראה שיוסף מבין שהוא צריך להישאר שם ואינו יכול כלל לחזור לארצו. 
כאשר אחי יוסף באים אליו יוסף מתנכר להם, עדיין רואים אנחנו יחס של נקמה, נאמר גם בפירוש כי יוסף זוכר את החלומות ואולי הוא כבר מבין שהחלום הראשון התגשם (האחים כולם השתחוו לו), יוסף בעורמה מוציא מהם את העובדה (שהוא כבר יודע) שיש להם עוד אח ודורש להביאו. דרישה זו מטרתה היא להביא אליו את בנימין. מבחינת יוסף, בנימין הוא ילד בסיכון, ואין לדעת מה יעשו לו האחים כאשר הוא יגדל. האחים מבינים שנפלו לצרה וגם יודעים לקשר אותה היטב לאותה מכירה מלפני שנים רבות, כפי שמוכיחים הפסוקים:
ל"ז יט: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא"
מב" כא: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת"
שימו לב למילותיו של ראובן בפסוק כב: "וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם-דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ".
כאן יש הפתעה ראשונה ליוסף. ראובן חושב שיוסף מת! האחים כלל לא גילו לו שמכרו את יוסף. יוסף פתאום מבין שאולי לא כל האחים בדיוק ידעו מה קורה, וסדק ההתנכרות שלו נפגם. יוסף מבין מהר מאד כי כנראה שמעון ולוי מסוכנים כדהם ביחד (ובודאי מעשה שכם זכור לו), מפריד ביניהם ואוסר את שמעון.
יוסף אינו לוקח את הכסף אותו הביאו האחים לקנות אוכל, אלא טומן את הכסף בחזרה בשקיהם של האחים ללא ידיעתם, אולי כדי לראות איך יתנהגו בפעם הבאה, אולי כדי לרמוז להם על המכירה שהם ביצעו ואולי כדי לתת להם רמז שהוא יוסף. בפעם הבאה שהאחים יורדים עם בנימין, הם כבר זוכים לכבוד כמו אחמ"ים. מביאים אותם לבית יוסף, הם מתרחצים ואוכלים שם ומקבלים מתנות גדולות מאד. האחים תמהים ואין להם מושג מה פשר ההתנהגות הזו.
יוסף טומן את גביעו בשקו של בנימין. יוסף מתכנן להאשים את בנימין בגניבה, ולפי משפט הימים, הגנב נהפך לעבד. בדרך זו יוסף משוכנע שהאחים יחזרו לארצם ובנימין יישאר אצלו (שהרי האחים בודאי ישמחוו לפהיטר ממנו כמו שנפטרו מיוסף) אולם כל האחים חוזרים מצרימה ובפרשת ויגש יש הפתעות נוספות.
יהודה מתחנן על נפשו להישאר במצרים כעבד של יוסף ורק שבנימין יוכל לחזור. ייתכן שבנימין לא בסיכון, כמו כן שומע יוסף לראשונה כי גם יעקב כלל לא יודע מה קרה לו וכי הוא חושב שחיה רעה אכלתהו.
לא ברור מה יוסף חשב, ייתכן וחשב כי אביו יעקב שותף בנושא המכירה (הרי הוא לא ידע שהאחים רצו להרוג אותו), ייתכן כי רצה לחכות שכל חלומותיו יתגשמו, אולם הנאום של יהודה והגילויים החדשים בעקבותיו שליעקב אין מושג מה קרה והאחים מוכנים להקריב את עצמם תמורת בנימין ממוטטים את כל המחשבות האלו ולא משאירות ליוסף ברירה אלא להתגלות לאחיו. יוסף ממהר לסלוח לאחיו ולעודד אותם כי הכל מאת אלוקים. יוסף חוזר על אותם מילים שנים רבות אחר כך כשיעקב כבר מת והאחים מבקשים ממנו שוב סליחה מפורשת. יוסף אינו מראה כעס כלשהו כלפי האחים וכנראה המחילה שלו הייתה גמורה.
מצאנו שיוסף התגלגל מנער הרואה את עצמו במרכז, לשליט על ארץ הרגיש למצוקות הזולת, העומד בנסיונות פיתוי, והעושה את כל מעשיו בשם אלוקים. דרך ארוכה עשה יוסף מהיותו נער ועד היותו יוסף הצדיק.
הלכות ומנהגי חנוכה‎
עפ"י מרן הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

ההלכות לקוחות מספר "ילקוט יוסף" (שם הכרך: קיצור שולחן ערוך חלק ב) לרב יצחק יוסף שליט"א (בנו של מרן שליט"א, רבה של ירושלים וראש ישיבת חזון-עובדיה) עפ"י הלכותיו והנהגותיו של מרן זצ"ל. הערות שהוספנו מופיעות ב{סוגריים מסולסלות}.‎
סימן תרע: דברים האסורים והמותרים בחנוכה‎
 
הלכה א: סיבת חג החנוכה‎

בתקופת הבית השני גזרו מלכי יון גזירות על ישראל, וביטלו אותם מדתם, ולא הניחום לעסוק בתורה ובמצות, ולחצום לחצץ גדול, ופשטו ידיהן בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות, והיה צר לישראל מפניהם, עד שריחם עליהם ה' אלוקי אבותינו והצילם מידם, וגברו בני חשמונאי הכוהנים, והרגום, והושעיו את ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה המלכות לישראל, ונתמשכה יותר ממאתיים שנה, עד חורבן הבית השני. ‎
 
וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, נכנסו להיכל בכ"ה בכסלו ולא מצאו שמן טהור להדליק המנורה שבבית המקדש, אלא פך אחד של שמן, שלא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, ונעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו רבותינו שבדור ההוא, שיהיו שמונה ימים אלו, החל מיום כ"ה בכסלו ולהלאה, ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם נרות בכל לילה משמונת הלילות, לפרסם הנס ולגלותו, וימים אלו נקראים "חנוכה".‎
 
 
הלכה ב: מנהג הנשים לא לעשות מלאכה בעוד הנרות דולקים‎

נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות שבבית דולקים, ואין להקל להן. אבל יש נשים שנהגו שלא לעשות מלאכה בכל החנוכה, ויש לבטל מנהגן, כי הבטלה מביאה לידי שעמום וכו'. ומכל מקום, יש אומרים שטוב לנשים להימנע ממלאכות כבדות שיש בהן טירחה יתירה, על כל פנים, ביום ראשון ושמיני של חנוכה. אבל האנשים אינם נמנעים משום מלאכה.‎
 
 
הלכה ג: ללמוד הלכות חנוכה‎

נכון ללמוד הלכות חנוכה בחנוכה, כדי לדעת פרטי ההלכות.‎
 
 
הלכה ד: איסור הספד ותענית בחנוכה‎

קבעו חז"ל את שמונת ימי החנוכה לשמחה והלל, ולכן אין להספיד בהם על מת, אלא לחכם בפניו, וכן אסור להתענות בחנוכה, אבל ביום שלפניהם ושלאחריהם, מותר.‎
 
 
הלכה ה: שלא לפקוד קברי ההורים בחנוכה‎

נכון שלא לבקר בימים אלו בבית הקברות ביום פקודת השנה לאב ואם, או ביום השבעה והשלושים, מפני שמתעוררים לבכי ולמספד על יד הקבר, ולכן באופן כזה יקדימו לבקר לפני חנוכה, או יאחרו לבקר לאחר החנוכה, ועדיף יותר להקדים.‎
 
 
הלכה ו: ביקור בקברי צדיקים בחנוכה‎

יש אומרים שמותר לבקר אצל קברי הצדיקים, התנאים והאמוראים, בימי החנוכה ובחול המועד, ויש חולקים, והמקל בזה יש לו על מה לסמוך.‎
 
 
הלכה ז: שיש לבטל מנהג שלא לומר קדיש על הורים בחנוכה‎

יש שנהגו שהאבלים על אב ואם אינם אומרים קדיש בחנוכה, והוא מנהג גרוע, ואם אפשר לבטלו בהסברה נעימה, הנה מה טוב, ואם לאו - לא יבטלוהו ביד חזקה, מפני המחלוקת.‎
 
 
הלכה ח: אונן פטור מנר חנוכה‎

האונן פטור מנר חנוכה, ואם יש לו אישה, אשתו תדליק עם ברכה, ואם הוא מתגורר בגפו, ידליקו לו אחרים נר חנוכה, ולא יברכו. (כף החיים, סימן תרע, אות כ)‎
 
 
הלכה ט: דיני אבילות וניחום אבלים בחנוכה‎

דיני אבילות נוהגים בחנוכה לדברי הכל, וקורעים על הקרובים, וכן מבקרים ומנחמים את האבל בחנוכה.‎
 
 
הלכה י: סעודות חנוכה‎

יש אומרים שריבוי הסעודות, שמרבים בהם בימי חנוכה, אינם אלא סעודות הרשות, שלא קבעום חכמים למשתה ולשמחה, ויש חולקים ואומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות הללו. ונוהגים לומר זמירות ותשבחות לה' יתברך בסעודות הללו, ואז נחשבות לסעודות מצוה. ומה טוב ומה נעים לנצל מסיבות אלו לדרשות בדברי תורה ויראת ה' טהורה, לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ואז בוודאי שנחשבות סעודות מצווה.‎
 
 
הלכה יא: מנהג אכילת גבינה בחנוכה‎

יש הנוהגים לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב.‎
 
 
סימן תרעא: סדר הדלקת נר חנוכה ומקום הנחתו‎
 
הלכה א: להיזהר בהדלקת נרות חנוכה, ואפילו מי שידו אינה משגת‎

צריך להיזהר מאוד מהדלקת נרות חנוכה, כי היא מצוה חביבה עד מאוד, לפרסם את הנס בהודאה לה' יתברך על הניסים שעשה לנו, והעושה כן זוכה לבנים תלמידי חכמים (מסכת שבת דף כ"ג). ‎
 
ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מוכר כסותו או נותנן בעבוט שלם, כדי להשיג דמי שמן את נרות חנוכה. וכן חייב להשכיר עצמו לפועל כדי שיוכל ליקח שמן להדלקה, כדי שיעור נר אחד לכל לילה. לכן מצֻווים כל גבאי צדקה להשגיח על העניים, ולתת להם גם שמן להדלקת נרות חנוכה, אלא שאינם מצֻווים לתת להם יותר נרא אחד בכל לילה, כפי עיקר הדין של המצווה.‎
 
 
הלכה ב: נרות חנוכה לאלמנה הניזונית מנכסי יתומים‎

וכן אלמנה הניזונית מנכסי יתומים, צריכים לתת לה לקניית שמן לנרות חנוכה, כיוום שאף הנשים חייבות בנר חנוכה. אולם, גם בזה אין לחייב את היתומים לתת לה יותר מכדי נר אחד לכל לילה, ואין לכוף את היתומים לשלם לה להידור מצוה.‎
 
 
הלכה ג: כמה נרות צריך להדליק בחנוכה?‎

מעיקר הדין די בנר אחד לכל בית ובית מישראל, בין שבני הבית מרובים, בין שהם מועטים, אולם נהגו להדר במצוה זו, ומנהג הספרדים שבלילה הראשון מדליקים רנ אחד לכל בני הבית, ומכאן ואילך מוסיפים והולכים להדליק נר אחד לכל לילה, עד שבלילה האחרון יהיו שמונה נרות. ואפילו {אם} בני הבית מרובים, אין מדליקין יותר.‎
 
 
הלכה ד: מי שאין לו מספיק שמן להדלקה במשך כל הימים‎

מי שאין לו שמן לכל שמונת ימי חנוכה, אלא רק כדי הדלקת לילה אחד, לא יחלק את השמן כדי להדליק מעט בכל לילה לפרסם הנס, אלא ידליק כשיעור בלילה הראשון. ואם לא יישאר ללילות האחרים, אין בכך כלום, דאנוס רחמנא פטריה {=הקב"ה פוטר את מי שנאנס ולא עשה את המצוה}. ‎
 
ומכל מקום, אם בליל ב' או ליל ג' והלאה יש לו שמן כשיעור החיוב וההידור, וחושש פן לא יישאר לו למחר, מוטב שידליק רק החיוב, ואת הנר של ההידור יניח למחר.‎
 
ומי שאין לו שמן הרבה בלי שמיני, כדי שיספיק לשמונה נרות, יתן באחד {הנרות} שמן כשיעור, כדי שיוכל לברך עליו, ו{את} הנותר יחלק לכולם {=לכל שאר הנרות}, {מפני ש}אם ייתן בכולם שווה בשווה, לא יוכל לברך, הואיל ואין באף אחד מהם כשיעור.‎
 
 
הלכה ה: אם לא היה שמן להדר בתחילת הלילה, ונזדמן לאחר מכן‎

אם בליל שני או יותר מכן, הדליק רק נר אחד, מפני שלא היה לו יותר שמן, ושוב נזדמן לו {בהמשך אותו הלילה} עוד שמן שיוכל להספיק לשיעור של המהדרין, ידליק {את שאר הנרות של} ההידור בלי ברכה.‎
 
 
הלכה ו: אם מילא קערה שמן והקיפה פתילות‎

אם מילא קערה שמן, והקיפה פתילות, יש לו לכוף עליה בתחילה כלי, ורק אחר כך להדליק, ואז כל פתילה עולה לנר אחד. ואם לא כפה עליה כלי, אפילו לאחד לא עולה. ואם הדליק ואחר כך כפה עליה כלי, יכבה הנר, ויחזור וידליק נר חנוכה, אך לא יברך.‎
 
 
הלכה ז: לכתחילה יש להדליק את הנרות עד גובה 80 ס"מ מקרקע הדירה‎

מצות הנחת נרות חנוכה היא בתוך עשרה טפחים (80 ס"מ) מקרקע הדירה. ואם הניחם למעלה מעשרה טפחים, יצא {ידי חובת המצוה}. ויש להניחם למעלה מג' טפחים. ואם הניחם למעלה מעשרים אמה מקרקע הדירה (9.60 מטר), לא יצא {ידי חובת המצוה} אף בדיעבד, וצריך לכבות את החנוכיה, ולהניחה במקום הכשר ויחזור וידליקנה, אך לא יברך שנית.‎
 
 
הלכה ח: מצווה על הדרים בקומות הנמוכות להניח החנוכיה בחלון הפתוח לרשות הרבים‎

הדר בעלייה, מצווה שיניח נרות חנוכה בחלון או במרפסת, או בגזוזטרא הסמוכה לרשות הרבים, כדי לקיים פרסומי ניסא, וטוב להניח נרות החנוכה בתוך פנס של זכוכית {שיגן מרוח וגשם}, ולהעמידם באויר המרפסת, כדי שיירָאו לעוברים ושבים שברשות הרבים. ואם הוא גר בקומה שהמרפסת גבוהה מקרקע רשות הרבים עשרים אמה (9.60 מטר), יניח הנרות בפתח הדירה מבפנים, הואיל ואין בזה היכר כל כך לבני רשות הרבים.‎
 
 
הלכה ט: הנחת החנוכיה אצל מי שלא נכלל בסעיף ח‎

מצוה להניח נרות החנוכה בטפח הסמוך לפתח {=הכניסה לביית} שמשמאל הנכנס, כדי שתהיה המזוזה מימין, ונרות חנוכה משמאל, וכשהוא נכנס ויוצא, הרי הוא מוקף במצוות, ובייחוד כשנכנס בטלית קטן מצוייצת כהלכתה, אשר עליו יכוון מה שכתוב "והחוט המשולש לא במהרה ינתק".‎
 
 
הלכה י: דירה שיש לה שתי כניסות‎

דירה שיש לה שני פתחים משתי רוחות {=כיוונים}, צריך להדליק נרות חנוכה בשתיהן, מפני החשד, שיסברו שלא הדליק נר חנוכה כלל. ויש אומרים שבזמן הזה, שכולם מדליקים נרות בפנים ממש, ואין שום היכר לבני רשות הרבים, אין מדליקים אלא בפתח אחד.‎
 
 
הלכה יא: דין אורח שמייחדים לו חדר ללינה‎

אורח שמייחדים לו חדר בפני עצמו ללון שם, אף שיש לחדר פתח בפני עצמו, אינו צריך להדליק נרות חנוכה בחדרו, שבזמן הזה אין חוששין לחשד שיחשדוהו שאינו מדליק נרות חנוכה, שבלאו הכי כל ההיכר הוא רק לבני הבית, והם יודעים שהוא יצא ידי חובתו בהדלקת הנרות של בעל הבית. ואם ירצה להחמיר על עצמו ולהדליק בחדרו, אינו רשאי לברך.‎
 
 
הלכה יב: הנוסע בדרכים ללא לינה בלילה‎

הנוסע בספינה או ברכבת, ואפשר להדליק שם נרות חנוכה, נכון להדליק, שאין צריך בית קבוע לכך, כל {עוד ידוע לו} שלא יגיע לביתו באותה לילה, וכן אין מדליקין עליו בביתו.‎
 
 
סימן תרעב: זמן הדלקת נר חנוכה‎
 
הלכה א: אסור לאכול או ללמוד חצי שעה לפני זמן ההדלקה‎

אסור לאכול או ללמוד חצי שעה לפני זמן הדלקת נרות חנוכה (דהיינו כרבע שעה לפני השקיעה), ואפילו {אם} התפלל מנחה וערבים מבעוד יום, עד שידליק נרות חנוכה, ו{האיסור לאכול הוא} דוקא סעודת קבע, שהוא יותר מ{שיעור} 'כביצה' פת, אבל בפחות מכן, וכן אכילת פירות וכדומה - מותר. וכן אסור להתחיל במלאכה או בלימוד לפני שידליק נרות חנוכה. ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שנרות החנוכה שבבית דולקות, ואין להקל להן.‎
 
 
הלכה ב: לכתחילה זמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים, תוך חצי שעה‎

זמן הדלקת נר חנוכה הוא בצאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת החמה. וקודם יתפלל תפילת ערבית, ואחר כך ידליק נרות חנוכה, {מפני} ש"תדיר ואינו תדיר, תדיר קודם", ונמשך זמנה {=זמן ההדלקה} "עד שתכלה הרגל מן השוק", דהיינו כמו חצי שעה אחר צאת הכוכבים. ומכל מקום, אם לא הדליק בתחילת הלילה, מדליק והולך כל הלילה. ואם לא הדליק עד שעלה עמוד השחר, ידליק אז בלי ברכה.‎
 
 
הלכה ג: בעניין חיילים המדליקים ומכבים לפני החשיכה ‎

חיילי הצבא, שאינם יכולים להדליק נר חנוכה עם זמן צאת הכוכבים, מסיבה בטחונית (ואין מדליקין עליהם בבתיהם), ורוצים להדליק נר חנוכה לפני השקיעה, ולכבותו עם רדת החשיכה, אין להם לברך בהדלקה זו, דחשיב {=שנחשבת} ברכה לבטלה לכולי עלמא {=לכל הדיעות}, כיוון שאינו נשאר דלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים.‎
 
 
הלכה ד: שיעורי תורה לפני הדלקת הנרות‎

בתי כנסת שמתקיימים בהם בכל יום שיעורי תורה עם קהל המתפללים, בין תפילת מנחה לערבית, אם נראה למגיד-השיעור שהקהל יחזרו לשיעור לאחר הדקת נרות חנוכה, יש להעדיף קיום מצוות ההדלקה בזמנה, דהיינו שהציבור ילך לביתו להדליק עם צאת הכוכבים. אבל אם קיים חשש, שאם ילכו לביתם להדליק נר חנוכה, יימנעו מלחזור לשיעור, יש לקיים את השיעור כמו בכל יום, ולאחר השיעור ילכו להדליק נר חנוכה בביתם.‎
 
 
הלכה ה: בעל שמתעכב בעסקו יאמר לאשתו שתדליק‎

בעל חנות שסוגר את חנותו בשעת ערב מאוחרת, יאמר לאישתו שתדליק נר חנוכה בביתו בצאת הכוכבים, ו{הוא} ייצא ידי חובה בהדלקתה. ועדיף לנהוג כך מאשר שבעל הבית ידליק בעצמו בלילה, אחר חצי שעה מצאת הכוכבים.‎
 
 
הלכה ו: בן המתארח אצל אביו בשבת חנוכה‎

בן המתארח אצל אביו בשבת חנוכה, ויוצא מביתו ביום שישי אחר פלג המנחה כדי ללכת לאביו, ועתיד לחזור לביתו בלילה, יש אומרים שידליק בביתו אחר פלג המנחה, באופן שהנרות ידלקו עד אחר חצי שעה מצאת הכוכבים, שמאחר וחוזר לישון בביתו, החיוב הוא על הבית.‎
 
 
הלכה ז: אין תשלומין להדלקת נרות חנוכה‎

מי שנאנס ולא הדליק לילה אחת, אין לו תשלומן למחר, אלא מדליק למחר כמספר הנרות שמדליקים כל העולם‎
 
 
סימן תרעג הלכה א: באיזה שמן להדליק‎

כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ושמן זית מצוה מן המובחר. וכן מצוה מן המובחר לעשות את הפתילה מצמר-גפן. ואף על פי שגם נרות שעוה כשרים להדלקת נרות חנוכה, עיקר המצוה בשמן, הואיל והנס קרה בשמן בבית המקדש.‎
 
 
סימן תרעג הלכה י: אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, טעם השמש‎

אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, ואפילו לבדוק מעות או למנותם לאור החנוכיה - אסור, אע"פ שזהו תשמיש עראי. ואפילו תשמיש של קדושה, כגון ללמוד, אסור. ולכן נוהגים להדליק נר נוסף, הנקרא "שַמָש", כדי שאם ישתמש לאורה, יהיה זה לאור השמש. ויש להניח הנר הנוסף (השמש) גבוה מכל הנרות, או רחוק קצת מהם, כדי שיהיה ניכר שאינו מנרות המצווה.‎
 
 
סימן תרעה: ההדלקה‎
 
הלכה א: ההדלקה עצמה עושה את המצוה‎

הדלקה עושה מצווה, ולא יסלק ידו מההדלקה עד אשר ידליק רוב הפתילה היוצאת מהנר. לפיכך, אם כבתה בתוך חצי שעה להדלקתה, אינו זקוק לה לחזור ולהדליקה, שמיד בגמר ההדלקה נעשית מצוותה. ואפילו {אם} כבתה בערב שבת מבעוד יום, קודם קבלת שבת, אינו זקוק לה. ‎
וכן, אם לאחר שהדליקה, בא לתקנה, וכיבה אותה בשוגג, אינו זקוק לה.‎
וכן, אם לאחר שהדליקה נפתחה הדלת, או החלון, ונכבית על ידי רוח פרצים, וכדומה, אין צריך לחזור ולהדליקה. אבל אם נכבית מפני שהעמידה במקום שרוח מצוייה מנשבת, והיה צפוי מראש שלא תוכל להחזיק מעמד בפני הרוח, לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולהדליקה, אך לא יברך שנית.‎
ואפילו אם כיבה אותה במזיד, שבוודאי חייב הוא מן הדין לחזור והלדליקה, אין צריך לחזור ולברך.‎
 
ומכל מקום, אפילו אם כבתה בשוגג, הרוצה לזכות במצוה שלימה, יחזור וידליקנה בלי ברכה, שאין זה גרוע מן המהדרין. אבל אחר שדלקה חצי שעה, מותר לכבותה אף לכתחילה, וכל שכן שאין תריך לחזור ולהדליקה. (יביע אומר ד/נב).‎
 
 
הלכה ב: ההדלקה צריכה להיות במקום בו מונחת החנוכיה‎

צריך להדליק נרות החנוכה במקום הנחתם. ואם בעל הבית חולה, אינו רשאי להדליקה סמוך למיטתו, ואחר כך יעבירוה למקומה, אלא יצווה לאחד מבני ביתו, שיברך וידליק, ויוצא ידי חובה.‎
 
 
הלכה ג: צריך להדליק נר שידלוק לפחות חצי שעה, אחרת לא יוצאים ידי חובה‎

צריך שיתן שמן בנרות חנוכה כשיעור שידלקו לפחות חצי שעה. וכן, אם מדליק נר שעוה, צריך שיהיה בו כשיעור הנ"ל. ואם הדליק בנר שהוא קטן משיעור הנזכר, אפילו {אם הוא} הוסיף אחר כך שמן כשיעור, לא יצא {ידי חובה}, מפני שצריך להיות שמן כשיעור הדרוש לפי הדין בעת ההדלקה, שההקלה עושה מצווה.‎
 
ולכן, על כל אדם שבא להדליק נר חנוכה, להסתכל ולבדוק היטב בנרות החנוכה, ועיניו יחזו ויבחנו אם יש שמן מספיק לשיעור חצי שעה, כי קורה לפעמים שלא נתן שמן מספיק בנרות, או שנשפך ממנו על ידי דחיפה או מקרה אחר. ורק אחר שיהיה נוכח שיש שמן שיעור הנ"ל, יברך ברכות ההדלקה וידליק.‎
 
 
הלכה ד: אם הרגיש רק לאחר ההדלקה שהנר לא ידלוק אפילו חצי שעה‎

אם אחר שבירך והדליק, הרגיש כעבור זמן שלא היה שמן כשיעור בתוך הנרות, יש לו לכבותם, ולאחר שיוסיף שמן עד השיעור, יחזור וידליק בלי ברכה.‎
 
 
הלכה ה: טוב שילדיו שהגיעו לחינוך ידליקו את נרות ההידור‎

טוב לחנך את בניו הקטנים שהגיעו לחינוך, בהדלקת נרות ההידור שבכל ערב. אבל אם לא הגיעו לחינוך, אין לתת להם להדליק בנרות החנוכה שהוא יוצא בה. ונר השמש מותר להדליקו אפילו על ידי תינוק {=ילד קטן} שלא הגיע לחינוך, הואיל ואין בו שום קדושה.‎
 
 
הלכה ו: נשים חייבות בהדלקה, ומוציאות את בעליהן ידי חובה‎

נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. והאישה מוציאה את בעלה ידי חובת הדלקת נרות חנוכה. ולפיכך, כשבעל הבית נאלץ להיעדר מביתו בזמן ההדלקה, עד לשעה מאוחרת בלילה, ראוי ונכון שיְמָנֵה את אישתו להדליק נרות חנוכה עם צאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת השמש, ובזה גם הוא יוצא ידי חובה, ש"שלוחו של אדם כמותו". והאישה מברכת בנוסח הרגיל: "להדליק נר חנוכה". ואם בירכה "על הדלקת נר חנוכה", אינה {חוזרת ו}מברכת שוב. (יחווה דעת ג/נא)‎
 
 
הלכה ז: מי שאשתו מדלקת עליו בביתו יוצא ידי חובתו בעל כרחו‎

מי שלן בבית מלון לרגל עסקיו, ואשתו מדלקת עליו בביתו, אינו רשאי לכוון בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בהדלקת נרות החנוכה שמדליקה עליו אשתו בביתם, ולהדליק נר עם ברכה בחדרו במלון, שחובת נר חנוכה הוא חובת איש וביתו, ואינו חובת גברא בלבד, ועל כרחו יוצא ידי חובתו במה שאשתו מדלקת עליו. (יביע אומר ה/יז ד, יחווה דעת ו/מג)‎
 
 
סימן תרעו/ז: סדר הברכות וההדלקה‎
 
הלכה א: הברכות על הדלקת הנרות‎

המדליק נרות חנוכה, צריך לברך בלילה הראשון ג' ברכות: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה", "שעשה ניסים" וכו', ו"שהחיינו". ובשאר לילות מברך שתי ברכות הראשונות בלבד. ונתנו המפרשים סימן לסדר ג' הברכות בלילה הראשון: "עשה לך שרף (לשון שריפה, להדליק), ושים אותו על נס (שעשה ניסים), וראה אותו וחי (שהחיינו)". (יחווה דעת ו/מג)‎
 
 
הלכה ב: "להדליק נר חנוכה"‎

נוסח הברכה הראשונה: "להדליק נר חנוכה" ולא "של חנוכה". ואם טעה ובירך להדליק נר "של" חנוכה, יצא {ידי חובה}.‎
 
 
הלכה ג: ההדלקה מיד לאחר הברכות‎

שלושת הברכות הנזכרים לעיל, צריך לאומרם לפני ההדלקה, וכמו שאמרו חז"ל: כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן. ולא יתחיל להדליק עד שיסיים לברך את כל שלושת הברכות {בלילה הראשון, ובלילה השני ואילך את שתי הברכות}. ואחר שבירך {את הברכות} על ההדלקה, לא יפסיק אפילו ברמז עד שיתחיל בהדלקה. ומכל מקום רשאי לרמוז שיביאו לו שמן או גפרור, כיוון שהוא צורך ההדלקה. ובדיעבד, אפילו {אם} הפסיק בדיבור, אינו חוזר ומברך.‎
 
 
הלכה ד: דין הפסק לאחר ההדלקה‎

אחר שהדליק נר החיוב, מותר, אף בשאר לילות, להפסיק לעניית קדיש וקדושה, ולאמן דברכות, ולשאול מפני היראה, ולהשיב מפני הכבוד, אע"פ שעדיין לא הדליק את נרות ההידור. וכן הנוסח שנוהגים לומר בזמן הדלקת נרות חנוכה, "הנרות הללו אנו מדליקים" וכו', יש לאומרו לאחר שסילק ידו מהדלקת הנר הראשון, ולא קודם לכן, מפני חשש הפסק.‎
 
 
הלכה ה: מנהג אמירת מזמור שיר חנוכת הבית לדוד‎

מנהג טוב לומר אחר הדלקת נר חנוכה "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", כל המזמור {שהוא מזמור ל' בתהילים}.‎
 
 
הלכה ו: אם שכח לברך, ונזכר באמצע הדלקת הנרות‎

אם שכח לברך על הדלקת נרות חנוכה, כל זמן שלא סיים להדליק נרות ההידור, אפילו {אם} לא נשאר לו אלא נר אחד של הידור, יברך אז "להדליק נר חנוכה", וכן שאר הברכות. ואם השלים כבר הדלקת כל הנרות, אפילו {אם} עדיין לא הדליק הנר שנקרא "שמש", לא יברך עוד "להדליק נר חנוכה", אלא יברך "שעשה ניסים" (ו"שהחיינו" בלילה הראשון) בלבד. (ילקוט יוסף ה/רכו)‎
 
 
הלכה ז: מתי יש לברך ברכות הראייה‎

גם בזמן הזה יש לברך על ראיית נרות חנוכה, באופן שיתמלאו שלושה התנאים הצריכים לזה, שהם: {1} שהוא לא הדליק נר חנוכה, {2} שאינו עתיד להדליק באותו לילה, ו-{3} אין מדליקין עליו בביתו. שאז צריך לברך שתי הברכות, שעשה ניסים, ושהחיינו (שהחיינו רק בלילה הראשון). ואם חסר אחד משלושה תנאים אלו, אינו מברך על הראייה. ונראה עוד, שאין הרואה מברך על נרות חנוכה של אחרים, אלא בתוך זמן חצי שעה משעת ההדלקה. אבל אם עבר זמן המצווה, אינו מברך. וכן אם הוא מסופק בדבר, אם עברה חצי שעה משעת ההדלקה, או לא, לא יברך. ואף על נרות של בית הכנסת יש לברך ברכת הראיה {אם מתמלאים שלושת התנאים}, ובלבד שיהיו תוך חצי שעה. ואם ראה נר חנוכה, ולא בירך מיד ברכות הראיה, יכול לברך בתוך זמן המצוה. (יחווה דעת ד/לח)‎
 
 
הלכה ח: אין לברך ללא הדלקה וללא ראייה אפילו שהחיינו‎

מי שאינו מדליק נר חנוכה, ואין מדליקין עליו, וכן אינו רואה נר חנוכה, מאיזה סיבה שהיא, אין לו לברך ברכת "שהחיינו" בלבד, שברכה זו נתקנה על ההדלקה, וכל שכן שאין לו לברך ברכת "שעשה ניסים". (יביע אומר ו/מב ב)‎
 
 
הלכה ט: אם הדליק בטעות את השמש בהתחלה‎

מי שבירך את הברכות לפני ההדלקה, ובטעות הדליק תחילה את הנר הנוסף הנקרא "שמש", אין לו לברך פעם שניה, אלא ידליק נרות החיוב על סמך ברכתו, שאע"פ שהוא כהפסק, שנר השמש חשיב {=נחשב} כנר של חול לגמרי, שאין לו שייכות למצוה עצמה, ושהה אם כן יותר מכדי דיבור, מכל מקום, כיוון שנר השמש הוא מעניין הדלקת נר חנוכה, שבא לגדר וסייג של נרות חנוכה, הוה ליה קצת הפסק לצורך מצוה, ולפיכך אין לחזור ולברך. (יביע אומר ה/ד א)‎
 
 
הלכה י: אם שכח לברך שהחיינו בהדלקת נר ראשון של חנוכה‎

מי ששכח ולא בירך שהחיינו בלילה הראשון על נר חנוכה, ומזכר רק לאחר חצי שעה מההדלקה, יברך בליל שני בשעת ההדלקה, או תוך חצי שעה להדלקת נר חנוכה. ואם שכח גם אז, יש לו תשלומין כל שמונה {הימים של חנוכה}, בשעת ההדלקה או תוך חצי שעה להדלקה, ולא יותר. ואם לא הדליק בלילה הראשון, והדליקה עליו אשתו, או אחד מבני ביתו, יש אומרים שלא יברך אז שהחיינו, שהרי אשתו פוטרתו, וספק ברכות להקל. (יביע אומר ד/נ ד, ילקוט יוסף ה/רכח)‎
 
 
הלכה יא: שאין לברך שהחיינו על חנוכייה חדשה בזמן ההדלקה‎

מי שקנה בליל שני של חנוכה מנורת כסף חדשה, ושמח בי, אין לו לברך ברכת "שהחיינו" בעת ההדלקה, דאף אם מברכים על כלים חדשים, אין זה אלא בשעת הקניין, ואין להפסיק בין הברכה להדלקה. (יביע אומר ד/כד י)‎
 
 
הלכה יב: אמירת 'הנרות הללו' לאחר הדלקת נר החיוב‎

יש אומרים שצריך לומר "הנרות הללו" וכו' קודם שיברך ברכת שכשה ניסים, אולם אין זה נכון להפסיק בין הברכות, אלא יאמר כן אחר כל הברכות, ואחר שהדליק נר אחד, וכמבואר, ואחר כך יאמר מזמור שיר חנוכת הבית וכו'. (כף החיים תרצו/ל).‎
 
 
הלכה יג: סדר ההדלקה משמאל לימין‎

כשמדליק הנר בלילה הראשון, ידליק את הקיצוני מימין, הרחוק יותר מהפתח. ולילה השני ידליק הנר (הנוסף) החדש תחילה, ואחר כך הנר שהודלק אתמול, וסדר ההדלקה משמאל לימין (כסדר כתיבת אנגלית וצרפתית). וכן בלילה השלישי יתחיל בנר החדש, הקרוב לפתח, ואחר כך הנר של אתמול, ואח"כ הנר של שלשום, וכן על זה הדרך מדי יום ביומו, עד שבליל שמיני ידליק תחילה הנר הסמוך ממש לפתח, שהוא הקיצוני משמאל, וממשיך להדליק משמאל לימין, ויסיים בנר שהודלק הראשון. ונמצא שתמיד מברך על הנר הנוסף, כי בתוספת הימים נתווסף הנס, וכן המנהג.‎
 
 
הלכה יד: מינוי שליח להדלקת נרות חנוכה, ונוסח ברכת השליח‎

כשבעל הבית נאלץ להיעדר מביתו, וממנה שליח להדליק בשבילו נרות חנוכה בביתו, יש לשליח לברך בנוסח הרגיל "להדליק נר חנוכה". ואם השליח בירך "על הדלקת נרות חנוכה", יש לו על מה לסמוך, שהרי אפילו מי שטעה ובירך "על הדלקת נרות חנוכה", יוצא ידי חובה. (יחווה דעת ו/מד)‎
 
 
סימן תרעז הלכה א: נוכחות כל בני הבית בשעת ההדלקה‎

כשמדליק, יקבץ את כל בני ביתו, שיהיו נוכחים בשעת הברכות וההדלקה, לפרסם הנס. ואם בא ומצא את בני ביתו ישנים, יש אומרים שלא יברך על הלקת נרות חנוכה, אלא אם כן יעיר שניים מהם, ואז ידליק בברכה, ויש אומרים, שאפילו אם אי אפשר לעוררם, ידליק בברכה. והסומך על האומרים לברך, אין מזניחים אותו, שכן עיקר לדינא. (ילקוט יוסף ה/רל).‎
 
 
סימן תרעז הלכה ב: מי שהדליקו עליו בביתו, יצא; ראוי להשאר זמן מה סמוך לחנוכיה‎

כל מי שהדליקו עליו בביתו, אפילו {אם הוא} אינו נוכח בשעת ההדלקה והברכות, יוצא ידי חובתו. וטוב שיהדר לברך על נרות חנוכה שבבית הכנסת, כשאפשר לו להדליקם. ‎
 
וראוי לבני הבית להישאר זמן מה בסמוך לנרות חנוכה אחר הדלקתם.‎
 
 
סימן תרעז הלכה ד: חיילים שמדליקים בביתם‎

חיילי צבא נשואים, הנמצאים בקוי החזית, יוצאים ידי חובת נרות חנוכה בהדלקת נר חנוכה שמדליקות נשותיהם בביתם. וכן חיילים רווקים הסמוכים על שולחן הוריהם בביתם, בזמן חופשתם, יוצאים ידי חובת הדלקת נרות חנוכה בהדלקת הנרות שמדליקים עליהם הוריהם. ואם ירצו להחמיר על עצמם להיות מהדרים, ולהדליק במקום המצאם בקו החזית, ידליקו בלי ברכה, ותבוא עליהם ברכה. (יביע אומר ה/יז ד, יחווה דעת ב/לב)‎
 
 
סימן תרעז הלכה ו: שמן הנותר‎

הנותר בשמן ביום השמיני, מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, אין להשתמש בו לצורך חול. ואם נתערב בשמן אחר, ואין שישים כדי לבטלו, מותר להוסיף עליו שמן היתר עד שיהיה שישים, ולבטלו בידיים. (יביע אומר ד/נב ו)‎
 
 
סימן תרעט/פ: נר חנוכה בערב שבת‎
 
הלכה א: מדליקים נר חנוכה לפני נר שבת; נוהגים לא לומר 'במה מדליקין'‎

בערב שבת מדליקים נר חנוכה תחילה, ואחר כך נר שבת, ודי בהדלקת נר אחד של חנוכה תחילה, ובעודו ממשיך להדליק שאר הנרות, תוכל האישה לברך ולהדליק נרות שבת, ואינה צריכה להמתין עד שיסיים הדלקת כל הנרות. וייזהר לתת {=לשים את} הנרות במקום מתאים מערב שבת, באופן שלא תכבה אותם הרוח בליל שבת בעת פתיחת וסגירת הדלת. ‎
 
ונוהגים שלא לומר "במה מדליקין" בערב שבת חנוכה. (ילקוט יוסף ה/רלה)‎
 
 
הלכה ב: שחייב להיות לפחות נר אחד שידלק שעה לכל הפחות‎

בערב שבת צריך לתת שמן בנרות החנוכה שיעור שידלקו חצי שעה אחר צאת הכוכבים של ליל שבת, ולכן לא יקדימו ההדלקה (בנרות שבת) בערב שבת חנוכה, כמו שיש נוהגים בכל ערבי שבתות, אלא ידליקו נרות חנוכה כרבע שעה לפני השקיעה, לאחר שיתנו שמן בנרות חנוכה שיעור שידלקו לכל הפחות שעה אחת. ואם אין הנרות יכולים להכיל שמן {בכמות רבה} כל כך, או שנר השעוה קטן, ולא יספיק לדלוק כשיעור שעה, יש אומרים שאין יוצאים בזה ידי חובה, וגם יש בזה חשש ברכה לבטלה, ולכן צריך שלפחות באחד מהנרות יהיה השיעור הנ"ל. ואם אי אפשר בלאו הכי, ידליק בלי ברכה. ורק אם יש לו על כל פנים נר אחד שידלק כשיעור שעה אחת, ידליק בברכה.‎
 
 
הלכה ג: נכון להתפלל מנחה לפני ההדלקה‎

נכון להתפלל מנחה בכל יום לפני הדלקת נרות חנוכה, ואפילו בערב שבת, כדי שידליקו נרות חנוכה אחר מנחה, מפני שתפילת המנחה כנגד קרבן תמיד של בין הערביים, ונרות חנוכה הם זכר לנס שנעשה בנרות המנורה של בית המקדש, שמדליקים אותם תמיד אחר קרבן תמיד של בין הערביים. אולם, כל זה אם הוא מוצא בנקל מניין שמתפללים מנחה מבעוד יום בערב שבת, שאש יתפלל איתם מנחה, ואח"כ ילך לביתו להדליק נרות חנוכה. אבל אם אין נמצא בנקל מניין שמתפללים מבעוד יום, לא יתםללל מנחה ביחידות כדי להקדימה להדלקת נרות חנוכה, אלא ידליק נרות חנוכה תחילה, ואחר כך ילך לבית הכנסת להתפלל מנחה בציבור [ולפיכך גבאי בית הכנסת החוששים שיבואו כמה מהיחידים להתפלל ביחידות, אם יקדימו את תפילת מנחה מבעוד יום, עדיף להנהיג להתפלל מנחה כדרכם מדי ערב שבת]. (יביע אומר ה/מד, יחווה דעת א/עד)‎
 
 
הלכה ד: אם יש לו רק נר אחד בערב שבת חנוכה‎

מי שאין לו אלא נר אחד בלבד, וכגון שנמצא בבית האסורים, והוא בערב שבת של חנוכה, ידליק הנר לשם חנוכה עם הברכות, ואת אור החשמל ידליק לצורך נר שבת, ורשאי אף לברך על הדלקת החשמל: "להדליק נר שת שבת". ואם יש לו שתי נרות, ידליק נר אחד לנר חנוכה, ונר אחד לשבת, אף אם הוא בליל שני והלאה של חנוכה.‎
 
 
סימן תרפא: הבדלה בנר חנוכה‎
 
הלכה א: אין מבדילין בנר חנוכה‎

במוצאי שבת אין מבדילין בנר חנוכה, שאין נהנים מאורו, ואין מברכים על הנר עד שיאותו לנרו.‎
 
 
הלכה ב: בבית יש להקדים ההבדלה לנר חנוכה‎

פשט המנהג להדליק נר חנוכה בבית הכנסת, קודם שהשליח ציבור מבדיל על הכוס. אבל המבדיל בביתו, להוציא את בני ביתו ידי חובתן, יש לו להקדים ההבדלה לפני הדלקת נר חנוכה. (יחווה דעת א/עה)‎
 
 
הלכה ג: המחמירים במוצ"ש לשיטת רבינו תם‎

הנוהגים בכל מוצאי שבת שלא לעשות מלאכה עש שיעור שעה וחומש, כשיטת רבינו תם ומרן השולחן ערוך, גם במוצאי שבת חנמוכה לא ישנו מנהגם, בדבר הדלקת נרות חנוכה. (יביע אומר ב/כא)‎
 
 
הלכה ד: ברכת מאורי האש על נר חנוכה בשעת הדחק‎

בזמן הזה, שמדליקים בפנים, ואין לו נר אחר, יש אומרים שאפשר להקל לברך בורא מאורי האש על נר חנוכה בשעת הדחק. (יביע אומר ד/כד ה)‎
 
 
סימן תרפב: אמירת "על הניסים" בחנוכה‎
 
הלכה א: אמירת "על הניסים" בתפילת שמונה עשרה, החל מערבית ליל חנוכה‎

בערבית ליל חנוכה אומרים "על הניסים" בתפילה, אף על פי שלא הספיקו להדליק נר חנוכה, ואפילו {אם} מתפללים לפני שקיעת החמה, {למרות} שעדיין לא הדליקו נרות חנוכה בבית הכנסת, מכל מקום צריך לומר "על הניסים" בהודאה, וכן בכל התפילות של חנוכה צריך לומר "על הניסים". ויש לומר "ועל הניסים" עם וא"ו. (ילקוט יוסף ה/רלה)‎
 
 
הלכה ב: דין מי שטעה ולא אמר "על הניסים"‎

אם טעה ולא אמר "על הניסים" בתפילה, {ינהג כך:} אם נזכר באותה ברכה, קודם שיאמר "השם" {=ה'} בחתימת הברכה (של "הטוב שמך ולך נאה להודות"), כגון שאמר "ברוך אתה", ונזכר {בשלב זה}, חוזר ואומר "מודים אנחנו לך על הניסים" וכו', וממשיך "ועל כולם" וכו'. ואם לא נזכר עד שהזכיר שם ה' (כדי לחתום "הטוב שמך ולך נאה להודות") אינו חוזר, ויסיים החתימה "הטוב שמך ולך נאה להודות", ואינו רשאי לומר שם "למדני חוקיך" {על מנת} שייראה כאומר פסוק. (יחווה דעת ה/מט)‎
 
 
הלכה ג: אין צורך לחזור להתפלל אם שכח לומר "על הניסים" ודין מי שחזר להתפלל‎

אם טעה בהלכה, ואחר שסיים התפילה חזר להתפלל מפני ששכח "על הניסים", ושוב נזכר שלפי הדין אינו צריך לחזור, צריך להפסיק מייד, אפילו באמצע הברכה, ויאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ואינו מועיל שיסיים תפילתו על דעת תפילת נדבה. אבל בערבית ימשיך בתפילתו, ויכוון בדעתו שתהיה תפילה זו לנדבה, ויחדש בה דבר. (יביע אומר א/כב טו)‎
 
 
הלכה ד: מי ששכח לומר "על הניסים" נכון שיזכיר זאת בסוף "אלוקיי נצור"‎

נכון שהשוכח "על הניסים" ונזכר אחר חתימת הברכה, שיאמרנו בסוף התפילה כשמסיים "אלוקיי נצור", ויאמר "מודים אנחנו לך על הניסים" וכו', עד "ונודה לשמך הגדול סלה". אבל אינו רשאי לאמרו בין ברכת "הטוב שמך ולך נאה להודות" לברכת "שים שלום", משום הפסק. (יביע אומר א/כב, יחווה דעת ה/מט)‎
 
 
הלכה ה: מי שטעה ואמר "על הניסים" בברכת "רצה"‎

מי שטעה ואמר "על הניסים" בעבודה, דהיינו בברכת "רצה", במקום "יעלה ויבוא" {ינהג כך:} אם נזכר בהודאה, חוזר ואומרו במקום כתיקון חז"ל, ואם לא נזכר אלא בסוף התפילה, אינו חוזר, שאין בזה כל חשש הפסק במה שאמרו שלא במקומו.‎
 
 
הלכה ו: אין לדלג "על הניסים" כדי להספיק לענות לקדיש/קדושה‎

אין לדלג נוסח "על הניסים" בחנוכה או בפורים, או לקצרו, בכדי להספיק לענות קדיש או קדושה, והוא הדין בליל ראש חודש, שאין לדלג "יעלה ויבוא" משוך כך, וכן בתענית ציבור, שאין לדלג "עננו" בשביל זה. (יביע אומר ב/לב, יחווה דעת א/עז)‎
 
 
הלכה ז: שיש לומר "על הניסים" גם בברכת המזון, ודין מי ששכח‎

גם בברכת המזון של חנוכה צריך לומר "על הניסים" בהודאה, לפני "על הכל ה' אלוקינו אנחנו מודים לך". ואם שכח לאמרו, כלזמן שלא הזכיר "השם" {=ה'} בחתימת הברכה, חוזר {ואומר "על הניסים"}. ואם הזכיר שם ה', אינו חוזר, וטוב שבאמצע "הרחמן" יאמר: "הרחמן הוא יעשה עימנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול" וכו'.‎
 
 
הלכה ח: אין להזכיר חנוכה בברכת מעין שלוש‎

אין להזכיר מעין המאורע בחנוכה (ובפורים) בברכה מעין-שלוש, ורק בדיעבד, אם עבר והזכיר לפני החתימה, אינו חוזר ומברך. (יביע אומר ג/לו)‎
 
 
הלכה ט: נוסח אמירת "על הניסים"‎

בנוסח על הניסים יש אומרים "חשמונאִי", האלף בחיריק ומתבטאת במבטא, ויש אומרים "חשמונַאי", הנון בפתח והאלף נחה. ולכל אחד מהמנהגים יש לו על מה שיסמוך, ונכון יותר לומר האלף בפתח. ‎
 
כמו כן יש אומרים "כשעמדה עליהם מלכות יון הרשעה על עמך ישראל", ויש אומרים "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל", בלי תיבת "עליהם", ושתי הנוסחאות נכונות, דעבד כמר עבד, ודעבד כמר עבד.‎
 
ויש לומר "לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", ולא "מתורתך".‎
 
כן צריך לומר "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה".‎
 
וכן צריך לומר "ועשית עמהם ניסים ונפלאות", בלשון רבים, לרמוז על נס הניצחון ונס השמן.‎
 
 
סימן תרפג: אמירת הלל בחנוכה‎
 
הלכה א: גומרים את ההלל בכל ימות החנוכה‎

בכל יום משמונת ימי חנוכה גומרים את ההלל בתפילת שחרית, ומותר לענות קדיש וקדושה ואמנים דברכות באמצע ההלל. (יביע אומר ב/לב)‎
 
 
הלכה ב: שהאבל חייב לגמור ההלל עם הציבור‎

האבל חייב לגמור ההלל בברכותיו יחד עם הציבור, אף כשמתפללים בבית הנפטר. (יביע אומר ד/לג יו"ד)‎
 
 
הלכה ג: נשים פטורות מאמירת ההלל בחנוכה‎

נשים פטורות מאמירת ההלל בימי החנוכה, אף על פי שחייבות בנר חנוכה, משום שאף הן היו באותו הנס. ואם ירצו לקרוא ההלל בחנוכה, לא תברכנה, דספק ברכות להקל. וגם הנשים מבנות אשכנז הנוהגות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא, מכל מקום כאן לא תברכנה על ההלל, כיוון שזו מצוה שאין בה עשייה. (יביע אומר ו/מה)‎
 
 
הלכה ד: תפילת שחרית בחנוכה‎

בכל שמונת ימי חנוכה יאמרו בשחרית "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'", ומזמור של יום, כרגיל, ואין לומר אלא "היום כך בשבת" ולא יותר, ואחר כך מזמור שיר חנוכת הבית. ויש נוהגים שלא לומר מזמור של יום, רק מזמור שיר חנוכת הבית, ויש להם על מה שיסמוכו. וכשאומרים בזמירות שבסוף הודו "ארוממך ה' כי דליתני", לא ישנו בחנוכה להתחיל "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", כמו שכתוב במקצת סידורים, אלא יתחילו כמו בכל השנה מפסוק ארוממך, כי מאחר שעתידים לאמרו בשלמות בסוף התפילה, אין לכפלו פעמיים.‎
 

פרשת השבוע וישלח.

יעקב וישראל.

 
בפרשת וישלח, יעקב נותר לבדו מעברו האחד של הנהר ונאבק באיש מסתורי. בסיום המאבק שלא הוכרע, מתברר כי אותו איש מסתורי הוא מלאך. המלאך מבקש מיעקב לשחררו ויעקב דורש ברכה. המלאך שואל את יעקב לשמו ויעקב בתמימותו עונה. במקום לפתוח בברכת "מי שברך את יעקב בן יצחק..." אומר המלאך (ל"ב כט): "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹקים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". אולם שינוי השם אינו מתבצע, ויעקב ממשיך להיות מכונה יעקב ולא ישראל. לאחר ההגעה לבית אל מתגלה אלוקים בעצמו ליעקב ומשנה שוב את שמו (ל"ה י): "ויֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹקים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל". אולם גם כאשר שינוי השם בא מפי האל, השם אינו משתנה באופן מוחלט. לעיתים יופיע יעקב ולעיתים יופיע ישראל. פרשנים רבים ניסו למצוא הגיון בשימוש בכל שם אולם לא נראה שיש כזה. אתם מוזמנים לחפש בעצמכם. בקובץ המצורף תמצאו את ההופעות של יעקב וישראל בספר בראשית ובנוסף, פסוקים בהם מופיעים בסמיכות שני השמות ביתר ספרי המקרא. מומלץ מאד לעיין כמה דקות בקובץ לפני קריאת המשך המאמר.

החלפת שם הינה אירוע שאנו מכירים בתורה. אלוקים משנה את שמו של אברם לאברהם ואת שמה של שרי לשרה. לאחר שינוי זה, אברהם ושרה לא נקראים יותר בשמותיהם הישנים. אצל יעקב ממשיך גם השם הישן להיות בשימוש בניגוד לפשט הכתובים. אצל אברהם אומר הפסוק (י"ז ה): "וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ". הפרשנים ניסו לתלות את ההבדל בין הפועל יאמר ליקרא. אולם שינוי זה יכול להסביר רק את אי השימוש בםש ישראל לאחר השינוי הראשון, של המלאך. שינוי השם השני, על ידי אלוקים,  מתבצע בנוסח דומה מאד לשינוי שמו של אברהם.
הבדל בולט נוסף בין שינוי שם יעקב לשינוי שם אברהם הוא במהות השינוי. נראה שהשינוי מאברם לאברהם הוא שינוי נקודתי שאינו משנה בהרבה את משמעות השם. השינוי משרי לשרה נראה משמעותי עוד פחות.אצל יעקב השינוי הוא מוחלט. לא רק שאין קשר בין השם הישן לחדש אלא שהשם החדש הוא היפוכו של הישן. ישראל - מלשון שר ושררה, ההיפך מהעקב, האיבר התחתון ביותר בגוף האדם. כמו כן ישראל - ישר (שין ימנית) ההיפך מעקוב - נפתל ומסובב כדוגמת הפסוק "והיה העקוב למישור".
בהמשך ספר בראשית יש שימוש בשני השמות, ללא היגיון נראה לעין. יש מקומות שבמפגיע נעשה שימוש דווקא בשם אחד, כדוגמת ברכת יעקב לאפרים ומנשה (פרק מ"ח). בפרשייה זו מופיע רק השם "ישראל". יש מקומות בהם דווקא השימוש הוא בשם "יעקב", כדוגמת פנייתו של אלוקים ליעקב לפני רדתו למצרימה (מ"ו ב): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי". מבין כל ההצעות למציאת ההיגיון בשימוש בשמות, ברצוני להציע שכאשר העניין הוא עניין פרטי ומדובר ביעקב האדם, נעשה שימוש בשם יעקב. אולם כאשר מדובר על יעקב אבי האומה נעשה שימוש בשם ישראל. אכן שם עמנו הוא עם ישראל והביטוי בני ישראל מופיע מאות פעמים בהמשך התורה. גם לכלל זה יש יוצאים מן הכלל.

בהמשך ספרי התנ"ך ניתן לראות מגמה של שימוש במקביל בשני השמות. הדבר בולט מאד באירועים חשובים בתורה: במתן תורה (שמות י"ט ג): "וּמשֶׁה עָלָה אֶל-הָאֱלֹקים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן-הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵיתיַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" ובצורה מובהקת בברכות בלעם לדוגמא בברכה השניה של בלעם (במדבר כ"ג כא): "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ:  אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ:  כִּי לֹאנַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" .

במקרא מופיעים עוד עשרות פעמים השמות יעקב וישראל בסמיכות. קשה לדעת ואולי גם כאן אין כלל אחיד האם זו צורה פיוטית בלבד, האם הביטויים הם זהים וחוזרים על עצמם. האם אוון זהה לעמל או מוסיף עליו. האם נחש וקסם הם אותו דבר או שמא דברים שונים המכוונים כל אחד לשם הנכון והמתאים באותו הקשר, הקשר שלעיתים נעלם מאיתנו. נביא שתי דוגמאות
הושע י"ב יג - "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר". כאשר יעקב בורח הוא אדם פרטי, אולם כאשר הוא עובד בעבור נישואיו, הרי זה למען הקמת עם ישראל והכינוי בהתאם.
תהילים ע"ח ה: "וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם" - האם יש הבדל בין תורה לעדות\ בין שימה להקמה? האם מדובר רק בלשון פיוטית כמקובל בספר תהילים? ייתכן וייתכן שלא. שוב אין היגיון אחיד.

הפרשנים התמודדו עם שאלות וקשיים דומים וכעת נוכל להעריך יותר את דבריהם. הציטוטים הבאים מתייחסים לשינוי השם הראשון על ידי המלאך:
רש"י - "לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים"
ראב"ע - לא יאמר יעקב לבדו... כי אם עם ישראל. ונחלקו רבותינו ז"ל ישראל עיקר ויעקב טפלה לו. ר' זכריה אמר יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו..."
רס"ג - "לא יקרא שמך לעולם יעקב בלבד אלא גם ישראל"
הפרשנים עונים בדרכם על הקשיים. שינוי השם אינו מוחלט, אלא מהווה תוספת. אולם כאשר שינוי השם נעשה שוב, והפעם על ידי אלוקים, מוצאים גם פירושים נוספים:
ספורנו - "וכאשר יתקיים ענין שם יעקב שתשאר בסוף אתה לבדך ... אז לא יהיה ענין עוד לשם יעקב. כי אם ישראל יהיה שמך, שתשתרר על כל פליטי האומות ... ויקרא שמו ישראל - בירך אותו שיתחיל קצת ענין שם ישראל מעכשיו, שיוכל נגד המתקומיים עליו גם בארץ לא לו..." - לפי הספורנו שינוי השם הוא לעתיד לבוא אולם עד אז ייעשה שימוש במקביל בשני השמות.


שימוש מקביל זה מראה ומוכיח את המורכבות של יעקב, הן כאיש פרטי, דבר המתבטא בחילופי השמות המרובים בספר בראשית והן כעם. גם עם ישראל לפעמים הוא יעקב ולפעמים הוא ישראל ולפעמים שניהם בו זמנית. כפי שכבר ראינו במאמר תתן אמת ליעקב דרכו של יעקב בחיים אינה פשוטה. דרכו הייתה צריכה להיות ישרה, כשם ישראל אבל היא עקלקלה ומפותלת. את חייו מסכם יעקב במילים (מ"ז ט): "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם"."
כך גם עם ישראל עצמו, דרכה הייתה יכולה להיות ישרה ופשוטה, אך לא. רצון ה' הוא דווקא שפעם נהיה יעקב ופעם ישראל ושגורלו של העם לא יהיה פשוט. מהצלחות גדולות לחורבן נורא וחוזר חלילה.

מועדים ואירועים שונים שלוקטו ונאספו לאוצרו של הרב שלמה הלוי שליט"א המנורה ושמן הזית כסמל החכמה בחנוכה במסכת בבא בתרא דף כה נאמר:"הרוצה שיחכים – ידרים, וסימנך: מנורה בדרום".

ורמזי חכמה רבים יש במנורה: על המנורה להיות מקשה אחת, ללמדנו, שאין לחלק את התורה, אלא, כולה מקשה אחת.

שבעת הקנים הם סמל לשבעת החכמות שיש בתורה.

ורמז לכך מצאנו במשלי ט' א':"חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה" אף שמן הזית מסמל חכמה משום שהוא מובא אל המנורה: במסכת הוריות דף יג כתוב: "חמישה דברים משיבים את הלימוד... הרגיל בשמן זית, דאמר ר' יוחנן: כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך, שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה".

וכן, מצינו במסכת מנחות דף פה, על הפסוק משמואל ב' יד:"וישלח יואב תקועה וייקח משם אישה חכמה", שואלת הגמרא: במה שונה העיר תקועה?, עונה ר' יוחנן: "מתוך שרגילין בשמן זית, חכמה מצויה בהן". רמזים נפלאים מובאים בספרים על המילה "שמן": שלמים מסרו נפשם – זכר לכך שמסרו עצמם על קידוש ה'.

שלשה מצוות נצרו– רמז לכך שחירפו נפשם לקיים חודש, שבת ומילה.

למרות שהיוונים גזרו שמרם מלך נאמן –ה' הצילם מ: אנטיוכוס הרשע, ניקנור- שהיה משנהו ובגריס שר הצבא. שני משחיתים נהרגו – הם ניקנור ובגריס שהרגום ישראל.

מלך שלהם נס - זה אנטיוכוס הרשע, שנס וברח מעיר ממלכתו באישון ליל. שמן מזית נבחר – שמן זית הוא הראוי והמהודר ביותר להדלקה, כיוון שבו נעשה הנס.

שמונה נרות מדליקים – זכר לנס שנעשה בפך השמן.

שמש מעל נרות – את השמש יש להניח רחוק ומובדל משאר הנרות. שיברך מנר נוסף – לאחר שבירך "להדליק נר" ו"שעשה ניסים", מתחיל להדליק מהנר החדש.

מצד שמאל נדלקים – אופן ההדלקה הוא משמאל לימין. שמאל נכנס מניחם – מקום הנחת נר חנוכה הוא מצד שמאל, כדי שיהיה וכך מסובב במצוות.

שיעור מצוותן נאסרים – בחצי השעה הראשונה, שהוא שיעור ההדלקה, אסור ליהנות מאורם.

שימנעו נשים ממלאכה – מצווה על הנשים להימנע ממלאכה בעוד הנרות דולקים.חג אורים שמח מצווה לפרסם בעבודה ובבית הכנסת.

 

                                                                                                         download.jpg

                                                                                                             

file 0 b

חיי שרה
פרשת חיי שרה פותחת בציון עובדת פטירת שרה אמנו. שרה היא האישה הראשונה שהתורה מספרת באופן מפורש על פטירתה.

שרה נפטרה בגיל 127 שנה. פרק כ"ג מתאר את קניית מערת המכפלה והשדה אשר סביבה על ידי אברהם לאחוזה הקבר לשרה.

תיאור המשא ומתן במאמר אומנות המשא והמתן. שימו לב לכך שיצחק אינו מצוין כלל בפרק זה. בפרק כ"ד, הפרק הארוך ביותר בספר בראשית, מתואר מעשה השידוכין של יצחק.

לאחר מות שרה, אברהם דואג להשיא את בנו יצחק. אברהם אינו מעונין שיצחק יתחתן עם אחת מבנות הארץ, אלא צריך להביא לו אשה מהמשפחה.

אברהם שולח את עבדו, ומשביעו בשבועה, להביא אשה ליצחק מבית אביו. אברהם שולח את העבד עם רכוש גדול והעבדמגיע לחרן. שמו של עבד אברהם לא מפורש כלל בתורה, אולם ההנחה המקובלת היא כי מדובר באליעזר אותו פגשנו כבר בפרקים הקודמים וכך נכנה אותו גם אנו. אליעזר מבקש מה' שיגלה לו מי הנערה הראויה ונותן סימן: הנערה שהוא יבקש ממנה מעט מים והיא תציע להשקות גם את הגמלים, היא האוחזת במידת החסד והכנסת האורחים, ומתאימה להיות כלה ליצחק.

לרוב, התורה וההלכה הם נגד תנאים וניסיונות מעין אלו (מקרה טרגי הוא הוא סיפור בת יפתח, בו יפתח התחייב להקריב לקורבן את הראשון שיצא לקראתו, שהייתה לבסוף ביתו). אולם כאן התנאי מצליח ואליעזר מוצא את רבקה. יש לשים לב שכבר בתחילת התנאי  באה בקשה ותפילה מה' שיצליח דרכו ואולי בקשה זו עשתה את ההבדל. מעשה השידוכין אינו פשוט וגם הוא מצריך משא ומתן ממושך, אולם בסופו של דבר, כבר למחרת בבוקר, רבקה יוצאת עם אליעזר בחזרה לארץ ישראל.

אליעזר ורבקה פוגשים את יצחק שחוזר מבאר לחי ראי.

זוהי הבאר הראשונה שהתגלתה להגר כאשר ברחה מפני שרה כשהייתה בהריון עם ישמעאל. יצחק מביא את רבקה לאוהל אמו ופעולה זו מבססת את הנישואין.

פרק כ"ה מתאר את מותו של אברהם אבינו. אברהם נושא אישה נוספת והפרשנים מעירים כי הוא נשא שוב את הגר ומוליד צאצאים נוספים.
צאצאים אלו נועדו לפריה ורבייה, ואין להם חלק ונחלה בארץ ישראל כלל. הם מקבלים מאברהם מתנות ומשולחים לארצות המזרח.
אברהם נפטר בגיל מאה שבעים וחמש שנה ונקבר גם הוא במערת המכפלה. יצחק וישמעאל קוברים אותו יחדיו, והפרשנים מעירים כי ישמעאל חזר בתשובה ונתן ליצחק להיות הראשון.
סיום הפרשה מפרט את תולדות ישמעאל ומאשר את ההבטחה שנתן ה' לאברהם בפרשת לך לך (פרק י"ז פסוק כ) על כך שלישמעאל יהיו שנים עשר צאצאים.
    • מצוות השבת בספר שמות

      מצוות השבת בספר שמותמצוות השבת בספר שמות   מצוות השבת מוזכרת לא פחות משש פעמים בחומש שמות. ננסה להבין את ההבדלים בין הציווים השונים ונוסיף מספר הערות על מצב השבת בימינו. נתחיל בהבאת כל המקורות: 1. בפרשת בשלח (פרק ט"ז פסוקים ה,כ"ב-ל) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם: ...  וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמשֶׁה:  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ...

    • פרשת השבוע: "יתרו"

      אחת הבעיות הגדולות בלימוד תנ"ך היא שהוא מסתיים באופן פורמלי בגיל צעיר ביותר כאשר עיקר תשומת הלב עוברת ללימודי גמרא. הדבר גורם לכך שעיקר ההיכרות שלנו עם התורה היא על סמך הקריאה השבועית בפרשה תוך שאנו מסתמכים הרבה על מדרשים שלמדנו עוד מהגן ומהווים גירסה דינקותא. דבר זה מקבע לנו תמונת מצב מסוימת בראש המתבססת על היכרות ישנה עם המדרש שאינה קשורה לפשט הכתוב וגם מתבססת על רצף כרונולוגי שפשוט אינו נכון ואינו קיים בתורה.בתור דוגמה ניקח את השאלה הבסיסית ביותר והיא איפה הונחה התיבה של משה. התשובה אינה...

    • הפטרת השבוע : ויחי

      הפטרת פרשת ויחי ויואב בן צרויה   הפטרת פרשת ויחי היא בספר מלכים א' פרק ב, פסוקים א-יב. הפטרה זו מהווה המשך כמעט ישיר של הפטרת פרשת חיי שרה בה עסקנו בעבר. ההפטרה עוסקת בצוואתו של דוד המלך לשלמה. א וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר: הקשר לפרשת ויחי ברור ביותר. מיד בפסוק השני בפרשה (בראשית מ"ז כט) מופיע: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף" ב אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ: לפי המדרשים וחישובי זמנים, שלמה נהיה מלך בגיל צעיר מאד, ומכאן ברורה הברכה על ההתחזקות.  ג וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹקיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו...

    • פרשת השבוע : ויחי

      ברכת הבנים   ברכת הבנים היא הברכה בה נוהגים הורים רבים להרך את ילדיהם מדי ערב שבת ובחגים ובפרט ביום הכיפורים. הברכה משלבת פסוקים מפרשת ויחי ומפרשת נשא. נוסח הברכה לבנים פותח במילים: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" ומתבסס על בראשית מ"ח כ. הנוסח לבנות פותח במילים: "ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה". המשך הברכה הוא פסוקי ברכת כהנים (במדבר ו' כד-כו) "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". בתורה כבר מופיע סיפור ברכות ידוע, ויעקב גם שם...

    • פרשת השבוע ויחי

      ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה.המספר שבע עשרה אינו מקרי, גם יוסף היה בן שבע עשרה כאשר נמכר למצרים והמספר מופיע שוב. הסיכום של שנות חיי יעקב נדרש.ספר ויחי הוא סיום תולדות יעקב שהחלו בפרשת וישב.יעקב כמו יצחק אברהם ושרה נזכר בשנות חייו מהסוף להתחלה.לו לא היה יעקב מוזכר כך לא היה זה סיום נאה לפרשת התולדות ולספר בראשית בכלל. יותר מכך מכל התולדות של ספר בראשית רק מעטים לא נזכרו שני ימי חייהם ובינהם עשו הרשע. אפילו שנות חייו של ישמעאל מוזכרות ומכאן עוד ראיה שעשה תשובה בסוף ימיו, אבל עשו לא חשב כלל על...

    • פרשת השבוע: "וישב"

      פרשת וישב - דמותו של יוסף   פרשת וישב עוסקת בעיקר ביוסף. ננסה להבין מה התורה מספרת לנו על יוסף. כידוע יוסף מכונה, יוסף הצדיק, אולם אנו נראה כי כדי להגיע למעמדו זה עשה יוסף דרך ארוכה וקשה ביותר.הדבר הראשון שאנו יודעים על יוסף מופיע בפסוק ב'. יוסף בן 17 הוא רועה צאן כמו כל משפחתו והוא נמצא בעיקר עם בני השפחות, ומביא את דיבתם רעה אל אביהם. התמונה היא של בן צעיר, שאינו מקבל מקום במשפחתו. אחיו הגדולים בני לאה מתנכרים לו והוא גם אינו מתחבר ליתר האחים. שימו לב שפסוק זה מופיע עוד בטרם שמענו על יחס מועדף כלשהו של יעקב כלפי יוסף ומסקנתינו היא כי גם בהתנהגותו של יוסף עצמו היו פגמים שגרמו לאחים לשנוא אותו.בפסוק הבא, אנו...

    • הלכות ומנהגי חנוכה‎ עפ"י מרן, הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

      הלכות ומנהגי חנוכה‎ עפ"י מרן הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף זצ"ל. ‎ ההלכות לקוחות מספר "ילקוט יוסף" (שם הכרך: קיצור שולחן ערוך חלק ב) לרב יצחק יוסף שליט"א (בנו של מרן שליט"א, רבה של ירושלים וראש ישיבת חזון-עובדיה) עפ"י הלכותיו והנהגותיו של מרן זצ"ל. הערות שהוספנו מופיעות ב{סוגריים מסולסלות}.‎ סימן תרע: דברים האסורים והמותרים בחנוכה‎   הלכה א: סיבת חג החנוכה‎ ‎ בתקופת הבית השני גזרו מלכי יון גזירות על ישראל, וביטלו אותם מדתם, ולא הניחום לעסוק בתורה ובמצות, ולחצום לחצץ גדול, ופשטו ידיהן בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות, והיה צר...

    • מאמרי החג: חנוכה

      מאמרי החג: חנוכהמועדים ואירועים שונים שלוקטו ונאספו לאוצרו של הרב שלמה הלוי שליט"א המנורה ושמן הזית כסמל החכמה בחנוכה במסכת בבא בתרא דף כה נאמר:"הרוצה שיחכים – ידרים, וסימנך: מנורה בדרום". ורמזי חכמה רבים יש במנורה: על המנורה להיות מקשה אחת, ללמדנו, שאין לחלק את התורה, אלא, כולה מקשה אחת. שבעת הקנים הם סמל לשבעת החכמות שיש בתורה. ורמז לכך מצאנו במשלי ט' א':"חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה" אף שמן הזית מסמל חכמה משום שהוא מובא אל המנורה: במסכת הוריות דף יג כתוב: "חמישה דברים משיבים את הלימוד... הרגיל בשמן זית, דאמר ר' יוחנן:...

    • פרשת השבוע: "וישלח"

      פרשת השבוע וישלח. יעקב וישראל.   בפרשת וישלח, יעקב נותר לבדו מעברו האחד של הנהר ונאבק באיש מסתורי. בסיום המאבק שלא הוכרע, מתברר כי אותו איש מסתורי הוא מלאך. המלאך מבקש מיעקב לשחררו ויעקב דורש ברכה. המלאך שואל את יעקב לשמו ויעקב בתמימותו עונה. במקום לפתוח בברכת "מי שברך את יעקב בן יצחק..." אומר המלאך (ל"ב כט): "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹקים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". אולם שינוי השם אינו מתבצע, ויעקב ממשיך להיות מכונה יעקב ולא ישראל. לאחר ההגעה לבית אל מתגלה אלוקים...

    • פרשת חיי שרה

      פרשת חיי שרהחיי שרהפרשת חיי שרה פותחת בציון עובדת פטירת שרה אמנו. שרה היא האישה הראשונה שהתורה מספרת באופן מפורש על פטירתה. שרה נפטרה בגיל 127 שנה. פרק כ"ג מתאר את קניית מערת המכפלה והשדה אשר סביבה על ידי אברהם לאחוזה הקבר לשרה. תיאור המשא ומתן במאמר אומנות המשא והמתן. שימו לב לכך שיצחק אינו מצוין כלל בפרק זה. בפרק כ"ד, הפרק הארוך ביותר בספר בראשית, מתואר מעשה השידוכין של יצחק. לאחר מות שרה, אברהם דואג להשיא את בנו יצחק. אברהם אינו מעונין שיצחק יתחתן עם אחת מבנות הארץ, אלא צריך להביא לו אשה מהמשפחה. אברהם שולח את עבדו, ומשביעו בשבועה, להביא אשה ליצחק מבית אביו. אברהם שולח את העבד עם רכוש גדול והעבדמגיע לחרן. שמו של עבד אברהם לא...

    • פרשת השבוע: "וירא"

      פרשת השבוע:                                                                                        פרשת וירא - אברהם שרה והמלאכים                                                                                                             אנו למדנו כבר בגיל מוקדם ששלושה מלאכים באו אל אברהם, אולם אברהם יודע שאלו מלאכים רק בשלב מאוחר הרבה יותר. במאמרנו ננסה לשכוח את העובדה שמלאכים באו לבקר את אברהם ונקרא את הסיפור מנקודת המבט של אברהם ושרה החושבים שבאו אנשים רגילים."וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם"-ה' נראה לאברהם. אין לנו ידיעה מה נאמר או קרה שם. בדרך כלל כאשר ה' נראה למישהו מדובר בציווי או בנבואה אחרת. הפרשנים דורשים שה' קיים מצוות ביקור חולים, לראות איך אברהם מתאושש מברית המילה. התורה מדגישה שהיה יום חם במיוחד." פרשת השבוע : "נח"

      פרשת השבוע : פרשת נח היא הפרשה השנייה בספר בראשית ועוסקת בעשרת הדורות שבין אברהם לנח. הפרשה פותחת  בתולדות נח וחוזרת על עובדות שידועות לנו בצורה חלקית (העבודה שנח הוא צדיק ושונה מיתר אנשי דורו) ובצורה מלאה (שלושת בניו).התורה מספקת לנו מידע נוסף על הסיבות למחיית האנושות. בפרשת בראשית נאמר רק כי רבה רעת האדם בארץ, בפרשת נח נוספים גם ממד ההשחתה וממד החמס. עדיין יש דעות שונות ומגוונת במפרשים מה היו חטאי העולם. נח מצטווה להכין תיבת עץ ענקית (אורכה 150 מטרים, רוחבה 25 מטרים וגובהה 15 מטרים) ולאסוף אל התיבה את כל...

    • שמיני עצרת ושמחת תורה

      שמיני עצרת הוא חג נפרד הצמוד לסוכות שנחוג בכ"ב בתשרי. יסודו של חג זה מופיע בתורה (במדבר כט, לה-לח): "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם: מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט: וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהוָה בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם...

    • סוכות ה'תשע"ו. הלכה ודרשה.

      סוכות ה'תשע  ילקוט יוסף-הלכות סוכהסימן תרכה - הלכות סוכהא נאמר בתורה: בסוכות תשבו שבעת ימים וגו', כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. והם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש. וכתב הטור (סי' תרכה), הטעם שנצטוינו לעשות סוכה בחדש תשרי, ולא בחודש ניסן, שהוא זמן יציאתנו ממצרים, לפי שחודש ניסן הוא בתחלת הקיץ, ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו שהיא לפי מצות הבורא יתברך, ולכן ציונו השי''ת לעשות הסוכות בחדש השביעי, שהוא תחלת החורף, שהוא זמן הצינה והגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואילו אנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה, ובזה יראה לכל שאנו...

    • פרשת השבוע "בהעלותך"

      'בהעלותך' עריכה : דוד אגמון בפרשה מסופר על תחילת דרך התהפוכות של דור המדבר וכנגד זה הפרשה פותחת במעשה העלאת הנרות במנורה ונותנת לנו כח להתמודד עם כל ההסתרות והמכשולים שבדרכנו פתיחההפרשה מלאה בהרבה פרטים ועניינים חשובים כל כך עד כי אפשר לאבד את דרכנו בניסיון ללמוד ולהעמיק. אבל יש ענין אחד שבו פותחת הפרשה, שאם נתבונן בפנימיות שלו, נוכל אולי להבין במקצת את הקשר בין כל הדברים. הפרשה נקראת 'בהעלותך' ופותחת בעניין העלאת הנרות במנורה הקדושה שהיתה במשכן. הפרשה אינה עוסקת בבניית המנורה וגם לא ממש בציווי להדליק את הנרות, אלא בהנחיה מה...

    • פרשת השבוע: "בהר"

      'בהר-בחוקותי' עריכה : דוד אגמון הפרשות משלבות את הלימוד על כוחה של אמונה עם ההבנה של העבודה הרוחנית שיש לנו לעשות על מנת להפוך את הקללות והחסרונות שבחיינו לנקודות של אור פתיחהפרשת 'בהר' עוסקת בדבר קדושתה ומעלתה של ארץ ישראל. הפרשה פותחת במצות שמיטה, "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" ובמצות יובל, "יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה--תִּהְיֶה לָכֶם". בהמשך הפרשה ניתנות מצוות נוספות, מצות איסור אונאה בקניית קרקע, איסור ריבית ונשך, איסור מכירה לצמיתות, דיני ממכר בית, דיני נחלת הלויים, איסור עשיית אלילים, פסל ומצבה, ועוד. הפרשה מסיימת במילים פרשת השבוע - 'תזריע-מצורע'

      'תזריע-מצורע' עריכה : דוד אגמון על רקע ספירת העומר באות שתי הפרשות ונותנות לנו כלים ודרך לבניה רוחנית מדוקדקת ומעמיקה. הפרשות מראות לנו כיצד הנגעים שלנו הם המפתח להגיע לענג השלם. זה המסע בין נגע לענג. פתיחהפרשת 'תזריע' פותחת בדיבור על אשה כי תזריע וילדה בן זכר, על ימי נידתה וימי טהרתה, כאשר יולדת בן וכאשר יולדת בת. אולם כל הפרשה עצמה עוסקת בנגע הצרעת וסימניו. בהמשך נראה כיצד מתקשרת הפתיחה לתוכן הפרשה.פרשת 'מצורע' עוסקת בכל הדינים הנוגעים לדרכי הרפואה והכפרה של המצורע, הטיפול של הכהן במצורע, והקורבנות אותם המצורע חייב...

    • בני חורין.

      בני חורין הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל נערך על ידי הרב מוקדש לעלוי נשמתאשר בן חיים   בליל הסדר נאמר כולנו בנעימה את התפלה - ההכרזה עתיקת היומין: "השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין!"מלים אלה, שבשנים הראשונות של קום המדינה כמעט שהיינו מציעים למוחקן ובמקומן להכניס: לשעבר עבדי השתא בני חורין, חוזרות ומקבלות שוב ושוב משמעות אקטואלית נוכח תנאי המציאות בה אנו חיים בשנים האחרונות. בצורה מוחשית ביותר אנו מרגישים עד כמה איננו בני חורין, עד כמה עצמאותנו רופפת והננו תלויים ועומדים בהענקות, בשילומים, בהלואות, במגביות, ועוד יותר מזה - ברצונן ובאינטרסים של המעצמות הגדולות. עד כדי כך שגם ההצלחה בשדה הקרב נהפכת לאפס בפני הלחץ ופחד הניתוק ממקורות הסעד החמרי...

    • פרשת השבוע: "צו"

        'צו' עריכה : דוד אגמון בפרשה זו אנו מקבלים הצצה אל העולם הפנימי שלנו. איך מתמודדים עם מחשבות שליליות והקשר של זה לקורבן העולה שהיו מקריבים הכהנים בבית המקדש. פתיחה"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ". הפרשה פותחת בדיבור השם אל משה לצוות את אהרון הכהן ובניו על תורת קורבן עולה. לאחר מכן, ממשיך הציווי כיצד להקריב קורבן מנחה, קורבן חטאת, קורבן אשם, קורבן שלמים, איך מקריבים, מי מקריב ומי אוכל מבשר הקורבן. הפרשה...

    • הרב הראשי לקהילה הקווקזית: הרב נפתלייב

      הרב הראשי לקהילה הקווקזית: הרב נפתלייבהרב יניב בן רחמים נפתלייב שליט"א.   הרב נפתלייב למד בצעירותו בישיבות 'אוהל משה' ו'שערי ציון'. עוד בהיותו בגיל  17 קיבל את ברכתו של הרב שטיינמן ויצא לשליחות קצרה לקווקז, שם העביר שיעורי תורה ליהודי המקום. כ– 35 מתלמידי קווקז יצאו ללמוד בישיבת לייקווד בארה"ב. בשנים האחרונות הקים הרב נפתלייב  את ישיבת 'מבקשי תורה' לבעלי תשובה, המיועדת לציבור הכללי המבקשים להתקרב לתורה ומצוות. הרב נפתלייב תרם רבות למען הבאים למרכז הרוחני בעכו בפרט ולמען יהודי קווקז ברחבי הארץ והעולם בכלל. הוא זוכה לאהדה ולהערצה רבה בקרב יוצאי קווקז בישראל בשל...

חדשות עמותת קש"ב

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים